בואו נתאר לעצמנו לרגע קל מציאות דמיונית. נניח כי בבחירות שנערכו במרץ הייתה רשימת הליכוד זוכה ב־26 מנדטים, וגוש הימין כולו בכ־45 מנדטים בלבד. ברור כי בנסיבות כאלה לא הייתה לגוש הימין בראשות נתניהו שום אפשרות להקים ממשלה הנשענת על רוב של 61 חברי כנסת. עתה, נניח שרשימת כחול לבן בראשות בני גנץ רשמה הישג מזהיר וזכתה ל־45 מנדטים, ובשיתוף פעולה עם ישראל ביתנו והעבודה־גשר־מרצ הייתה יכולה להקים קואליציה הנשענת על תמיכתם של יותר מ־61 חברי כנסת, בלי להזדקק לתמיכת הרשימה המשותפת.
עד כאן - הסיפור פשוט. ברור כי תוצאה כזו הייתה מסיימת את המשבר הפוליטי הנמשך, והקואליציה בראשות גנץ הייתה זוכה עד מהרה גם לתמיכת המפלגות החרדיות, וזמן קצר לאחר מכן גם בימינה של בנט ושקד היו מסבירים לשולחיהם בקרב נערי הגבעות והפרחחים האחרים שמתגרים יום־יום בפלסטינים תושבי השטחים, הורסים את שדותיהם ומשחיתים את יבוליהם - כי עדיף לנסות לשמור על נכסי המתנחלים במסגרת שותפות בקואליציה, גם עם שמאלנים כמו גנץ, אשכנזי, יעלון ולפיד, מאשר לאפשר להם לשתף פעולה עם תומכי טרור מהרשימה המשותפת.
עתה נתאר לעצמנו כי חודשים ספורים לפני אותן בחירות הייתה מסתיימת חקירה סמויה של להב 433 נגד גנץ, בחשד לביצוע עבירות פליליות חמורות בתחום של טובות הנאה. בנוסף, היה מתברר כי התנהלה חקירה על ענייני רכש צבאיים רגישים ביותר בעת כהונתו כרמטכ"ל, אף שהוא לא הוכרז כחשוד בהם (אני מדגיש שוב - זו רק הזיה לצורך המחשה. אין סיכוי שחקירה כזו הייתה מתנהלת, כי גנץ הוא איש ישר דרך ונקי כפיים. אינני מסכים כמובן עם דרכו כפי שהתפתחה בשבועות האחרונים, אך איני מטיל דופי, ולו הקל ביותר, ביושרו ובניקיון כפיו).
לצורך הדיון הדמיוני שלנו, נניח כי החקירה הסתיימה בהמלצה להעמיד את גנץ לדין פלילי, ונוסיף ונניח כי היועץ המשפטי לממשלה, באורח פלא, גיבש עמדה בזמן קצר מאוד, החליט להעמיד לדין את גנץ בכפוף לשימוע, ערך לו שימוע והגיש כתב אישום חמור. אך ערב פתיחת המשפט התקיימו הבחירות, ולמרות הענן השחור שרבץ מעל ראשו, קיבלה רשימתו של גנץ תמיכה שהייתה מספיקה לו להקים ממשלה.
בשלב זה, אחת מהתנועות הידועות בתמיכתן בשלטון חף משחיתות הייתה פונה לבג"ץ, בדרישה למנוע מהנשיא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על מי שרק נבחר לכנסת, ואיננו ממלא שום תפקיד ציבורי רשמי. זאת, אף שלפי תוצאות הבחירות ניתן לטעון כי הציבור בחר בו, ושאין בשום פנים ואופן אפשרות לפסול אותו - מה עוד שלכאורה אין שום חוק המונע מהנשיא מלהטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על מי שמרבית חברי הכנסת ממליצים עליו.
המצב המשפטי במציאות מדומה זו זהה לחלוטין למצב השורר היום במציאות האמיתית - הזויה ככל שתיראה לנו.
