לאחר תקופה ארוכה של שקט יחסי ביהודה ושומרון וברצועת עזה, השבוע עמד בסימן של הסלמה במצב הביטחוני. וכמו בעבר, לאירוע אחד יש פוטנציאל להבעיר את השטח. השבוע זה קרה עם לוחם גולני שנהרג ביום שלישי במהלך פעילות מבצעית מפגיעת אבן בראשו. למחרת נהרג נער פלסטיני בזמן עימותים עם כוחות הביטחון בחברון, ובהמשך נרשמו הפרות סדר אלימות בהיקפים גדולים, שכמותם לא ראינו זמן רב.
מוקדם עדיין לראות באירועי השבוע האחרון את הסימן שמעיד על תחילתו של גל טרור נוסף. אף על פי שהרשות הפלסטינית מכריזה אחרת, גם לה יש מה להפסיד מהתלקחות של השטח. היא עלולה להשפיע על היציבות השלטונית, בעיקר כשחמאס משגר איומים לפתחה.
תפקידה של מערכת הביטחון כעת הוא לייצב את השטח ולא לאפשר למצב לצאת משליטה. המשימה הראשונה של פיקוד המרכז היא לסכל פיגועים ולשמור על ביטחון התושבים באזור, תוך הימנעות מטעויות בשטח, בעיקר במהלך הפרות סדר. זאת משום שמספר הרוגים גבוה בקרב הפלסטינים יפגע באינטרסים הביטחוניים הישראליים. עבור לוחמי צה"ל, החתירה למגע היא הנחיה חד־משמעית. אבל מעבר לה, השירות בשטחים מזמן קונפליקטים מורכבים, שהוראות פתיחה באש לעולם לא יוכלו לתת להם מענה מלא. בסופו של דבר, לשיקול הדעת של המפקד והלוחם בשטח לעולם לא יהיה תחליף.
הקצינים והלוחמים מתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות: אבן שנזרקת לעבר כוחות צה"ל במהלך הפרות סדר, כאשר הכוחות ערוכים לכך ופועלים לפזר את ההפגנה, אינה דומה לאבן הנזרקת מגג של מבנה או לעבר רכב נוסע על הכביש ומהווה סכנת חיים של ממש. לשיקול דעת במקרים הללו אין תחליף, אבל לעתים תהיינה טעויות שגם הן חלק בלתי נפרד מהמציאות הביטחונית.
תמונות של רכבים ממוגנים של צה"ל, הסופגים בקבוק תבערה וממשיכים בנסיעה בתוך יישוב פלסטיני במהלך פעילות מבצעית, אינן נוחות לציבור הישראלי. אפשר להבין זאת. אבל הן מעוררות אצלנו לא פעם ביקורת מוגזמת, לכאורה על חוסר חתירה למגע. פחדנות, מכנים זאת המבקרים, וטוענים שיש בה כדי פגיעה בהרתעה הישראלית.
הפלסטינים ערים לשיח הביקורתי בישראל, ונוהגים להפיץ סרטונים המתעדים זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, לפני או אחרי ביצוע מעצרים. אבל את יכולת ההרתעה של צה"ל אי אפשר למדוד או להבין בסרטון של 20 שניות. היא נמדדת ביכולת לבצע את המשימות המבצעיות, לסגור מעגל מודיעיני מהיר ולדפוק בדלתו של מי שעומד בראש הפרות הסדר.
צה"ל צריך לטפל בחומרה בכל מקרה שבו לא נעשתה חתירה למגע והלוחמים אינם יוזמים זאת. ללא מימוש הערך הזה, אין משמעות לכוח צבאי באשר הוא. אבל כל מי שמסמן באופן אוטומטי כפחדן את הכוח של הצבא שממשיך במשימה אף שרכבו חטף בקבוק תבערה, עושה עוול גדול למפקדים וללוחמים. את השטח ביהודה ושומרון אפשר להדליק בקלות. את השריפה שתתפשט אחר כך יהיה קשה הרבה יותר לכבות.
האיום של הסיפוח
בצה"ל העריכו שפוטנציאל ההסלמה ברמדאן יהיה גבוה יותר מאשר בשנים הקודמות בשל המצוקה הכלכלית על רקע משבר הקורונה ובעיקר כתוצאה מהמתח המדיני בין ישראל וארצות הברית לרשות הפלסטינית. מתברר שברחוב הערבי עוסקים יותר בסוגיית סיפוח השטחים ביו"ש ובבקעת הירדן מאשר בנגיף.
