במציאות שנוצרה בעקבות מגיפת הקורונה, ברור לכל בר דעת שמיד עם הקמתה, הממשלה הבאה תיאלץ להדק חזק מאוד את החגורה הכלכלית ולהנהיג כאן משטר צנע מלווה בגזירות קשות, שייצרו תקופה לא קלה לכל אזרח במדינה.
השלב הראשון, שישמש גם דוגמה ומופת להידוק החגורה, יהיה צמצום משמעותי במשרדי הממשלה מ־27 משרדים ל־17 משרדים, בהרכב הבא: ראש הממשלה, אוצר, ביטחון, ביטחון פנים, בינוי, שיכון, תשתיות לאומיות ואנרגיה, חוץ, חינוך, תרבות וספורט, חקלאות ופיתוח הכפר, משפטים פנים, עלייה, קליטה ותפוצות, תיירות, עבודה, רווחה ושוויון חברתי, כלכלה ומסחר, שירותי דת, מדע, טכנולוגיה והגנת הסביבה, תקשורת.
כמובן, חייב לבוא גם קיצוץ מתבקש בשכר השרים וחברי הכנסת, כמו בשכרם של כל עובדי השירות הציבורי והשלטון המקומי, כשברור שמדובר בקיצוץ דיפרנציאלי, בתקווה שבעקבותיו לא נראה כאן בתקופה הקשה הזו של הידוק החגורה תופעות מוכרות כמו נתבים בנמל חיפה או אשדוד שמשתכרים בכ־80 אלף שקלים ויותר לחודש, כנ”ל לגבי עובדים ברשויות המקומיות, רופאים בכירים וכו’ שמשתכרים שכר ששווה לכעשר משכורות של עובד ממוצע במשק.
לצד זה, הממשלה תיאלץ לפעול בכל דרך אפשרית לצמצום הוצאותיה, כמו לאחד רשויות מקומיות – תהליך שהחל לפני כעשור ונקטע. כך למשל, זה הזמן לאחד את רמת גן עם גבעתיים לעיר אחת – איחוד שמתבקש מזה הרבה שנים. איחוד דומה צריך להתבצע בין רמלה ללוד, בין קריית אונו לגני תקווה, כמו גם סיפוח גבעת שמואל לפתח תקווה. אלה איחודים שאמורים לחסוך לקופת המדינה כסף רב.
הגירעון הענק שיכביד על קופת המדינה, לצד הצרכים הרבים שיונחו לפתחה, יחייבו את המדינה לתת את הדעת גם על מימון צורכי הדת ולבצע מהלכים כואבים. בשלב ראשון, ביטול המועצות הדתיות ברשויות המקומיות שמהוות נטל כבד על תקציבן, כפי שזה בא לביטוי בדוחות הרבים שהצטברו לאורך הזמן על המועצות הדתיות והתנהלותן, שמצביעים על תפקוד לקוי, גירעונות כתוצאה משימוש לא נכון ולא תקין בכספי המועצה, כולל מקרי שחיתות.
הפתרון צריך לבוא על ידי הקמת יחידה עירונית לצורכי דת בכל רשות מקומית, שתהיה סמוכה לרב העיר ותיתן מענה לשירותי הדת בכל רשות, כגון כשרות, נישואין, קבורה, מקוואות, תרבות תורנית ועוד. בכך ייחסך המנגנון היקר הזה של המועצות הדתיות.
זה גם יהיה הזמן לבצע סוף סוף המלצות ישנות שהונחו ב־2013 לביטול, או לפחות לצמצום משמעותי של תאגידי המים והביוב. בפועל פועלים היום במדינה 55 תאגידי מים, שהחלו לפעול ב־2001. על פי המלצת ועדה שהוקמה בראשות ד”ר אודי ניסן, הממונה על התקציבים באוצר דאז, נקבע שיש צורך לצמצם לאלתר את מספר תאגידי המים ל־15, וזאת לאחר שנקבע שתאגידי המים גרמו לייקור תעריפי המים, בעיקר בגלל השכר הגבוה של עובדי התאגיד ומשרדיהם המפוארים, לצד העובדה שהתאגידים הפכו מקור ליצירת ג’ובים למקורבים.