גל המובטלים בפתח
נתחיל בנימה אופטימית. ביום ראשון הקרוב, 3 במאי, תופשר הפעילות במשק לאחר שני חודשי קיפאון. הקניונים והמרכזים המסחריים יתווספו לענפי קמעונאות הרחוב, שחזרו לפעול השבוע במתכונת מורחבת. המערכת הבנקאית חוזרת לפעילות מלאה, וניצני החזרה לשפיות מורגשים גם בענף מלונאות הבוטיק, שייפתח בסוף מאי. גם בתחום המראה החיצוני יש חדשות: אחרי חודשיים של שיער פרוע ונשים ללא לק, הספרים והקוסמטיקאיות מחזירים לנו, רגע לפני החזרה לעבודה, את המראה המטופח.
ענף הבנייה יקום מהקרשים, ובראשון הקרוב יחזרו לפיגומים 36 אלף עובדים. הרכבת המושבתת "לרגל שיפוצים", שירדה מהפסים בגלל שר התחבורה, תחל גם היא לפעול בהדרגה. לעובדים שנאלצו עד היום להגיע לעבודה ברכבם הפרטי זאת בשורה מצוינת. החדשה הדרמטית ביותר מגיעה ממערכת החינוך - הגנים וילדים בכיתות א'־ג' יחזרו ללימודים במתכונת מצומצמת. בתעשיית ההייטק מרובת הזוגות הצעירים חיכו למהלך זה יותר מכל. לפי נתוני בנק ישראל, השבתת הלימודים עולה למשק 370 מיליון שקל ליום. 408 אלף הורים לילדים עד גיל 9 נאלצו עד היום להישאר בבית, והפעלה חלקית של מערכת החינוך תאפשר את חזרתם לעבודה.
אבל לחזרה ל"נורמליות" מוצמדת כוכבית ענק. הקניונים וחנויות הרחוב, המעסיקים יותר מ־350 אלף איש שהוצאו לחל"ת, יחזרו לפעילות חלקית בלבד משיקולים מסחריים. אין כאן כוונה להפעיל לחץ או "לסדר" את המדינה. בעל חנות צעצועים מרחוב ביאליק ברמת גן או בעל חנות הלבשה בקניון עזריאלי בתל אביב שהעסיקו ערב המשבר שישה עובדים, יחזירו במקרה הטוב שלושה בלבד.
רשימת המגבלות על בתי העסק כתנאים לפתיחתם ארוכה כמו התור למשרד הפנים: בכניסה תבוצע מדידת חום, תותקן מחיצה למניעת רסס, יישמר מרחק של 2 מטרים בין קונים ויוטל איסור התקהלות בכניסה. המאושר שכבר נכנס לחנות ייאלץ להמתין דקות ארוכות מול הקופות, שיטפלו בשניים עד ארבעה לקוחות, תלוי בשטח החנות.
עוד לפני שמדברים על עלויות הפתיחה, נדבר על הקונים. הקונים מעוניינים לצאת להתרעננות ולחוש חוויית קנייה, אבל בתנאים כאלה עדיף לבקר בבית מרקחת או לקנות אונליין. בעל החנות שכבר יפתח יסתפק במינימום ההכרחי. במצב זה לפחות מחצית מ־350 אלף העובדים בענף שהוצאו לחל"ת יישארו בבית גם במאי. קמעונאים כמו רמי שביט מהמשביר, יעקב הלפרין מהאופטיקה, שחר תורג'מן מקבוצת בריל ומלך האופנה הראל ויזל מרשת פוקס אומרים שזאת לא הצגה אלא תמונת המצב האמיתית.