השבוע פרסמנו ב"מעריב" כי בכירים ברשות הפלסטינית פנו באופן רשמי למתאם פעולות הממשלה בשטחים כמיל אבו רוקון, והודיעו לו כי במקרה שישראל תממש את התוכנית לספח שטחים, הם יפסיקו את כל הקשרים עם ישראל כולל התיאום הביטחוני. איומים מהסוג הזה כבר נשמעו בעבר ולא מומשו. הפעם, סבורים גורמים במערכת הביטחון, מדובר בסיפור אחר. זה לא רק איום שמופרח באוויר. במקרה של פעולות חד־צדדיות, הרשות הפלסטינית תעמוד עם הגב אל הקיר ולא תישאר לה ברירה.
אביב כוכבי, כראש המטה הכללי, נזהר מאוד מכניסה למוקשים פוליטיים ומבין היטב את הרגישות שביחסים המורכבים בין הדרג המדיני לצבאי. אם הממשלה תקבל החלטה היסטורית לספח שטחים ללא הסכם ובאופן חד־צדדי, הצבא יהיה הראשון שיידרש לממש את התוכניות. בשלב זה הוא מחויב להציג לדרג המדיני את ההשלכות הביטחוניות של ההחלטה על היחסים עם הרשות ביו"ש ובעזה וגם על היחסים המורכבים עם ירדן, שבהם לדיפלומטיה הצבאית יש חשיבות רבה.
ברור שזכותה של ממשלה נבחרת לקבל החלטות, גם כאשר צפויות להן השלכות לא פשוטות. אבל חובתה של מערכת הביטחון להציג את ההערכות שלה באופן שקוף וברור, קודם כל למקבלי ההחלטות ולא פחות חשוב גם לציבור בישראל. גם אם הערכות אלה יעוררו ביקורות כלפי הצבא וכלפי מי שעומד בראשו. וכפי שזהו האתגר שעומד לפתחו של הרמטכ"ל, יהיה זה גם אתגרו של שר הביטחון הנכנס בני גנץ.
חלון הזדמנויות
עוד שבוע עבר, ונראה שחלון ההזדמנויות לעסקת השבויים והנעדרים הולך וקטן. מאחורי הקלעים עדיין מתרחשות פעולות בנושא, אבל הפערים נותרו גדולים, ואין תזוזות בשטח. בישראל ובחמאס זיהו את משבר הקורונה כהזדמנות חד־פעמית לגשר על פערים, ליצור גמישות מסוימת ולהציג נכונות להתקדמות. אלא שהקורונה יורדת בהדרגה מסדר היום הציבורי בעזה ובישראל, ואיתה מתפוגגת ההזדמנות.
ועדיין, אתר "אילאף" הסעודי גילה השבוע אופטימיות גדולה כשבישר שהשלב הראשון בעסקת השבויים יתבצע ערב עיד אל־פיטר, כשישראל תשחרר אסירים חולים וקטינים בתמורה לשחרור אברה מנגיסטו והישאם א־סייד ולקבלת מידע על אחד מחללי צה"ל המוחזקים בשבי חמאס. לדברי האתר, עסקה מלאה תתקיים במועד מאוחר יותר.
אומנם הסעודים אינם הבחירה הראשונה של חמאס להעברת המסרים שלהם, ויש הטוענים שהפרטים שהוצגו במאמר רחוקים מלהיות נכונים - אך יש מי שסבור שאולי בכל זאת מדובר באיתות נוסף במשא ומתן, המתנהל גם באמצעות אמצעי תקשורת. מעין ניסיון לדחוף את ישראל לקבל עסקת ביניים למרות הצהרותיה שהיא מעוניינת בעסקה שלמה.
בצד החיובי, אפשר לציין כי בחודשיים האחרונים נעשו לא מעט התרחשויות חיוביות: חמאס הגמיש במעט את תנאיו, וראש הממשלה בנימין נתניהו הביע הפעם נכונות להתקדם. הנכונות להתקדם, גם אם הפעם לא הספיקה, עשויה להוות נקודת הפתיחה לחלון ההזדמנויות הבא שייפתח. כניסתו של בני גנץ לתפקיד שר הביטחון עשויה לסייע בסוגיה הזו ובמוטיבציה לסגור את המעגל שנפתח במבצע צוק איתן, שבו כיהן כרמטכ"ל.
[email protected]