האמת? לא התגעגענו. סערת הכותרות שליוותה את תחילת משפט נתניהו מזכירה את מה שעדיף לשכוח – הפסטיבלים המתוקשרים הקודמים סביב משפט אולמרט ומשפט קצב. כל כך הרבה כותרות ופרשנויות, כל כך הרבה “זכות הציבור לדעת” שכבר מתחשק להקיא, ואנחנו רק בהתחלה.
כל מה שנאמר אתמול למעשה כבר נאמר בעבר, והפעם רק נוסח קצת אחרת או נאמר באמפליפיקציה שונה. כולם אומרים “תנו למשפט להתנהל ולשופטים להכריע”, אבל מי באמת מתכוון לכך? הרייטינג, האג’נדות ואסטרטגיות יחסי הציבור רמסו מזמן את האמת הבסיסית הזו, שלפיה הרשות השופטת בוחנת את הדברים ללא משוא פנים ומקבלת החלטה.
בתווך, בין להקות הביביסטים לבין מקהלות הצדקנים, עומד ציבור שלא רוצה לטבוע בים של פרטים לא רלוונטיים, אלא פשוט לדעת מה טיבו של ראש הממשלה שלו. אבל נדמה שמטר הכותרות שנחת על ראשינו הוא תחרות מסקנות שהוסקו מראש: אלה טוענים שהוא מושחת והיועץ המשפטי עשה לו איסנפור הנחות, ואלה טוענים שהוא מושלם וזך כישו הנוצרי, וכולם רודפים אותו.
בדרך מוחדרים לציבור מסרים מניפולטיביים וחצאי אמיתות. כל השיח סביב “ההשפלה” שנתניהו צריך לעבור בבית המשפט, למשל, הוא הזוי. מה פתאום השפלה? כשאדם עובר על החוק הוא מגיע לבית משפט כדי לברר את העניין עד תומו, לא דרך קמפיינים בטוויטר אלא באמצעות ראיות. זה לא קשור להשפלה או כבוד – כך זה עובד עבור כל אזרח בישראל בין אם הוא סלב או מטאטא רחובות.
גם מצעד השרים שהגיעו “לתמוך מורלית” מחליא – הרי מדובר באנשים שהרגע קיבלו ממנו ג’ובים מפנקים או הבטחות לג’ובים עתידיים. הם דקלמו כמיטב יכולתם את הסיסמה הקליטה מהשנה האחרונה, כאילו ש”רוב הציבור בחר בנתניהו כי הוא חושב שהוא זכאי” – ה”לא יהיה כלום כי אין כלום” החדש. אבל לא רק שמדובר בחינוך הציבור לבורות (ממתי הציבור שופט את נבחריו בעניינים פליליים?), גם המניפולציה היא שקרית. זה אומנם היה צמוד, אבל מרבית הציבור בישראל הצביע נגד נתניהו שלוש פעמים ברציפות.
המשפט רק התחיל, ויש תחושה קשה של קבס. אם למישהו באמת היה אכפת מהציבור, היו חוסכים מאיתנו את ניצול המצב ואת הפסטיבל המוגזם. הסנגורים מיד ביקשו לפחות חודשיים כדי “ללמוד את חומר החקירה”, ואחרי כל התכסיסים הקודמים, הסבירו שהפעם זה אמיתי, יש המון חומר, הם פשוט חייבים עוד זמן.
כשקרקס כזה מתנהל, איך מצפים שהציבור יבין את מהות החוק או את התהליכים הדמוקרטיים? בין העיתונאים שהפכו לפוליטיקאים, לפוליטיקאים שהפכו לעיתונאים, הציבור מקבל גשם של מניפולציות שמאפשרות בלבול במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסת צד שבטית. עצם זה שמישהו חושב שאפשר פשוט “לבטל” משפט במדינת חוק זו בדיחה ברמה של בדיחת הווטסאפ שרצה אתמול על כך ש”הוא זכאי, משפט פיתגורס עושים לו”.
משפט לא מבטלים ולא ממוססים. מנהלים אותו ומבררים את העניין עד תום. הציבור ירוויח ככל שהמשפט הזה ייגמר מהר יותר. אין שום טעם במריחת הזמן ובדחיות שרק יאריכו את הפסטיבל המאוס ממילא. בין אם בטוחים שהוא אשם ובין אם בטוחים שהוא זכאי, עדיף לנהל את המשפט במהירות ולגמור עם זה.