1. כדי לקבל תמונה של תנועת הכלכלה הגלובלית צריך להסתכל על שתי הכלכלות הדומיננטיות בעולם, ארה"ב וסין, ולבחון כמה נתוני מיקרו המשקפים את הצריכה הפרטית. כלכלית, סין נמצאת כבר בתהליך התאוששות, אבל עם מגבלה אחת משמעותית: היא הייתה הבעיה של העולם, ועכשיו העולם הוא הבעיה שלה. ארה"ב מצויה בשיא משבר הקורונה או קצת אחריו ועדיין מחפשת נקודת יציאה.
בין לבין, נתון אחד שפורסם השבוע משקף מבחינתי, בקליפת אגוז, את התמונה הכלכלית: זינוק במכירות אייפונים של אפל בסין בחודש מרץ, אחרי הירידה החדה בחודשים הקודמים בגלל המאבק בקורונה. על פי נתונים שפורסמו בסין, מכירת המכשירים הסלולריים זינקה במרץ בכ־240% לעומת פברואר לקרוב ל־22 מיליון יחידות, אך עדיין מדובר בירידה של 23% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
6.2 מיליון מכשירים מתוכם הם מדור 5G. אנליסטים מעריכים שנמכרו כ־2.5 מיליון מכשירי אייפון של אפל - עדיין ב־4G - קפיצה של פי חמישה במכירות לעומת פברואר.
זה, פחות או יותר, יהיה הסדר של השיקום הכלכלי. ענפים שנפגעו פחות מהמשבר (לרוב מדובר בתחומי ההייטק) הם אלו שייצאו ממנו ראשונים עם חזרה הדרגתית, אבל מהירה יחסית, לביקושים של לפני המשבר. הענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר, כמו תיירות ותרבות הפנאי (חופשות וכו'), הם אלו שיחזרו אחרונים, ובענפים האלו התמונה מורכבת וקשה.
על פי נתונים שפורסמו ב"בארונ'ס", השבועון הפיננסי המוביל בארה"ב, היקף הטיסות ירד בכ־70% ואף למעלה מכך מאז פברואר, ושיעורי התפוסה במלונות בארה"ב צנחו לסביבות 20%.
אי־הוודאות בענפים האלה גדולה מאוד: לא ברור עד כמה ובאיזו מהירות הם יתאוששו, וזה תלוי לא רק בקצב שבו כל מדינה תקל על ההסגרים, אלא גם בפסיכולוגיה הצרכנית ובביטחון של האזרחים לצרוך את אותם שירותים.
גם כאשר יינתן האור הירוק להקלות על עסקים בתחום הבילוי והנופש והתעופה, הדרישה לריחוק חברתי והפסיכולוגיה (פחד) ידכאו את הביקושים בתחומים הללו - דווקא לקראת העונה החמה - ויאלצו את המסעדות, את בתי הקפה ואת מקומות הבילוי האחרים לעבוד בתפוקה נמוכה, מה שעלול ליצור לחץ על המחירים כלפי מעלה.
ככל שיתארך זמן ההתאוששות בתחום שירותי הבילוי והנופש, הסכנה לחדלות פירעון של עסקים תלך ותגדל. כך עובדת הכלכלה, ולמרבה הצער יש עסקים שלא ישרדו.
לכן חשוב מאוד להתחיל להחזיר את המשק לנורמליזציה כבר מיום ראשון הקרוב - בזהירות המתבקשת, בקצב הנדרש, בהגבלות הנדרשות - אבל להתחיל להניע את המשק, כי המסר הוא שחשוב: והמסר שצריך לעבור הוא שמתחילים לחזור לנורמליות בצורה מידתית כבר השבוע, יהיו הוויכוחים אשר יהיו על "אסטרטגיית היציאה" ואופיה. אין אופציה אחרת.
ישראל צלחה את משבר הקורונה בהצלחה רבה בשורה של מדדים, כולל החשוב שבהם: שיעורי התמותה מהנמוכים בעולם. כל מנבאי השחורות והאפוקליפסות על מערכת בריאות קורסת, מורעבת ומוזנחת, מחסור במכונות הנשמה שעלול להוביל להחלטה את מי להנשים ואת מי לא ועוד תסריטים מבהילים על אלפי מתים ברחובות - התבדו. גם התסריטים הכלכליים השחורים יתחילו להתפוגג במהירות, כשהמשק יתחיל לחזור לנורמליות.