הפיטורים יהיו מכה אנושה במיוחד לצעירים עד גיל 28 המועסקים ברשתות האופנה וההסעדה. במהלך מאי לא רק שהם יישארו ללא עבודה, אלא גם יאבדו את זכותם לחל"ת. לפי נתוני הביטוח הלאומי, השכר בענפים אלה נמוך מ־6,900 שקל לחודש. ענף המסעדנות, שהעסיק ערב המשבר 130 אלף עובדים שהוצאו לחל"ת (80 אלף מתוכם מתחת לגיל 28), עדיין לא חזר לפעול והוא דוגמה מצוינת לקטסטרופה. הביטוח הלאומי משלם לבני 25־28 דמי אבטלה ל־67 ימים, ועד גיל 25 ל־50 יום. עשרות אלפי מלצרים, טבחים, ומנהלי משמרת בשכר מינימום יישארו החל ממאי ללא עבודה, ולפי המצב החוקי גם ללא דמי אבטלה.
מחצית מ־14 אלף המסעדות שפעלו ערב המשבר לא ישרדו. קרן הסיוע לעסקים בסיכון גבוה, בהיקף 5 מיליארד שקל, עדיין לא החלה לפעול. על רקע המשבר פנתה הנהלת איגוד המסעדות לשר האוצר ולביטוח הלאומי בבקשה להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה. מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר, שתומך בבקשה, פנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי לאשר את הארכת התשלום גם לחודש מאי לפי תקנות שעת חירום. אם היועץ לא יאשר, ההליך יטופל בחקיקה רגילה בכנסת.
חוץ מהמסעדות, יש צרות גדולות גם בענף המלונאות, שהעסיק ערב המשבר 38 אלף עובדים; בענף התיירות, שהעסיק 20 אלף עובדים; ובאולמות האירועים, הבידור, התיאטראות והקונצרטים. בביטוח הלאומי מעריכים שכחצי מיליון איש שלא יוחזרו מחל"ת יישארו ללא דמי אבטלה. במקרה הטוב הם ימצאו עבודה מזדמנת כמסדרי משלוחים בסופרמרקטים, כקופאיות או כנהגים. במקרה הגרוע ייאלצו להסתפק בקצבת הבטחת הכנסה עלובה.
הפתרון המיידי למשבר ברמת הממשלה הוא הזרמה מיידית של כסף גדול. חייבים לחבר כמה שיותר מהר את העסקים למכונות ההנשמה הפיננסיות. בארה"ב הקימה הסוכנות לעסקים קטנים קרן סיוע בסך 320 מיליארד דולר. לאחר שזו אזלה הובאה לסנאט הצעה להגדילה ב־200 מיליארד דולר נוספים. מאות אלפי עסקים כבר קיבלו הלוואה בריבית אפסית ובערבות מדינה של 70%. חלקה תהפוך למענק, אם בתוך שנה יעמוד הלווה ביעדים שהוגדרו מראש, ובהם העסקת עובדים.
מודלים דומים קיימים במדינות אירופיות כמו גרמניה. נתן חץ, בעל השליטה בענקית הנדל"ן אלוני חץ, שבבעלותה חברות בארה"ב, סיפר לי שכספי הסיוע כבר הגיעו לחשבון הבנק (באמצעות סניף בלאומי ניו יורק) תוך 48 שעות מרגע הגשת הבקשה.
ומה בישראל? נתניהו אישר ערב החג בלחץ הקמעונאים הקמת קרן נוספת של 6 מיליארד שקל. על פי הודעת האוצר, "הקרן מיועדת לשימור ולהחזרת עובדים למעגל העבודה. בימים הקרובים תובא לאישור ועדת הכספים ההצעה להקמת הקרן". אבל להערכתי, אצלנו בישראל השיטה תהיה הפוכה: כל עוד לא תינתן התחייבות בכתב שבעל העסק לא יפטר, הכסף לא ישולם. אבל עוד לפני מודל הפיצוי החדש, נזכור שקרן הפיצוי לעסקים קטנים של עד 20 מיליון שקל (בהיקף של 5.2 מיליארד שקל) שהוקמה לפני שבועיים, וגם קרן הסיוע לעסקים גדולים של 6 מיליארד שקל, אפילו לא התחילו לפעול.
