מבעד לדיווחי הקורונה הבליחה השבוע ידיעה שלא ממש עשתה כותרות, על אזהרה ששלחו בכירים במערכת הביטחון לרשות הפלסטינית. הם התריעו מפני גל הסתה נגד ישראל, שמובל על ידי צמרת הרשות. ההסתה אכן רחבה, מטלטלת ומחוצפת במיוחד.
ישראל מואשמת על ידי ראש הממשלה הפלסטינית מוחמד אשתייה, דובריה אברהים מלחם וכלי התעמולה הרשמיים, כמו סוכנות הידיעות הרשמית וואפה, בכך שהיא מנסה להדביק בכוונה כמה שיותר פלסטינים בנגיף כדי לחזק את "הכיבוש". זה קורה דווקא על רקע סיוע מאסיבי שישראל נותנת לשליטי רמאללה במטרה לעצור את הקורונה ולהחזיק כלכלית את הישות העוינת שלהם.
ההסתה היא אומנם לא תופעה חדשה - מרגע שהבאנו אותם לתוכנו, הפרטנרים מרמאללה ממציאים נגדנו עלילות שווא באופן שיטתי. אבל החוצפה עכשיו מרקיעה שחקים. בניגוד להתמודדות עם נגיף הקורונה, שבינתיים אין לנו נגדו לא תרופה ולא חיסון, מול הרשות הפלסטינית, נגיף מסוכן בהרבה, יש בידינו גם חיסון וגם תרופה, אבל אנחנו מסרבים להשתמש בהם.
קשה להאמין כיצד דמויות פלסטיניות מרכזיות מאשימות אותנו בכך שרקחנו מזימה כזו. היהודים, לדבריהם, פותחים את תעלות הביוב כדי שפועלים פלסטינים נגועים יוכלו לחצות את גדר ההפרדה ולהדביק את המשפחה והחברים. שולחים מתנחלים וחיילים חולי קורונה לירוק על מכוניות, מעקות ומדרכות ביישובים פלסטינים ועוד. הכל לקוח ממיטב הרפרטואר האנטישמי של כל הדורות - המשך ישיר להאשמת היהודים בהרעלת הבארות, במגיפה השחורה במאה ה־14.
אלא שלא היה מקום להרים גבה בפליאה דווקא השבוע. מיומה הראשון ההסתה וההעללה נגדנו הן דרכה של הרשות שהקימו שמעון פרס ויצחק רבין. אנחנו רק מתעלמים מכך ובדרך כלל מרבית כלי התקשורת לא מדווחים על זה בכוונה.
רק לאחרונה האשימו דוברים רשמיים של הרשות את "היהודים" בשחרור המוני עכברים במזרח ירושלים וחזירי בר בבקעת הירדן, כדי לגרש משפחות ערביות. במקביל, במשך שנים העלילות נגדנו בעניין הר הבית לא פוסקות לרגע, במטרה להבעיר נגדנו אש תמיד כדי שהציבור הפלסטיני ישנא אותנו, יבצע מעשי טרור, כדי לתחזק את "ההתנגדות".
אין ספק שהתופעה מקוממת במיוחד דווקא בימי הקורונה, כאשר אנחנו נותנים סיוע מקיף לרשות ולפלסטינים ביו"ש. בין היתר סיפקנו הדרכה של רופאים ישראלים לצוותי הרפואה, העברנו ערכות מיגון ובדיקות קורונה. וכמובן, אנחנו מזרימים לתלמידי ערפאת כסף. הרבה כסף.
רק בימים האחרונים הם קיבלו 120 מיליון שקל ועל הפרק דרישות רחבות בהרבה - עד 500 מיליון שקל בחודש. בין היתר, בנימין נתניהו ומשה כחלון מפירים את החוק שמחייב לנכות מרמאללה את הכספים שמחולקים לרוצחים ובני משפחותיהם.
והנה, רק השבוע הכחיש דובר הממשלה הפלסטינית את הטענה שישראל מסייעת לרשות. להפך, הוא האשים כי ישראל מונעת ממנה לפעול נגד הקורונה והוסיף: הישראלים הם "סוכני המגיפה שנקראת כיבוש". אם לא די בכל אלו, כדי להילחם במגיפה, התרנו לפלסטינים לפעול בשטחים שבשליטתנו. אלא שפת"ח ומנגנוני הרשות ניצלו את ההזדמנות כדי לנסות להשתלט על שטחי C וגם על מזרח ירושלים.
בד בבד, כרגיל, נפלו אצלנו בפח מהזעקות הפלסטיניות בדבר מצוקה כלכלית. שוב שומעים על "דאגה רבה" במערכת הביטחון מקריסה של הרשות. לא ברור מדוע יש לדאוג ולא לשמוח על כך, אבל גם הדאגה לא במקום. האיחוד האירופי העביר לרשות 73 מיליון יורו, סיוע מיוחד.