2. אם יש משהו שמשבר הקורונה המחיש שוב לרעה זו מחלת הבירוקרטיה, הרגולציה והמשפטיזציה הישראלית, שמעיקה ומשבשת את כל מערך קבלת ההחלטות. זו לא רק הדרישה שיצאה ממשרד המשפטים ליועצים המשפטיים של משרדי הממשלה לתעד כל פסיק ותו לקראת ועדת חקירה (מי בכלל צריך אותה), הוראה שרוככה מאוחר יותר על ידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
בתמצית, מדובר בעודף הרגולציה ועודף הבירוקרטיה שאת פניהם אנחנו רואים ערב־ערב בתקשורת. לאורך עשרות השנים שבהן אני מסקר את התחום הכלכלי, תמיד נדהמתי להיווכח מחדש בזמן הרב ובאנרגיות הרבות שמבזבז רגולטור כזה או אחר בהכפשה ובהשמצה של קולגה שלו מהרגולציה. כמה זמן ואנרגיה הם משקיעים במאבקים אישיים, במאבקי אגו, במאבקי כוחות ובכיפוף ידיים.
כמה זמן ואנרגיות הם משקיעים בשיווק התדמית שלהם, בכמיהה שלהם לכתבות מפרגנות, ובניסיון לגרום לכך ש"המתחרים" שלהם יקבלו כתבות מכפישות. זה לא נולד רק מהטבע האנושי ומפוליטיקות ארגוניות שקיימות בכל מקום עבודה, אלא גם ובעיקר עקב ריבוי רגולטורים, שיוצר בהתאמה ריבוי של מריבות, קטטות והשמצות.
את כל זה ראינו היטב על המסכים במשבר הקורונה - מאבקים על יוקרה, כוח ואגו בין משרד הבריאות לבין משרד הביטחון, בין משרד הבריאות לבין משרד האוצר, בין גורמים בתוך משרד הבריאות לבין עצמם, ובין גורמים במשרד הבריאות לגורמים אחרים במערכת הבריאות. חלק מזה נעוץ בהבדלי גישות ודעות לגיטימיים באשר לטיפול במשבר, אבל לרוב מדובר במאבקים על שטויות, שאין בהם שום דבר תועלתני.
כמובן שהתקשורת מנצלת את זה עד תום, כי כל המרבה בהכפשות הרי זה משובח לרייטינג, אבל ההצגות התקשורתיות הללו לא מקדמות החלטות. נהפוך הוא. הן רק מעכבות החלטות ועוצרות תהליכים. עיכוב החלטות ועצירת החלטות מתורגמים מהר מאוד לכסף, לאובדן תוצר ולאיבוד פוטנציאל צמיחה.
3. המריבות האינסופיות בין הרגולטורים והפקידים הן, כאמור, תוצאה של ניפוח עצום בעשור האחרון של אלו שאוהבים לקרוא לעצמם "שומרי הסף", ואני מתכוון במיוחד למשרד המשפטים. המשפטיזציה בישראל כוללת את הסקטור הפרטי והסקטור הציבורי.
בדוח האחרון של הוועדה האירופית ליעילות הצדק, שפורסם באוקטובר 2018 ונתוניו נכונים ל־2016, המספרים מדברים בעד עצמם: ישראל היא שיאנית במספר עורכי הדין לתושב - 738 עורכי דין ל־100 אלף תושבים, לעומת ממוצע של 162 עורכי דין וחציון של 119 עורכי דין ל־100 אלף תושבים באירופה. אינפלציית עורכי הדין בישראל פוגשת מיעוט יחסי של שופטים - 8.5 שופטים "מקצועיים", כפי שהם מוגדרים בדוח, לעומת ממוצע של 21.5 שופטים וחציון של 17.8 באירופה.
במדינות כמו אירלנד, סקוטלנד, דנמרק, ארמניה, גיאורגיה ומרוקו היחס נמוך יותר מזה של ישראל - בין 4 ל־8 שופטים ל־100 אלף תושבים.