אז לא צריך להתפלא כשבעיתונים מתפרסמות מודעות ענק של ארגוני המעסיקים, המזהירים ש"הטקטיקה הממשלתית של למשוך זמן במטרה לצמצם את ההוצאות התקציביות גורמת להתפתחויות מסוכנות, עד כדי סכנה למרד תשלומים". המעסיקים דורשים להפעיל בהוראת שעה מנגנון פיצוי מרכזי לעסקים וקובעים: "רק השקעה ממשלתית כזאת תביא להבטחת הכנסות המדינה ממסים תוך צמצום תקופת ההתאוששות ומספר המפוטרים במשק".
זאת גם הסיבה לכך שארגוני העצמאים ובעלי העסקים הקטנים יצאו אתמול להפגנת ענק נוספת בכיכר רבין בתל אביב. הטיפול הכושל במגזר העסקי מוציא אותם מהכלים וגורם להם להבין שבלי כוח שום דבר לא יזוז.
המלון והבלון
ויקי קנפו, שצעדה בקיץ 2003 ממצפה רמון לירושלים כדי למחות על יוקר המחיה, היא כיום מנהלת חדר האוכל במלון היוקרה "בראשית" שבמצפה רמון. השבוע התבשרה על ידי ליאור רביב, מנהל רשת ישרוטל, על הכוונה להחזיר את המלון לפעילות, כמו שלושה מלונות נוספים של הרשת. עם סגירת המלון לפני כחודש וחצי, 270 עובדיו הוצאו לחל"ת.
"בהתחלתה טיפסתי על הקירות. הפחידו אותנו. אני בגיל 60 ורק בימים האחרונים התחלתי להיפגש עם הילדים", אומרת קנפו. היא מתרגשת לקראת החזרה לעבודה: "לזכותם של בעלי המלון, הם היו בקשר רצוף עם העובדים. הם התעניינו בנו ולאחר סגירת המלון העבירו אלינו את האוכל של האורחים. החל"ת אפשר לי להבין את חשיבותה של עבודה מסודרת. שמחתי לגלות שהמלון הוא כמו בית עבורי".
קנפו היא אחת מ־38 אלף עובדי ענף המלונאות שהוצאו לחל"ת בעקבות סגירת בתי המלון. אילת הפכה לעיר רפאים עם 70% חסרי תעסוקה. הענף נמצא עדיין מחוץ לתמונת הסיוע הממשלתית, אך ייתכן שזה יקרה עד סוף מאי. חופשת הפסח ירדה לטמיון, והאתגר כעת הוא חופשת שבועות. השבוע הודיעו בתי מלון כמו בראון, ישרוטל, מלונות פתאל, קלאב הוטל והאחים נקש על חזרה הדרגתית לפעילות החל מערב שבועות, 28 במאי. מכיוון שעד להודעה חדשה תיירים לא יגיעו, תל אביב תהיה בינתיים מחוץ לתחום. לא נראה שבטווח הקרוב פעילות הכנסים באילת תחזור לעצמה, ורוב המלונות בעיר הדרומית לא ייפתחו.
הפתיחה ההדרגתית היא מעין פיילוט לחזרה אפשרית לפעילות מלאה, וכרגע זה נראה כמו בלון ניסוי. הראשונים שייפתחו יהיו מלונות ספא ובוטיק בטבריה, ים המלח, מצפה רמון, מצפה הימים ובמקרים נקודתיים באילת. פה ושם נראה גם פעילות צימרים. ראשוני האורחים נמנים עם האלפיון העליון של תחום הנופש, המאמצים בחום את אסטרטגיית היציאה מההסגר.
אפשר לשכוח מחדרי האוכל הצפופים בסגנון מזנון "הכל כלול", ולעתים האוכל יגיע היישר לחדרים. מתחמי הספא יידרשו לסטריליות וכך גם חדרי האירוח. המגעים עם עובדי המלון יצומצמו למינימום ההכרחי. הצלחת המהלך תלויה בעיקר בהקפדה על היגיינה ללא פשרות. כל תקלה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך - לא רק למלון הספציפי עצמו אלא לכל הענף. כדי לפתות אורחים רצוי להציע חבילות אטרקטיביות, בדומה למקובל במבצעי הרצה.
