יש רגעים שבהם אני מצר על כך שהעיתון אינו מקצה שלושה או ארבעה עמודים בשבוע לדון בענייני שכנינו. למשל, ביום שישי שעבר. אלמונים העלו לרשת הקלטה של פגישה בין מנהיג לוב, מועמר קדאפי, לשר החוץ של סולטנות עומאן, יוסף בן עלווי. הראשון כבר איננו. השני מוכר בקושי.
בן עלווי (75) הוא אחד המדינאים המיומנים בעולם הערבי. דיפלומט חריף וידען, בעל מהלכים בטהרן, בוושינגטון ובירושלים. 23 שנה הוא מכהן בתפקידו, ואין מנהיג ערבי שלא הכיר או בירה מערבית שלא פקד. שיחתו עם קדאפי התקיימה ככל הנראה במסקט, בירת עומאן, אי־שם בין 2004 ל־2009. אחד הצדדים הקליט, וכך היא נשמרה. אורך ההקלטה כ־16 דקות, וסביר כי הפגישה עצמה נמשכה זמן רב יותר.
השיחה המתועדת היא הצצה נדירה לתוך חדר השיחות הפרטיות. חומר לימוד אותנטי למתרחש מאחורי הקלעים של המדינאות האזורית. לו הודלפה בזמן אמת, הייתה מחוללת טלטלה. קדאפי מתוודה בה על שנאתו לסעודיה ומציע להפיל את שליטיה. מטרתו לגייס את בן שיחו לתוכנית ההפיכה.
"מצבה של האומה הערבית והאסלאם מאוד קשה, לא כמו שהיה", פותח שליט לוב. "העולם מתנהל לפי מפה חדשה, צרכים חדשים, אסטרטגיה חדשה, אתגרים חדשים. בנוגע לבני סעוד, חאלס, דרושה חשיבה מחודשת. צריך שכל זה יסתיים. חצי האי ערב, המקומות הקדושים והאומה האסלאמית יותר חשובים ממשפחת סעוד ומבית סעוד. זה דבר שעלינו להסכים עליו. אני רואה בהם אויבים, ויש בינינו ניתוק".
שר החוץ העומאני שותק, וקדאפי ממשיך: "אנו פוגשים חברי קונגרס אמריקאים, פוגשים אנשי מחלקת המדינה, אפילו ה־CIA מגיעים, בדרג בכיר. כל פעם שהם באים, מביאים ד"ש (מהם). לכולם אנחנו אומרים, בסעודיה הסיפור זה חיפוש אחרי חלופה בלבד. כמו שאומרים באנגלית, expired. זמנו עבר. המשפחה הזו היא סכנה לנו, לאמריקה ולשלום. הדמוקרטים אומרים שאם קרי היה מנצח (בבחירות לנשיאות ארה"ב נגד ג'ורג' בוש ב־2004 - ג"ח), היינו נפטרים מהסעודים".
איננו יכולים עוד
בזמן שבו שניהם נפגשו, נקרעה עיראק בין צדדים יריבים, והטרור בה השתולל. תוצאה של הדחת סדאם בידי האמריקאים. קדאפי הדגיש בשיחה שאינו תומך בהתערבות כוח זר בסעודיה. בכך ניבא את אסונו: קדאפי עצמו הודח כמה שנים אחר כך בידי כוחות נאט"ו, שלחמו לצד מתנגדיו.
"אנו נגד אלימות, נגד מלחמה והרס", ציטט שליט לוב דברים שאמר לאורחיו האמריקאים, "אבל אם תעודדו את העמים לעצמאות, כמו שעודדתם את עמי ברה"מ, או יוגוסלביה, או צ'כוסלובקיה, נברך על כך. אנו בעד הקריאה לפעול בדרכי שלום. תעודדו את עצמאות חג'אז כמדינה האשמית, את נַגְ'ד כמדינת שומור (אחד השבטים הגדולים בחצי האי ערב), את עסיר ונג'ראן וג'זאן (שמות של מחוזות בסעודיה). אִחְסַאא שיעית. השיעה אינה סכנה מבחינתנו".
"אמרנו לאמריקאים", המשיך קדאפי, "אנו כערבים ומוסלמים, אחרי 70 שנה של צרה כזאת, איננו יכולים לשאתה. זו מערכה היסטורית ומכריעה, עלינו לתרום לה בדרך זו או אחרת".