ברמאללה אין כל סימן למצוקה כלכלית: ממשיכים לשלם משכורות מלאות למנגנונים המנופחים לעייפה, וחשוב יותר - לא מחסירים אף תשלום לרוצחי היהודים ובני משפחותיהם.
ומה עושה ישראל בנוגע לכך? נותנת כסף וסיוע ושותקת, כפי שרגילים אצלנו מאז 1994. החידוש הוא בהדלפה המכוונת והמוזרה ממערכת הביטחון, לגבי אזהרה שניתנה לרמאללה להפסיק להסית. לא ברור למה צריך להדליף ולא להתייצב בגלוי ולהטיח את הדברים, לא ברור מדוע הוחלט להזהיר ולא לפעול. למשל, מדוע לא עוצרים את דובר הממשלה הפלסטינית על הסתה.
בכל מקרה, מסע ההסתה של עידן הקורונה מחדד את מה שברור זה 25 שנה: מי שהובאו הנה בטענה שהם פרטנר לשלום, הם מגיפה חמורה שמסוכנת בהרבה מכל קורונה. הם רוקחים עלילות אנטישמיות, מניעים טרור, חותרים תחת עצם הזכות והקיום שלנו, ואנחנו משלמים להם ומחזיקים אותם.
המוזר הוא שגם בתוכנית של נתניהו, שמכונה "תוכנית טראמפ", אמור ארגון ההסתה של אש"ף למלא תפקיד מרכזי. דווקא עם הכרזת הריבונות בתחום המושב היהודי המצומצם, מסיתי רמאללה אמורים לקבל את לב הארץ ורוב שטחה לידיהם. כלומר, אומנם פרס, רבין, ביילין ושות' הם האחראים לאסון המסיתים שניחת עלינו, אבל קרוב ל־14 שנה בנימין נתניהו ושות' הם שאחראים להמשך קיומה של המגיפה בתוכנו.
ולהשלמת התמונה, בני גנץ וגבי אשכנזי היו במשך שנים ארוכות בצמרת הביטחונית שחיזקה ועודדה את וירוס אוסלו והרשות של ערפאת-אבו מאזן. גם במובן הזה אין כל הבדל בין ההשקפות של נתניהו, גנץ ואשכנזי, הם יחדיו ממשיכי דרכם של פרס ורבין. ובכל זאת, אם לא נתעורר ולו מההסתה בענייני וירוס הקורונה, הנגיף הפלסטיני עוד יערער את עצם קיומנו.
למי אכפת מהדרך
איש לא ניסה להסתיר את אופי המכשולים שעמדו השבוע בפני ממשלת ביביגנץ לקראת הישורת האחרונה במשא ומתן. לא בעיות בתפיסת עולם, אידיאולוגיה, אפילו לא משרות וכיסאולוגיה. חכמי בלפור שברו את הראש - איך מבטיחים שגם אם בג"ץ יקבע שנתניהו לא יכול להרכיב ממשלה, נלך לבחירות מיידיות ונתניהו יהיה שוב מועמד הליכוד, מוסמך לחוקק חוק נוגד בג"ץ.
איש מבין העוסקים במלאכה, מבין השרים, חברי הכנסת וחברי המרכז של הליכוד, לא העז להרים יד בנימוס ולשאול: רגע, למה אתם עוסקים רק בנתניהו. למשל, למה שמישהו אחר מצמרת הליכוד לא יהיה ראש ממשלה, אם נתניהו ייפסל. הרעיון אפילו לא הועלה על ידי פרשנים עוינים וקנטרניים, כי ברור לכל: אנחנו לא עוסקים במפלגה, במחנה, בדרך, אלא אך ורק באיש אחד - בנימין נתניהו. הוא העבר, ההווה והעתיד, ובלעדיו לא תזרח השמש.
מילא שכדי לנסות להבטיח את העתיד האישי שלו, המנהיג הגדול הסגיר חצי מכוח ההצבעה למחנה השני, אף על פי שיחסי הכוחות הם 59:16. מילא שהתפקידים הכי חשובים, שבהם מעצבים את המדיניות של המחנה ניתנו לצד השני. מילא שכל הדגלים האידיאולוגיים קופלו.
מילא שאפילו בתחום הכלכלי־חברתי הוכנסו לממשלה שני ראשי הסתדרות לשעבר, בעלי השקפה כוחנית בעד הוועדים הגדולים. אבל רחמנא ליצלן, הרי רבים מבכירי המפלגה נותרו ללא ג'ובים, ללא משרות של שרים ושלל הכיבודים שבהם נקנתה הנאמנות שלהם בשנים האחרונות.
ובכל זאת, הכל נותר רתום לגורל האישי של נתניהו. דבר אחר לא חשוב, לא רלוונטי, לא מעניין. ובכירי הליכוד שותקים.