אם זה יצליח, השלב הבא יהיה פתיחה מדורגת של יתר בתי המלון לקראת הקיץ. במקרה של כישלון הפיילוט, לא רק עונת הקיץ תרד לטמיון, אלא גם חגי תשרי.
בורסה אביבית
יום המסחר האחרון של אפריל שהתקיים אתמול בבורסה לני"ע מסכם חודש שעלה על כל הציפיות. מדדי המניות המובילים עלו בכ־10%, ואיגרות החוב צמודות המדד ב־3% בממוצע. מחזורי המסחר חזרו לממדים שלפני המשבר, ומנכ"ל הבורסה איתי בן זאב התפנה כדי להגיח אל מחוץ לאולמות המסחר ולקרוא לממשלה להקים קרן חירום חוץ־תקציבית של 22 מיליארד שקל להצלת עסקים קטנים ובינוניים.
בינתיים בבורסה חוגגים. הקופות הסולידיות יסיימו את אפריל בתשואות חיוביות של 3.5%־4%. זה עדיין לא משקם הפסדים של 9% שנצברו במהלך מרץ, אבל בהתחשב בנתונים מתחילת 2020, המצב פחות גרוע ממה שחשבו תחילה. מתברר אם כן שהשפעת הקורונה על שוקי ההון הייתה מוגבלת. מבחינת הבורסה לנגיף כבר נמצא חיסון, או לפחות תרופה. הסוחרים מעריכים ששיא המשבר מאחורינו, ועל פי הציפיות לעתיד, גם חודש מאי עומד להיות בכלל לא רע.
רוצים הוכחה? השער היציג של הדולר, שבשיא המשבר הגיע לרמות של 3.7 שקלים, צנח במהלך החג, ירד אל מתחת ל־3.5 שקלים וחזר לרמות ערב המשבר. כל הטוב הזה קרה לאחר שהבורסה והשווקים הפיננסיים זכו לטיפול נמרץ מהרגולטורים, ובראשם נגיד בנק ישראל. פרופ' אמיר ירון ביצע מספר פעולות החייאה מוניטריות, ששיאן היה ההחלטה על הפחתת הריבית במשק ב־0.15% ל־0.1% לשנה. גם הרגולטורים האחרים, ובראשם הממונה על הביטוח ויו"ר רשות ני"ע, אמרו את שלהם.
אבל מצער לגלות כי בשעה שהרגולטורים יוצאים מכליהם כדי לעזור, הפוליטיקאים בחסות פקידי הממשלה זוחלים כמו פקק תנועה בשיא הלחץ של נתיבי איילון. מי שנפגע מכך נשאר מתחת לרדאר, שכן מדובר בעסקים קטנים שאינם רשומים למסחר בבורסה.
החברות הבורסאיות יפרסמו את דוחות הרבעון עד סוף יוני (במקום עד סוף מאי). זאת תהיה הזדמנות ראשונה ללמוד את עוצמת מכת הקורונה. חוויה פיננסית קשה במיוחד צפויה לשלושה סקטורים: ענף התיירות (סוכנויות הנסיעה וחברות התעופה ובראשן אל־על), ענף הבנייה (אפס מכירות במהלך מרץ וציפיות לאפס מאופס באפריל) והבנקים, עם הפרשות של מיליארדים לחובות בעייתיים.
אבל כזכור, המשקיעים בבורסה מסתכלים על העתיד ועוטים מסיכות קורונה ורודות. מבחינתם, בריבית של 0.1% אין מה לעשות עם הכסף. שוק הנדל"ן והדיור נמצא בסימן שאלה, והחברות בעמדות המתנה. הריבית על פיקדונות היא אפס, ובמקרים מסוימים הבנקים יעשו לך טובה אם יסכימו לקחת את המזומן ולהפקיד אותו. חברות האשראי החוץ־בנקאיות חטפו מכה, והמשקיעים מהססים אם לחזור ולהפקיד דרכם את הכסף.
