אלמלא ההפגנה יוצאת הדופן של אלפי עצמאים באמצע השבוע, ספק אם נכון להיום תוכנית החילוץ הכלכלית עם מספר הזוי של 80 מיליארד שקל הייתה רואה אור. מבחינת פקידי האוצר שום דבר לא בוער.
אם הווירוס הבריאותי יכול לחכות למציאת חיסון, אין סיבה למהר עם הווירוס הכלכלי. וחוץ מזה, הזרמת הכסף כרוכה באישור הכנסת, תקנות שעת חירום והגדלת מסגרת הערבויות בוועדת הכספים.
בסיטואציה הנוכחית ספק אם עד הפסח כספי תוכנית הסיוע יגיעו ליעדם. ל־475 אלף בעלי עסקים קטנים זה יהיה חג החירום ולא חג החירות, כי באוצר יושבים פקידים שצר עולמם כעולם נמלה. הם בונים על כך שמלחמת ההתשה שלהם בעצמאים תצלח.
מי ששולטים בקופה הם אנשי אגף התקציבים, המסתכלים על משבר הקורונה דרך החור הקטן שבווירוס. לו הדבר היה תלוי בהם בלבד, נתיבי איילון לא היו קיימים, הרכבת לכרמיאל הייתה יורדת מהפסים ובעפולה היו נוסעים עדיין ברכבת העמק. הלוואי שבאוצר היה יושב בעל תפקיד המייצג בפני ביבי את בריאות הכיס באותה הנחישות שמשה בר סימן טוב מייצג את בריאות הגוף.
גם מבחינת נתניהו, שהיה עסוק תחילה בענייני הקואליציה והקורונה, אך נרגע לאחר שגנץ נפל לידיו כפרי בשל, אין סיבה לתבהלה. אחרי המופעים ההיסטריים ערב הבחירות ואחרי שעמיר פרץ יגדל מחדש שפם, ראש הממשלה נראה מפויס יותר.
הדרך לא אצה לו והוא מתכנן לאט אבל בטוח את האקזיט מהמערכת הפוליטית ואולי גם המשפטית. היחיד בסביבה הפוליטית שעוד באמת אכפת לו ולוקח ללב הוא שר האוצר משה כחלון, אלא שהוא לא רלוונטי.
לו המגיפה הייתה פורצת ב־2016, שנה לאחר כניסתו לאוצר, הטיפול בה היה יעיל לא פחות מהטיפול שהעניק לנפגעי אסון השריפה בכרמל. כחלון הוא היחיד שמתחזק קשר שוטף עם ראשי הארגונים העסקיים ומבטיח לעזור.
הוא עונה לכל טלפון או הודעת וואטסאפ המגיעה מנציג של כל ארגון.בזכותו הופעלה קרן סיוע מיוחדת בהיקף 6 מיליארד שקל לעצמאים שנפגעו מהירידה במחזור העסקים. לו כחלון היה היום שר אוצר במשרה מלאה, הצ'קים היו נוחתים עוד השבוע במשרדי העסקים הקטנים או בחשבונות הבנקים.
אבל כאמור פקידי האוצר לא ממהרים כי הם יוצאים ממספר נקודות הנחה: המשק יחזור בהדרגה לפעילות (כמו שכחלון עצמו העריך) מיד אחרי הפסח, ולכן אין סיבה למהר לפתוח את הארנק כי "כסף ששוחרר לא יוחזר". זאת הסיבה שעיקר התשלום לעצמאים ולשכירים נדחה לאחר הפסח.
הנחה נוספת היא שבין מבקשי הבקשות יש רמאים רבים ועדיף להקשות. וחוץ מזה, "תוכנית החילוץ" נופחה ממילא לסכום מלאכותי של 80 מיליארד שקל. היא כוללת חורי ענק הגדולים יותר מהחור באוזון. 2,000 שקלים, כל האותיות הקטנות, הכוכביות, סימני השאלה גורמים לכך שהתוכנית דומה לחוזה משפטי עם מילים כמו "הואיל ו...", "מרשי" ו"טל"ח".
הסרבול באפשרות לניצול המענק מתבטא בתרשים שנשלח ממשרד רואה חשבון אל ח"כ גדעון סער, המנסה לפשט את התהליכים. הסיוע האפקטיבי נמוך במספר מיליארדי שקלים ממה שהוצג. פשוט ויעיל יותר היה לפצות את הנפגעים בהתאם לתקנות הפיצוי של מס רכוש, בלי שטיקים ובלי טריקים.
פקידי האוצר רצו לרַצות את נתניהו וניפחו כל סעיף אפשרי. לו היו מסוגלים, היו דוחפים לסיוע גם את פרויקט הרכבת לאילת. יותר ממחצית מכספי התוכנית (44.5 מיליארד שקל, ליתר דיוק) אינם מגיעים במישרין לעסקים הקטנים או לגדולים. אגב, נכון להיום מתוך כ־7,000 בקשות אשראי שהגיעו לבנקים, אושרו כ־300 בלבד.
הסיוע לעסקים גדולים כמו בתי מלון (מלונות פתאל שלחו שלשום 5,500 עובדים לחל"ת), אל־על, ארקיע, ישראייר ואחרים עדין לא יצא לדרך. יש לקוות שהכסף יגיע מיד אחרי הפסח, שכן הבנקים נמצאים בסטנד ביי.
לאומי לא יהסס לסגור את הברז לישראייר אם הכסף לא יגיע. בנק הפועלים ינתק את צינור החמצן לאל־על ויעמיד את מטוסי הדרימליינר למכירה פומבית, כי עם המערכת הבנקאית אסור לשחק.
הטור המלא מחר במדור "שוטף פלוס" ב"מעריב־סופהשבוע".