כ-1.05 מיליון מחוסרי עבודה נרשמו בשירות התעסוקה ערב חג הפסח. הפוליטיקאים לחצו בימים האחרונים להעביר תשלומים שונים עוד לפני ערב החג כמו מקדמות למפוטרים, מתנת חג של 500 שקל לילדים, מענק חילוץ לקשישים ו־6,000 שקל לעצמאים. מדוע מקדשים את התשלום דווקא "ערב החג"? מה כל כך חשוב? אז זהו, בשנים עברו התירוץ היה מימון נדיב של הקניות לחג לקראת ליל הסדר. אבל השנה ליל סדר כולו אי סדר. זה רחוק להיות סדר פסח כהלכתו: המשטרה תסתובב בדרכים כדי ללכוד את האנרכיסטים פורעי הסגר המעוניינים בסך הכל במגע אנושי.
בקריאת ההגדה נשאל "מה נשתנה", אבל אסור לנו להאמין להבטחות הפוליטיקאים שאחרי הסדר יהיה בסדר. שר האוצר משה כחלון הביע את משאלתו שהמשק יחזור בהדרגה לפעילות. אלא שהוא, כמו ראש הממשלה ופקידי האוצר הבכירים, יודעים את האמת אבל לא מספרים אותה. גם "אחרי החג" זה לא יהיה בסדר כי שום דבר לא השתנה באמת. גם אם הסגר יוסר לחלוטין ומסיכות ישמשו אותנו רק בפורים, המצב הכלכלי שחווינו לפני חודשיים־שלושה לא יחזור על עצמו עד להודעה חדשה. פסטיבלי הקניות למיניהם כמו סייבר מאנדיי או יום הרווקים הסיני יהפכו לגעגוע רחוק.
פסח השנה הוא מועד אקראי שנוח להשתמש בו כמבדיל בין תקווה לייאוש. ימי חול המועד שאחרי החג הם אכן ימי חולין. הסיבה להנחה שאחרי הסדר לא יהיה בסדר נעוצה בתשובה לשאלה הבלתי נמנעת לשאלה מה נשתנה הלילה הזה. הכל השתנה! הקורונה טלטלה את העולם הכלכלי והתוצאה המיידית היא יותר ממיליון דורשי עבודה בסקטור הפרטי - רבע ממספר המועסקים. גורלם של עד עוד 475 אלף בעלי עסקים קטנים בישראל מוטל בספק, כי בינתיים הם נאלצים להסתפק בפירורים.
כל זה עוד לפני שדיברנו על מאות אלפי עובדים בסקטור הציבורי שהוצאו לחופשה ללא תשלום על חשבון ימי החופשה שצברו (ולא על חשבון הביטוח הלאומי). השאלה מתי ואם יחזרו לעבודה תלויה בגורל הסקטור הציבורי וביתרת ימי החופשה שצברו (מי שאין לו מספיק ימים מקבל את הכסף באמצעות קרן סיוע). גם אם נצטייד באופטימיות, במקרה הטוב לפחות 300 אלף דורשי עבודה לא יחזרו למקומות העבודה "אחרי החג". מקור ההערכה הפסימית הוא בעובדה כי הנגיף הקטלני עדיין לא מרפה, לא נמצא חיסון ובשלב זה לא ניתן לשחרר את הסגר. אבל גם בהנחה סופר אופטימית שהסגר ישוחרר ומקומות העבודה ייפתחו בהדרגה, במרבית המקרים לא יהיה לאן לחזור. חלק מהעסקים יישארו סגורים בשל קשיי נזילות שאליהם נקלעו. באלה שכן ייפתחו מחזורי הפעילות יירדו משמעותית.