לגופים המוסדיים יש עדיין הרבה מאוד כסף, ובעתיד הנראה לעין הם יעדיפו להשקיע אותו בסביבה ידידותית כמו ישראל מאשר בסביבה עוינת בריאותית ופיננסית כמו ארה"ב. אז נכון שהקורונה לא נעלמה מאולמות המסחר, אבל גם הקטסטרופה שעליה דובר בתחילת המשבר קיבלה ממדים שונים לחלוטין.
שעת ריכוז
משבר הקורונה חשף את פגיעותם של עסקים קטנים ובינוניים שלא השכילו ליצור יתרת נזילות לימי סגריר. כל עוד הצמיחה נמשכה ורמת התעסוקה הייתה כמעט מקסימלית, הם שרדו, אבל בשפל המשמעותי הראשון נחשפו במערומיהם.
עד היום, לרשות התחרות היה הלוקסוס של היכולת לפסול בקשות למיזוגים ורכישות של גופים מתחרים שסברו שאין הצדקה עסקית לפעילותם הנפרדת. עמדת רשות התחרות נגזרה מחשש לריכוזיות יתר ופגיעה בתחרות, שתגיע בסופו של דבר לכיסו של הצרכן. ההחלטות מהשנתיים האחרונות לפסול מיזוגים מתבררות בימים אלה כמוטעות.
הדוגמה הבולטת הייתה הסחבת בבקשת המיזוג של בנק אגוד לבנק מזרחי טפחות, הנגררת שנתיים. רשות ההגבלים שבאחריות מיכל הלפרין משכה זמן, בניגוד להמלצת תמיכה מפורשת של הפיקוח על הבנקים. באותו פרק זמן הבורסה עלתה ושוק המשכנתאות השתנה, ותנאי המיזוג המקוריים הפכו ללא רלוונטיים.
ענף היהלומים, שהמימון לו מרוכז בבנק אגוד, עומד על סף קריסה. בתנאים אלה, עסקת המיזוג הפכה לבלתי כדאית עבור מזרחי טפחות. אז במקום בנק גדול (מזרחי אגוד) שיכול היה לתת פייט ללאומי והפועלים, נותרו שני בנקים בינוניים, המתקשים בניהול הזדמנויות בימים קשים אלה.
דוגמה נוספת מענף התעופה: אל־על וישראייר ניהלו עד לפני שנתיים מו"מ אינטנסיבי למיזוג. במקום להתיש זו את זו, המיזוג היה תורם להתייעלות באל־על ולפריסה אפקטיבית של קווי תעופה, ואולי מעכב את הצורך ברכש צי מטוסים גדול. המיזוג גם היה מעצים את ישראייר, מונע את הסתבכותה כתוצאה ממשבר אי.די.בי (בעלת השליטה) ומעלה את שוויה. איחוד אל־על-ישראייר היה מאפשר להן להתמודד עם טיסות הלואו־קוסט שהציפו את שמי ישראל. אבל גם כאן, מיכל הלפרין פסלה את בקשת המיזוג.
כעת אל־על, ישראייר וארקיע מתבוססות במשבר הקורונה, וקיים סימן שאלה בנוגע לעתידן העסקי. אל־על, שקיבלה ערב החג היתר חריג לדחות את פרסום דוחותיה לאמצע מאי, תיאלץ לפטר לפחות אלף עובדים כתנאי לקבל ערבות למימון 400 מיליון דולר (שיינתן בבנק לאומי ולא בדיסקונט). ארקיע וישראייר ישאירו בבית מאות עובדים נוספים שהוצאו לחל"ת. המיזוג בענף התעופה עומד בימים אלה שוב על הפרק. קשה להניח שהפעם הממונה על התחרות תתעקש לדחות את המהלך, אם וכאשר יוצג בפניה.