# # #
אם נחזור לרגע למציאות המדומה, אין לי ספק כי בנסיבות האלה בג"ץ היה מתערב ומוציא צו האוסר על הנשיא להטיל על חבר כנסת שאיננו שר ואיננו מכהן בשום תפקיד להקים ממשלה, לאחר שהיועץ המשפטי הגיש נגדו תביעה לבית המשפט המחוזי.
הואיל ולא היה מדובר במי שנושא בתפקיד ראש ממשלת המעבר כבר למעלה משנה וחצי, הסיפור היה נדון בפשטות ומסתיים במהירות. בג"ץ היה קובע כי לא יעלה על הדעת שמבין 120 חברי כנסת, דווקא זה שנגדו תלויה ועומדת תביעה בגין חשד לביצוע פשעים יקבל את המינוי. אחרי שהיו מסירים את המסיכות מעל פניהם, שופטי בית המשפט העליון - כל אחד בסגנונו - היה שואל בתדהמה אם המדינה השתגעה. קרוב לוודאי כי אחדים מהשופטים, בסגנונם המדוד ובלשונם המאופקת, היו מוסיפים כי בית המשפט אינו חושש מאיומים, ושאם מישהו סבור שפסילת מועמד הניצב בפני משפט היא הבעת עמדה פוליטית או ניסיון להכתיב מי יקים ממשלה, הרי שאין לכך שחר, ושכל מועמד אחר מרשימתו של המועמד, שאין נגדו הליך משפטי - יהיה כמובן מקובל ורצוי.
האם מישהו רוצה לומר לי ברצינות כי בהתקיים המציאות המדומה הזו, היה קם קול זעקה נגד בג"ץ על ניסיונו כביכול להכתיב מי ינהל את המדינה? אין לי ספק כי במצב עניינים זה שאלת החוקיות של הפסילה כלל לא הייתה מתעוררת. היא הייתה מתקבלת באנחת רווחה על ידי מרבית הציבור.
ההבדל היחידי בין המציאות המדומה הזו לבין ההצגה שהתנהלה השבוע בבג"ץ הוא שראש ממשלת המעבר הוא שמועמד להקים את הממשלה החדשה. לכן כל הדיון מתנהל תחת מצג שווא מדומה כי מדובר בפסילה אפשרית של ראש ממשלה, ובניסיון להשתמש בבג"ץ כדי להדיחו.
זו טענה כוזבת בעליל והיא חלק מהדמגוגיה האלימה של הכנופיה שמנהיג נתניהו.
בג"ץ הועמד השבוע במצב ששום הרכב שלו בעבר לא נדרש להתמודד איתו. לא בגלל מורכבותה של הבעיה המשפטית. היא כלל אינה מורכבת. כשבג"ץ פסק בעבר כי מי שמוגש נגדו כתב אישום לא יכול לכהן כשר או שיש לפטרו אם הוא שר מכהן, עשה כן מבלי שהייתה הוראת חוק מפורשת בחוק יסוד "הממשלה" או בכל חוק אחר, והפך זאת לעובדה פוליטית שלא ניתנת לערעור. ההחלטה הידועה כ"הלכת פנחסי" - שלימים נוסף לה דרעי - הייתה ביטוי לשקלול מאוזן, קפדני, רגיש והגון של מכלול הערכים, האינטרסים, המסורת והמורשת של מדינת ישראל, והיא התקבלה, אף שהיוותה תקדים היסטורי, כביטוי נאמן לאופייה ההגון של הממשלה וניקיון הדעת של מנגנוני השלטון הדמוקרטי.
זו בדיוק הסיבה לכך שהתפטרתי מרצוני מתפקיד ראש הממשלה, הרבה לפני שהסתיימה חקירה בעניינים שנטענו נגדי, מבלי שהייתה החלטה משפטית כלשהי בסוגיות שעמדו על הפרק, וזאת למעלה משנה לפני שהיועץ המשפטי החליט להעמידי לדין. עשיתי כן משום שהבנתי כי יש חוקים שמשמעותם מעל לאות הכתובה בסעיף כזה או אחר בהוראת חוק כלשהו. ראש ממשלה, בכל מדינה ובוודאי בישראל, אינו יכול להנהיג את המדינה, לגונן על בריאות אזרחיה ולהבטיח את ביטחון קיומם, ובאותה עת לשבת בבית משפט, להתנגח עם התובעים, לנהל מאבק ציבורי, משפטי, פוליטי ופופוליסטי נגד מערכות שלטון החוק. זה לא אפשרי, זה לא הגון וזה לא עומד במבחן האלמנטרי של כללי הדמוקרטיה שעליהם ניצבת הלגיטימיות של הממשלה.