שיטת העבודה תשתנה. פחות עבודה בחללים פתוחים, הרבה פחות "קבלת קהל", מעט מאוד התקהלות במקומות פתוחים. הקורונה עודדה את ביצוע הניסוי הגדול ביותר אי פעם של "עבודה מרחוק", וזה מצליח בגדול. הישיבות באמצעות אפליקציית ה־ ZOOM הן רק ההתחלה. יותר ויותר אפליקציות אונליין ייכנסו לשימוש. הבנקאים, קופות החולים, חברות הביטוח וחברות כרטיסי האשראי כבר מתאהבים במצב החדש. השיטה חוסכת בעובדים, בשטחי נדל"ן וכן בזמן יקר. לכן, משיקולי הישרדות, אלה שעדיין עובדים, בוודאי שגם המובטלים, יעדיפו להשאיר את השקל הפנוי צמוד לכיס ולבזבז אותו רק לצורכי ה"חיים עצמם": החזרי משכנתה, שכר דירה (לאלה שעוד יכולים), רכישת מוצרים חיוניים כמו מזון, תרופות, מוצרי היגיינה ותקשורת (ערוצי הטלוויזיה למיניהם ועיתונות). עזרה לילדים (או להורים) עדיין באה בחשבון.
כולנו נוותר על מה שנחשב תענוגות החיים כמו נסיעות לחו"ל, חופשות בטן גב בבתי מלון ושיט באוניות (שבעקבות הווירוס הפכו לבתי חולים צפים עבור הנדבקים בקורונה). שינוי תרבות הצריכה יגיע גם למסעדות (הטייק אוויי יפרח יותר מתמיד), מוסכי הסדר, מוצרי הלבשה והנעלה, קוסמטיקה מפנקת, מכוני כושר מאתגרים, תרבות ובידור להמונים, שדרוג המכונית לדגם עדכני ותדלוק פעמיים בשבוע ועוד.
גם במגזר העסקי ייאלצו להמציא את עצמם מחדש. יבואני הרכב יורידו הילוך כי החלפת מכונית פעם בשנה־שנתיים תהפוך לשחיתות מוסרית. מיזמי הייטק שעסקו בפיתוח המצאות לענף הרכב ישפילו מבט. מחירי הנדל"ן (משרדים ודירות) לאחר עשור מטורף יקבלו פרופורציות. מימון המשכנתאות ישתנה, הריבית תעלה והביקוש לדירות יצטמצם. מתחמי העבודה המשותפים מסוג WeWork ייעלמו בהדרגה. גם מחירי השכירות למשרדים ולדירות יירדו בעקבות מגמות אלה. דירות AirBNB באזור המרכז ששימשו את תיירות השפע יתפנו ויוכנסו לשוק הדיור. הסטודנטים הצעירים חסרי הפרנסה יחזרו בהדרגה לחיק ההורים.
לא רק היצרנים ייפגעו, אלא גם נותני השירותים למיניהם: חצי מיליון עובדי השירות הציבורי שייאלצו לעבור ניתוח לקיצור קיבה בגלל הקופה התקציבית המתרוקנת. בסקטור הפרטי מדובר על פקידי בנק, חתמים בענף הביטוח, מתווכי נדל"ן, מדריכי תיירות, מפיקי אירועים, פרסומאים, עובדי משרדי יחסי ציבור, סוכני נסיעות ודומיהם. השורדים את הסדר העולמי הכלכלי החדש יהיו בעיקר מפעלי ייצור ממשלתיים כמו חברת החשמל, מקורות או יצרני מערכות ביטחוניות כמו אלתא והתעשייה האווירית. בסקטור הפרטי יחזיקו מעמד יצרנים המתכתבים עם תחזוקת הגוף והנפש: מפעלי המזון והמשקאות, יצרני התרופות ומוצרי ההיגיינה, מפעלי מתכת ועיבוד שבבי, תעשיית החקלאות והמים והתעשיות הביטחוניות (כמו אלביט מערכות).