ההסתדרות ו־1 במאי
1 במאי, חג הפועלים המסורתי, אמור היה להיות יום חגיגי עבור יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. הפעם זה יהיה שונה. "כבר הרבה שנים שה־1 במאי עובר בלי אותו היקף חגיגות שהיו בעבר", הוא אומר. "השנה לא נקיים אירוע אלא נעשה מופע וירטואלי, בעיקר בקרב עשרות אלפי בני הנוער העובדים והמתאגדים החדשים. למרות זאת, העובדים בישראל יכולים להיות גאים בהסתדרות ובמקומות העבודה".הוא נכנס לתפקיד לפני קצת יותר משנה. "הזמן עובר מהר כשנהנים וגם כשלא נהנים", הוא אומר. "זמן קצר לפני פרוץ הסגר הזהרתי מפני פיגוע כלכלי שהפך לביצה טובענית. לצערי צדקתי".
מה קורה עם 700 אלף עובדי המגזר הציבורי שהוצאו לחל"ת ואמורים היו לחזור אתמול לעבודה?
"הם יחזרו ביום ראשון הקרוב. אנחנו עובדים על כך שעובדי השירות הציבורי יקבלו תו סגול ציבורי שיאפשר להם לחזור לעבודה, למעט מקרים כמו בקרי גבול או עובדי רכבת. כל עובדי משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, עובדי האוניברסיטאות והאחרים יחזרו לעבודה. חלקם יעבדו מהבית. אנחנו רוצים להתחיל להניע את גלגלי המשק. אני מקווה שגם הקניונים ייפתחו. יתכן שזה ייקח קצת זמן בגלל בעיות בריאות ומגבלות של מרחקים. את ה־3 במאי סימנו כבר במרץ כמועד החזרה לשפיות".
אבל שר התחבורה סמוטריץ' שלח לכחלון מכתב עם דרישה לקצץ את דמי ההבראה והביגוד. הוא גם מסרב להיענות לפנייתך לחדש את הפעלת הרכבת.
"הפעלת הרכבת היא אחד מסימני החזרה לנורמליות ומדובר בשירות חיוני. לגבי המכתב, אני מעדיף להתעלם ממנו. בשביל מה אני צריך להגיב? בכל מקרה אני לא רוצה שאף אחד מעובדי המגזר הציבורי ייפגע. ממי רוצים לגזול את כבשת הרש? אם יורידו תנאים למגזר הציבורי, למי יישאר כסף לקנות במגזר הפרטי? גם הם ייפלו. גם כך המשכורות במגזר זה אינן גבוהות ומרבית העובדים מרוויחים סביב שכר המינימום. לכן לא אתן לזה יד. לעומת זאת, יש מה לדבר על עסקת חבילה כפי שמחייב המצב".
מה כולל ההסכם? האם תהיה לכם נכונות לוותר על התוספות שישולמו בעוד חודשיים?
"הסכם השכר הקודם במשק כבר הסתיים ב־2018, ואנחנו מאז בלי הסכם. ברור שלנוכח המצב השנה לא ייחתם הסכם חדש, למרות שבמקור הוא אמור היה להיחתם ב־2020. נראה לי שההסכם החדש ייחתם לקראת סוף 2021. יש על מה לדבר ונעשה עסקת חבילה כדי שהמשק ינוע קדימה. פיטורי עובדים לא עומדים על הפרק, כי אין סיבה לפטר. צריך לדבר על דרכים להרחבת נפח הפעילות במשק. יש מספיק מגזרים שצריכים לנוע קדימה: רשויות מקומיות, עובדי מדינה בתחומי בריאות, חינוך, משרד הביטחון והחוץ. יש משרדים כמו משרד החוץ שייבשו אותם. אותו דבר גם במשרד הבריאות. הקיצוץ הכואב במיוחד נעשה כשמשה בר סימן טוב היה הרפרנט של הבריאות באוצר. היום כולם מרגישים את זה. יש לנו מערכת בריאות מדהימה, ואם לבתי החולים היו תקציבים יותר מתאימים, היינו מתמודדים טוב יותר עם משבר הקורונה. המשבר מוכיח שצריכים להיות ערוכים לכל".
אתה מדבר על יום ראשון 3 במאי כעל מועד החזרה ל"נורמליות", ועדיין, מאות אלפי עובדים יישארו בלי פרנסה. איך אתה חי עם זה?