בעת שעשיתי כן סברתי כי המשטרה נהגה שלא כשורה בניהול החקירה נגדי ובהדלפות שפיזרה ללא הרף, והייתי משוכנע אז - ולא שיניתי מדעתי עד היום - כי הפרקליטות נהגה באופן בלתי אחראי, בלתי הגון ובלתי מאוזן בכל מה שהיה קשור בחקירה שלי. במיוחד בדרישתה לתת עדות מוקדמת, נוהל תקדימי שמעולם לא אירע עד אז וגם לא מאז. אני משוכנע עד רגע זה כי בית המשפט העליון הרשיע אותי בעבירה (שאיננה קשורה כלל להולילנד) שלא עברתי, ועשה טעות בוטה ומצערת. אך זה בדיוק המחיר שאנחנו משלמים לעתים עבור החיים במסגרת דמוקרטית.
מה שקורה היום הוא בלתי נסבל. בג"ץ מתמודד עם סוגיה פשוטה תחת איום מפורש של ראש הממשלה וחבר מרעיו כי אם יעז לפסוק בניגוד לציפיותיהם, הם יענישו את המדינה בסיבוב בחירות רביעי ("בחירות איומות", כדבר נתניהו). עוד נרמז כי אחרי הבחירות, בהנחה שנתניהו יזכה להקים ממשלה, יחוקק חוק עם פסקת ההתגברות שתחסל סופית את בית הדין הגבוה לצדק.
המצוקה שבג"ץ נתון בה מובנת. אך לדעתי היה עליו להכריע בסוגיה המרכזית בדרך עקבית, עם הלכת פנחסי־דרעי. העמדה של היועץ המשפטי לממשלה כי אין מניעה משפטית להטיל על נתניהו את הקמת הממשלה מעידה כי אומץ הלב של מנדלבליט היה די מצומצם, והוא אזל אחרי החלטתו הפושרת להעמיד את נתניהו לדין במקרה שוחד אחד בלבד.
עמדת בג"ץ, כפי שמסתמן משאלות השופטים בדיון, היא שאין לפסוק על בסיס קל וחומר (דהיינו: אם שר חייב להתפטר, או לא יכול להתמנות בהינתן שעומדת ותלויה נגדו תביעה פלילית, בוודאי שח"כ לא יוכל להקים ממשלה במצב דברים כזה). כל מה שהיה על בג"ץ לעשות הוא לרוקן את האוויר מהדרמה המיותרת שנוצרה סביב הדיון, לנער את האיומים והמאיימים מעליו, ולהודיע כי מי שרוצה לאלץ את בג"ץ לפסוק לטובתו שאם לא כן הוא יעניש את המדינה ואת בג"ץ - רק מוכיח כמה אינו ראוי לעמוד בראש הממשלה.
הציפייה כי מועמד לראשות הממשלה ינהג כאדם הגון נגוזה זה זמן רב. והתקווה כי בית הדין הגבוה לצדק יוכיח אומץ לב, כפי שמצופה ממנו, דווקא בגלל הרגישות המיוחדת ובמיוחד נוכח האיומים עליו, כנראה מתנדפת גם היא. ובכל זאת, ראש ממשלת המעבר יגרור את ישראל לבחירות רביעיות בסוף 2020 או בראשית 2021, המשבר שנוצר מהקורונה יעמיק, ונתניהו - לבסוף - ישלם את המחיר ויסולק מהשלטון. כמה חבל שמאות אלפי אזרחים ישלמו מחיר אישי כבד בגלל ההפקרות של מי שעמד בראשם.