הימין החדש: זה היה מחזה מעורר רחמים ולגלוג. נפתלי בנט עומד ומלעלע משהו שנשמע כמו "פירוק הימין הוא הטעות הגדולה של בנימין נתניהו". מדובר בזיהוי בלתי מדויק של כוחה האמיתי של הציונות הדתית־לאומנית. הן אלקטורלית והן ציבורית, ותסמכו על נתניהו שאת זיהוי הכוחות סביבו הוא מודד בלייזר. התוצאה: על האלקטורט המצומק הזה מצא בנט את היריב שלו הוא ראוי - בצלאל סמוטריץ'. שניהם ילכו (מכות) על הנהגת הימין הקיצוני, שניהם תלויים ברבנים שונים, ושניהם באופוזיציה, שהיא מכה קשה בכנף בגדם של רבני ההתנחלויות.
הניסיון להקים מפלגה שתלחים חילונים ודתיים נחל כישלון חרוץ. בהתאם התרסק גם קמפיין ה"התנחלות בלבבות", שהיה ניסיון להלבין גזל קרקעות פלסטיני בקרב השמאל־מרכז. הטעות: כל חשיפה לציבור החילוני סדקה את רמת המחויבות של המתנחלים לרעיון האמוני הטוטאלי.
רבניהם ניסו להתמודד מול סכנת החשיפה באמצעות לחצים פנימיים וחינוך תלמידיהם כמורמים מעם. הסתבר שרבים מהם גידלו תודעה חופשית יותר וממלכתית יותר. נכשלה גם התנערות רבני ימינה מאיתמר בן־גביר ונערי הגבעות (שהם הם המייצגים הנאמנים של תורתם), ומה שצלח היה החדרת חובשי הכיפות למוסדות השלטון. או בניסוחו של ישראל הראל ("הארץ"): "ההגה הפורמלי נמצא בידי נתניהו, אולם קיימים אוחזי הגה סמויים, שבזכות איכותם ומשקלם הסגולי משפיעים רבות באיזו דרך ייסע הנהג, והציונות הדתית אוחזת בחלק לא מבוטל מן ההגאים הללו".
מדובר בשטויות. נתניהו כבר מזמן ניכס לעצמו את דובריה ופקידיה של הציונות הדתית־לאומנית.
רוב המתנחלים, כך אני מתרשם, עברו את שלב אנחנו כאן כי (1) זו ארץ אבותינו ו(2) אלוהים בכבודו ובעצמו הבטיח לנו. כשטוחנים בחומרים האלה מוחות רכים של ילדים ונערים, זה נשמע כאילו עוף השמיים הוליך את הקול הזה, אלא שבעולם האמיתי, החילוני, אתה חייב עוף בתנור כדי להשביע את הרעב להיגיון. במו"מ לא עושים שימוש בארץ אבותינו, ויש לנו קושן מאלוקים, ראה ספר בראשית י"ב - לזרעך אתן את הארץ הזאת.
כשממשלת ישראל מנסה לשכנע מדוע היא "חייבת" לספח את השטחים, היא לעולם לא תעשה שימוש בנימוקים אמוניים. יש לה סט של הסברים מלומדים, משפטיים וביטחוניים, מטרור ועד שואה, תוך זיוף תעשייתי של קושנים והיסטוריה של איומים. בסופו של דבר, אחרי 50 שנות כיבוש אלים, מסתבר שהדרך היחידה של הימין להמשיך להחזיק בשטחים היא לנצל נשיא אמריקאי מטורלל שנתמך על ידי נוצרים שרואים במתנחלים מכשיר לכיבוש ארץ ישראל. לטובת חסידי ישו.
בחיים האמיתיים מגיעים המתנחלים להכרה שהדרך היחידה לנסות להשאיר ברשותם משהו משלל מלחמת ששת הימים היא לחקות (כמו תמיד) את תנועות ההתיישבות שלפני קום המדינה: אנחנו כאן בגלל השואה. גם לנו מגיעה מדינה. אנחנו חזקים יותר ומה תעשו לנו. בעוד השמאל הציוני־חלוצי אמר ואומר את זה כיום רק לגבי הקו הירוק, שעליו יש קונצנזוס עולמי, לימין ישנם אלוקים והבלוק, והאלוהים האמיתיים של הבלוק הם כאמור נתניהו וטראמפ. שניהם בני תמותה פוליטית.