"אני מקווה ומניח שתוך שנה מרגע שנניע חזרה את גלגלי המשק נחזור לרמת האבטלה שהייתה לפני המשבר, כלומר 4%־5%. אני מקווה שלא יהיה מדובר במאות אלפים. חלק מהיוצאים לחל"ת לא עובדים בשכר גבוה, כך שניתן למצוא להם עבודה חלופית. אני מעריך ששוק העבודה ישתנה ויתאים את עצמו למצב החדש. יש מקצועות עם ביקוש מוגדל, כמו עולם האינטרנט ועובדים ברשתות".
אבל ענפים שלמים יישארו בינתיים סגורים. מה יהיה עם העובדים שלהם?
"יש כיס אבטלה ענק באילת, ולכן חייבים להניע את הממשלה לפתוח כמה שיותר מהר את בתי המלון, כמובן תחת מגבלות בריאות. ההתאוששות בענף תלויה גם בתיירות הנכנסת, אבל אי אפשר להישאר סגורים ולחכות למשיח. אני מוטרד מעולם התיירות והתעופה, המעסיק עשרות אלפי עובדים. התעופה במצוקה הכי גדולה, כי מדובר בענף עתיר הוצאות וכוח אדם. אני מוטרד מאוד מגורלה של אל־על ומקווה שכפי שהובטח, היא תקבל את הגיבוי מהמדינה. בתוכנית ההבראה מדובר על צמצום במספר היעדים ובצי מטוסים. אל־על לא תחזור לעבוד בטווח הנראה לעין בתפוקה מלאה. החברה תיאלץ לצמצם צוותי טיסה ואולי לוותר על חלק מהעובדים, אבל מה שחשוב הוא שהחברה תמשיך לטוס, ואני מאמין שכך יהיה. אני מקווה שבמגזר הפרטי יסיימו סוף־סוף את המחלוקת על מנגנון הפיצוי. 3 במאי הוא תאריך מאוד חשוב. ברור שיש בעיות וזה ייקח זמן, אבל נכנסנו למשבר ביחד, וכולנו צריכים לצאת ממנו ביחד".
מה אתה עושה כדי להאיץ את התהליכים?
"אנחנו מדברים על האפשרות להארכת תוקף החל"ת לגבי עובדים שמיצו את זכויותיהם. דיברתי על כך בהתחלת המשבר. כעת מדברים על מודל שייתן תמריץ למעסיק לקלוט עובדים. אנחנו צריכים לוודא שלא ינצלו לרעה - יקבלו את הכסף וכמה זמן לאחר מכן יפטרו את העובדים. אני בעד הפעלת מנגנון זה, בתנאי שייעשה נכון".
אתה קצת למעלה משנה בתפקיד וזה המשבר המשמעותי ביותר שחווית. איזו תובנה יש לך בשלב זה מהמשבר?
"המשבר מצא את ההסתדרות מלוכדת וחכמה, ועשינו את המהלכים הנכונים. קיבלנו החלטות אחראיות שעזרו להתמודד עם המשבר, ואנחנו כבר מטפלים ביציאה ממנו. דחינו על הסף את ניסיונות השיסוי של הגורמים במגזר הפרטי. למרות שאנחנו מייצגים עובדים, בחרנו להיות ממלכתיים ומאוחדים. בשום שלב לא איימנו בשביתה גם משום שבעיתוי הנוכחי האיום אינו אפקטיבי, וגם מכיוון שבחרנו להתנהל בדרך של מו"מ. אבל יש דברים המתרחשים במגזר הפרטי, ואני לא יכול לשלוט במה שקורה שם. למשל, אני לא יכול להיכנס לשיקוליו של הראל ויזל, בעל השליטה ברשת פוקס. אבל אני יכול להביע דעה ולכוון גם אותם ואת הממשלה כדי להגיע לפתרון המשבר. השנה האחרונה הייתה מבחינתי מאתגרת מאוד. אתה צריך לזכור שעוד לפני משבר הקורונה היינו שנה שלמה בלי ממשלה מתפקדת, שעדיין לא הוקמה. אבל ניצלנו את הזמן לבניית הסתדרות ראויה עם הישגים רבים וגאוות יחידה".