ירושלים בשלטון האימפריה העותמאנית הייתה עיר זנוחה ומוזנחת. בהיעדר שירותי בריאות מודרניים, עד ראשית תקופת המנדט הבריטי עמדה התמותה בקרב הילדים על 80%. במילים אחרות: ארבעה מתוך חמישה תינוקות לא שרדו עד גיל שנה. הראשונה להזדעזע ולפעול הייתה הנרייטה סאלד בעת ביקורה בארץ ב־1910.
היא התעקשה להקים אבטיפוס של טיפת חלב על פי מודל של מרכז בריאות במנהטן. בספרה "נשים עבריות ציוניות" מתארת אסתר זמורה את התדהמה שאחזה באחות האמריקאית בת שבע קסלמן שעלתה לארץ בשנת 1919, למראה יולדת ששכבה על רצפת מרתף חשוך ולח ללא מיטה וללא מזרן בירושלים העתיקה.
"המזעזע ביותר היה שקסלמן נוכחה לדעת שמקרה זה איננו יוצא מן הכלל וגם אם קרה הנס והלידה עברה ללא תקלה ממשית לאם ולרך הנולד, היו האמהות מסכנות את חייהן ואת חיי התינוקות שלהן, בגלל חוסר ידיעת הטיפול הנכון בתינוקות".
גם ד"ר הלנה כגן הביעה שוק גדול בספרה "ראשית דרכי בירושלים". על מים חמים לא היה מה לדבר כלל, כך שכגן מתארת מקרי מוות של יולדות כתוצאה מזיהום אחרי לידה, שהיה שכיח מאוד בירושלים שלפני מלחמת העולם הראשונה. הגורמים למספרים הבלתי נתפסים היו תנאי היגיינה לקויים במיוחד: רחצה פעם בשבוע, שירותים משותפים, בורות מים מזוהמים והיעדר תרופות.
נדרש זמן להטמיע ביולדות את ההבנה שיש מקום לרופאים במעגל הילודה וכי היגיינה היא תנאי בסיסי כדי שיחבקו תינוקות בריאים, כפי שטענו בפניהן אחיות בריאות הציבור. היולדות היו המומות מהסטנדרטים החדשים. היה בלתי אפשרי לשלוח את האמהות והתינוקות לבתי החולים בתנאי הצפיפות הקשים של אותם הימים, כך שהוחלט להקים תחנות הדרכה מיוחדות. הראשונה שבהן נקראה "התחנה לטיפול ביונקים".
בתחנות שהוקמו אחר כך, האמהות הודרכו כיצד לנהוג ותינוקותיהן נשקלו וחוסנו. "דגם הדסה" כלל גם ביקור בית עם פיקוח אישי על תנאי החיים, ואת שכנוען להגיע לתחנה למעקב. זה עבד. ישראל הפכה למובילה בתחום בריאות הציבור ובטיפול בתינוקות. רק לשם השוואה: תמותת תינוקות בארץ עומדת על פחות משלושה מקרים לכל אלף לידות, כלומר נמוך מהממוצע של מדינות ה־OECD. ד"ר כגן, אגב, ראתה בירידה בתמותת הילדים את "ניצחון החינוך והעבודה המונעת". "החינוך", כתבה, "חייב להתחיל לא בילד עצמו אלא במשפחה, ועוד לפני לידתו".
***
הנה, לדוגמה, סעיפים שמופיעים בדף חדש של הנחיות, שהוציא מקום עבודה מכובד עם החזרה לשגרה: "מטבחון ושירותים ינוקו באמצעות כלור ובאופן תכוף" ו"ניקיון וחיטוי מעת לעת, באופן שתישמר ההיגיינה. עמדות חיטוי יישמרו מלאות". הללויה! ברוכים הבאים למאה ה־21!
היום אנחנו מסתכלים בפליאה לאחור על נשות ואנשי ירושלים במאה ה־19, אולי אפילו במעט התנשאות. לא להשאיר יולדת מוטלת על רצפת מרתף טחוב? בסיסי. מים חמים לחיטוי או מצעים מכובסים? בסיסי שבבסיסי. אז מחילה מכבוד כולם, לא פחות בסיסי, שאשת מקצוע כמו קוסמטיקאית תעטה מסיכה וכפפות לפני שהיא נצמדת לפנים שלנו. בסיסי לצפות מעובדי מטבח במסעדות לעטות כפפות. בסיסי לשמור מרחק בלי להיצמד לזה שלפנינו לעורף, בסיסי לארוז לחם או לחמניות, חמוצים ופיצוחים בחנויות, כדי שלא כל מי שגירד במרץ באיזה איבר אחורי יוכל למשמש את מה שייכנס לפה של הילדים שלנו.
בסיסי לשטוף ידיים ולא לגעת בכפתורי הפטרי במעלית, אחרי שמי יודע מי נגע בהם קודם אחרי ביקור בשירותים. על שירותים ציבוריים במרחב הכללי, במקומות עבודה ובבתי הספר, חבל בכלל להכביר מילים. אני רק רוצה להאמין שהבתים הפרטיים של אלה שמשאירים אחריהם חרב ודרב בתום כל ביקור, נראים אחרת.
תקראו לזה תו סגול, תקראו לזה היום שאחרי הקורונה, הגיע הזמן להטמיע כמה הרגלי היגיינה שישמרו על כולנו מפני מחלות מיותרות. לבריאות.
קריאה ראשונה
מ"אמיל והבלשים" של אריך קסטנר, דרך "יותם בלש חוקר" של גלילה רון־פדר ועד ספרי החמישייה והשביעייה של אניד בלייטון – ספרות בלשים תמיד הייתה חלק בלתי נפרד ממדפי הספרים לנוער.
אבל מה עם חובבי ספר צעירים יותר? "הבלש דב ותעלומת האווז הנעלם", שכתב ואייר גלעד סופר, הוא כל מה שספר בלשי לילדים צריך להיות. דב הוא לא עוד אחד מבעלי החיים בגן החיות. הוא בלש סקרן, שמפצח תעלומות, והפעם על הפרק היעלמותו של האווז מהגן.
דב הגרגרן חובב התנומות עובר בין חיות הגן. כולן חשודות בעיניו, ולכולן, הוא סבור, יש מניע להעלים את האווז הזדוני. בתבונתו, סופר מוצא דרך לשקף את הגיגיו ואת פיסות הזיכרון שמסייעות לדב לפתור את התעלומה באיורים משעשעים, והכי חשוב – לדב הבלש יש הומור עצמי. אז מה אם הוא שכח את ההנחיה הבסיסית ביותר של שרלוק הולמס: “לעולם אל תסמוך על הרושם הכללי, שים לב לפרטים הקטנים".
"הבלש דב ותעלומת האווז הנעלם". כתב ואייר: גלעד סופר. הוצאת עם עובד. מחיר: 74 שקלים.
המלצתרבות
"ענק של ספרים" היא פלטפורמה חינוכית ללמידה מרחוק, המיועדת למורים ולתלמידים. עכשיו האתר מציע לגולשים לכתוב, לעצב, להקריא ולהקליט את עצמם מקריאים ספרים שלמים שהם עצמם יצרו. כתיבת הספרים מתבצעת באתר עצמו באמצעות ממשק פשוט לתפעול עם אייקונים לבחירה, רקעים ואפשרויות לעיצוב טקסטים – בטאבלט או במחשב ביתי. את הספרים המוכנים אפשר לשתף הלאה כמובן. יופי של יוזמה, ועכשיו גם ללא תשלום.
"ענק של ספרים", פרטים באתר.