היחס הזה בין עורכי דין לשופטים יוצר את פקק המשפטיזציה בישראל - פקק שמזיק לאזרח, מזיק לדמוקרטיה ומזיק גם לכלכלה הישראלית.
משרד המשפטים נהנה בעשור האחרון מעדנה חסרת תקדים בגידול בתקציבו ובמספר עובדיו. על פי נתוני הממונה על השכר באוצר, מספר המשרות במשרד המשפטים - לא כולל הנהלת בתי המשפט, שם הגידול היה מתון יחסית - זינק בין 2009 ל־2018 ב־46%, מכ־3,100 עובדים ליותר מ־4,500 עובדים.
בהצעת התקציב של המשרד הזינוק מוסבר ב"גידול במשימות ובמורכבותן", שם נחמד לעוד ועוד רגולציה, לא בהכרח נחוצה. כשצוללים לגידול ביצרני המשפטיזציה, רואים שמצבת כוח האדם גדלה אף יותר: נכון לסוף 2018, מספר העובדים בדרג "פרקליטים" בשירות המדינה עומד על כ־970, גידול יחסית סביר של 28% בעשור; אבל מספר העובדים בדרג "משפטנים בחוזים מיוחדים" במשרדי הממשלה עומד על כ־1,030 - גידול דרמטי של כ־175% תוך עשור.
המשמעות של עוד ועוד יועצים משפטיים ופרקליטים היא עוד ועוד רגולציה ושלטון פקידים. בסך הכל, במשרדי הממשלה עובדים כ־2,200 עורכי דין. הפרקליטים מרוויחים כ־24 אלף שקל ברוטו לחודש, והמשפטנים כ־19 אלף שקל ברוטו לחודש. מי שחושב שכל אלה יכלו להרוויח הרבה יותר בסקטור הפרטי משלה את עצמו.
הפרקליטים נהנו בעשור האחרון מעליית השכר הגבוהה ביותר בסקטור הציבורי - עלייה של 110%(!), בהשוואה לעלייה ממוצעת של 50% "בלבד" בשכר של עובדים מתמידים במשרדי הממשלה האחרים.
כל המספרים הללו מתורגמים לעלייה חדה בתקציב משרד המשפטים, הכולל את הרשות השופטת, רשות הפטנטים, רשות התאגידים, הרשות לאיסור הלבנת הון ועוד. תקציבו בשנת 2019 עמד על כ־3.8 מיליארד שקל, לעומת קצת יותר מ־1.9 מיליארד שקל בשנת 2009, כלומר הכפלה של התקציב תוך עשור, הרבה יותר מקצב הגידול במשרדים אחרים ובוודאי שהרבה יותר מקצב הגידול הטבעי באוכלוסייה.
זה כמובן לא מביא בחשבון את תשלום גמלאות הפנסיה התקציבית במשרד המשפטים - ומדובר בסכומים גדולים אצל הפרקליטים והשופטים במיוחד. הגידול המשמעותי בתקציבים, הגידול חסר הפרופורציה במספר המשרות, הכפלת השכר ויותר תוך עשור - כל אלה הם רק ביטוי להתעצמות של שלטון הפקידים, או כפי שנוהגים לקרוא לו, ה"דיפ סטייט": מדינת הפקידים ששולטים בתהליכים ובחלק מקבלת ההחלטות, שמיירטים החלטות באמצעות שימוש בכוחם המשפטי־פקידותי, ומייצרים תרבות של כסת"ח.
הנזק הכלכלי של מדינת הפקידים והכבדת הרגולציה, המשפטיזציה והבירוקרטיה הוא עצום. הוא מכביד על הסקטור הפרטי, ולכן הוא מכביד גם על הצמיחה הכלכלית. עיכוב מתווה הגז בכשנתיים וחצי, למשל, גרם נזק של מיליארדי דולרים למשק, באובדן ייצוא ואובדן מסים שהלך לאיבוד. זו דוגמה מצוינת לאופן שבו רגולטורים ומשפטנים משתמשים בכוחם המופרז כדי לחבל בכלכלה.