אם טראמפ בחוץ אחרי בחירות נובמבר, ייחשף הכישלון האסטרטגי הגדול ביותר של הימין הישראלי: השקעה של מאות מיליארדים בהתנחלויות, שהיו אמורים לבנות מדינת ישראל חזקה, מאוחדת ושפויה. וחללי השווא, כמובן.
הגרעין המזרחי
וכאן מגיע זמנו של נתניהו לבצע את אסטרטגיית היציאה שלו מהקשר הגורדי שבו קשר עצמו לציונות הדתית־לאומנית. הכלי העיקרי שלו הוא הבייס. חורף, קיץ, שקרים, מלחמות, שחיתות - הבייס ילך איתו ואחריו לכל מקום.
לאף אחד, כולל נתניהו, לא ברור כיצד הוא עצמו ינהג כאשר ירצה לממש את היומרה לסיפוח. דבר אחד ברור לו: הוא זקוק לבייס, שהוא המנוף הכוחני והיצרי לכל פעילות, גם פנים־מפלגתית וגם חוץ־פרלמנטרית. זו הסיבה שבגינה החליף את נאמניו הקבועים בחדשים. או בלשונו של עמית סגל: "נתניהו העדיף נבחרת חדשה", ככתוב: ישן מפני חדש תוציאו.
הישן הוא משמר השרים הוותיקים שמכרו את כבודם וחוט השדרה שלהם כדי להגן עליו בעודם מנסים לשמר מראית עין של מכובדות מיניסטריאלית - מה שניתק אותם מהבייס (שיעור השתתפות דל בליכודיאדה). למראה אבי דיכטר שמייבב את התעלמותו של נתניהו מעצם קיומו מרשימת השרים, ניתן היה להבין שנתניהו הוא פשוט בן אדם רע. כזה שלא מחזיר טובה למי ששכב למענו על הגדר.
ובכן, נתניהו אינו "רע", אפילו לא כפוי טובה. הוא פועל על פי היגיון פוליטי קר, שאומר שהוא חייב למנות את הפוליטיקאים שמייצגים הכי טוב את הבייס, שגרעינו הפעיל הוא מזרחי. ונא לא לנפנף בקלף הגזענות. הגזען האמיתי הוא מי שמנצל חולשה מנטלית תודעתית לטובת פולחן אישיות, מה שמחזיר אותנו לימים האפלים של מפא"י, שעשתה שימוש במזרחים כדי לחזק את שלטונה. התלות של נתניהו בבייס מסבירה את הוצאת דור שמשיו הקודמים, רובם אשכנזים ומשתכנזים.
זוהי הפעם השנייה שנתניהו מחליף את חיילי המשמר הפרטוריאני שלו. בראשונה החליף את דן מרידור, בני בגין ומיקי איתן, שנהגו בנימוס ז'בוטינסקאי מיותר (רק לנתניהו ולבגין מותר) ופתחו מול הבייס פער מפא"יניקי. הם נזרקו לטובת דיכטר, הנגבי, ארדן, אקוניס ושטייניץ, שנשחקו במהלך ההגנה הסיזיפית האינסופית על נתניהו, עד שהפכו קריקטורות ואיבדו את היצריות המיוזעת שנתניהו זקוק לה כדי לסחוף ולהמריץ את הבייס. זה היה הג'וב של מירי רגב, דוד ביטן, דודי אמסלם ושות'.
עכשיו הגיע תורם של ממריצי הבייס הטריים אמיר אוחנה, מיקי זוהר ושות'. אצלם, כמו אצל המנטור שלהם נתניהו, זה לא עניין של חנופה, כפי שמנסים להסביר פרשנים. זהו חשבון קר, שירות תמורת תשלום. כשנתניהו ייפול, הם יהיו הראשונים שידרסו אותו בדרכם למעלה. בהצלחה.