הרשימה לא תהיה שלמה אם נתעלם מרשתות הקמעונאות והפארם למיניהן. הן ימשיכו לשגשג יותר מתמיד בזכות תפקידן כמקף המחבר שבין היצרנים (בעיקר במזון ובמשקאות) לצרכנים. תוצר לוואי לפעילותם יהיה שירותי האונליין והשליחות למיניהם. לכך יש להצמיד כוכבית: יצרני מזון כמו שטראוס או תנובה, שנפגעו קשות מחיסול השוק המוסדי (כמו בתי מלון ומסעדות) שהיווה כ־30% ממכירותיהם, יעקפו את הרשתות ויגיעו ישירות לצרכן. הם כבר הקימו מיזמים המתכתבים אונליין עם הצרכן, בדומה לחברות הביטוח הישיר או הדיגיטליות. דוח רשות החדשנות שפורסם השבוע מראה שמדינת הסטארט אפ ניישן תזדקק להתנעה מחודשת.
חברות הייטק יתקשו בגיוס כספים כי הכסף בזירה העולמית יהפוך למצרך נדיר. מראות כמו סופי שבוע מפנקים בחברות עם אקזיטים, ג'יפים מדוגמים וחדרי כושר פרטיים לא יחזרו על עצמם. חברות הזנק יתמקדו בפיתוחים המיועדים בעיקר לצורכי קיום בסיסיים כמו תרופות וחיסונים, סייבר, טכנולוגיה רפואית, וגם נסיעות שיתופיות. מיזמי פינטק וחברות הזנק בתחומי התיירות והנופש, טכנולוגיית רכב וענף הבנייה יורידו פרופיל.
בחזרה לערב חג הפסח. הדברים שנכתבו עד כה לא נועדו לזרוע פסימיות ולהשבית שמחות. אני לא מתיימר לקבוע שהכלכלה בדרך חזרה לעידן העגלה והסוס. המשפחות גם לא יהפכו לחמולות שיקימו בחצר ביתן ערוגה לגידול עגבניות ולול לביצים. עם זאת, מי שיזרע אופטימיות שאינה במקומה יקצור ייאוש. כדי שיהיה בסדר, באוצר חייבים להפנים תחילה שהקורונה, מהבחינה הכלכלית, היא אירוע שהחברה המודרנית לא ידעה מעולם והיא כאן כדי להישאר בדרך זו או אחרת. לכן טיפול קוסמטי כמו מקדמות בסך 2,000 שקל לפני הפסח או 500 שקל כקמחא דפסחא אינו תחליף לטיפול בשורש הבעיה. קרנות אשראי של מיליארדי שקלים בערבות המדינה הן פתרון חלקי.
מתכונת הטיפול הממשלתית בעסקים קטנים דומה כיום יותר לטיפול בתרופת חמלה לחולה סופני. עדיין אפשר לשנות, אבל עם התקווה ש"אחרי הפסח" יהיה בסדר לא נגיע לשום מקום. באוצר חייבים למקד את הסיוע לחברות עם סיכויי הישרדות סבירים. בהמשך הדרך להזרים לשם את עיקר הכסף. אל־על, לדוגמה, חייבת להתקיים כחברה עצמאית ולא לחזור לבעלות ממשלתית. אבל כדי שתמריא מחדש (בסיוע ערבויות ממשלתיות ארוכות טווח) הוועדים חייבים להפנים שכללי המשחק השתנו. יש חובה להיפרד מאלפי עובדים, אחרת הדרך לשולחן כונס הנכסים מהירה מתמיד. הדברים נכונים מתמיד גם לגבי עובדי רשות שדות התעופה.
את הסיוע לענף התיירות יש לשנע בצורה מדודה וממוקדת. ביום שאחרי כולנו נחשב "מסלול מחדש" במטרה לאתר נתיב נסיעה לחיים צנועים יותר ומלאי ענווה. הביטוי "לקחת את החיים בפרופורציה" יהיה נכון יותר מתמיד. חג שמח!
המצב הכלכלי של לפני חודשיים-שלושה לא יחזור עד להודעה חדשה
אסור לנו להאמין להבטחות הפוליטיקאים שאחרי הסדר יהיה בסדר. ההתמודדות עם הקורונה תוביל לשינויים רבים שיורגשו בכל תחומי החיים - ולמציאות שונה מזו שהורגלנו אליה עד כה