השנאה בין מנהיגי ערב לזולתם היא תופעה ידועה. נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, ניסה כמה פעמים להרוג את חוסיין מלך ירדן באמצעות שליחים, בצעירותו. חוסיין שב ונאבק במלאך המוות, ויכול לו. כשבגר, פיתח שנאה יוקדת כלפי האריה מדמשק, שהעז לפלוש לשטחו, וכלפי יאסר ערפאת, שחתר תחתיו מתחת לאף. אסד בז לסדאם, חברו לרעיון הבעת', ואף הצטרף לכוחות הקואליציה שלחמו נגדו תחת דגל אמריקאי ב־1991. סדאם, מצדו, לא שנא את כווית כלל, אלא אהב אותה. ומרוב שחיבתו אליה הייתה עזה, כבש אותה בתוך שעות.
גם איבתו של קדאפי לבית סעוד הייתה ידועה. הוא תיעב את התערבות הסעודים בענייני ממשלות ערביות, את העובדה שהפכו את הג'יהאד לנשק בידם, ואת מעמדם הרם בבית הלבן. הם מצדם קינאו בו על עסקאות הנפט שביצע עם רוב מדינות אירופה, ועל כך שהעז לחשוף את פרצופם. בעשור האחרון לחייו התחרו ריאד וטריפולי בפתרון הראוי לבעיה הפלסטינית. קדאפי הציעה מדינה אחת ליהודים וערבים, "ישראטין" שמה, וראה בכך פתרון מבטיח. הסעודים הציעו את יוזמת השלום שלהם, שנועדה לשמש מסגרת לשתי מדינות עצמאיות, זו לצד זו. בזמן שבו התקיימה השיחה נהנו הסעודים מיחס מועדף בוושינגטון. אבל מתחת לפני השטח כבר רחשו הקולות בגנותם.
"אנחנו מכירים את העמדה שלכם בנוגע לסעודיה, מה מתרחש בלבכם", המשיך קדאפי. בן עלווי שתק, אבל קדאפי לא הרפה. הוא עבר לשלב הבא של המשימה - ניסיון לרתום את הסולטנות להפיכה. לשיטתו, רק קואליציה ערבית נגד סעודיה תסייע לשכנע את וושינגטון לקפוץ למים. הוא הזכיר שורה של מדינות, "כולן הודיעו לאמריקאים כי הן מקבלות בברכה את פירוקה של סעודיה". ברשימה מנה את תימן, מצרים, ירדן, מרוקו וקטאר.
"אם תהרסו את סעודיה כמו עיראק, אנחנו נגד", הוא חזר על האזהרה, "אבל אם תעודדו את העמים, שהחליטו לקחת את גורלם בידיהם, ולגרום להם (למשטר) להתפרק, כמו ברה"מ, נקדם זאת בברכה. ואז האמריקאים יתעודדו, ויגידו: הערבים כולם מסכימים".
מושחתים ומשוקצים
"איש לא בא איתם חשבון", המשיך שליט לוב והתלונן, "על האמריקאים לחפש חלופה". בן עלווי השיב סתמית: "אבל כזו שקיימת". קדאפי המהם בהסכמה, וגילה לאן הוא חותר. "יותר מאיתנו, אתם מכירים חלופה. יש לכם קרבה לעניינים הפנימיים שלהם. לשבט שומור. לשומור הייתה מדינה. שבט שעלאן, שבט רשיד. כולם ערבים. אתם יכולים לדבר איתם וליצור קשר עבור הצד השני (האמריקאים), תכירו להם אותם. ואז יקרה שינוי. הרי הם כולם ערבים, לא כמו הסעודים. החג' בידם, אבל הם מושחתים וכופרים. הם המשוקצים".
בן עלווי שמר על איפוק. "כל דבר בזמנו", הוא ענה, ופנה להסיט את מהלך השיחה. "אני חושב", אמר השר העומאני, "שבתוך ארבע־חמש שנים המנוע יתחיל לפעול מטהרן". קדאפי שאל אם הדבר יהיה לטובת הערבים, כלומר, אם תפעל טהרן נגד סעודיה. בן עלווי רמז כי הסעודים יהיו מטרה לטרור מבית. "בריאד שורר פחד גדול מהמצב. הם (הסעודים) מעריכים כי מספר החמושים הסעודים בעיראק 4,000. אחרי שהכל יתייבש, לאן הם ילכו?".
במקום אחר בשיחה נאלץ השר העומאני להסכים עם שליט לוב. "אמת בדבריך", הוא ענה, "זה מה שצריך להיות. אם הם (הסעודים) היו מאמצים קו אחר, זה היה אחרת".
אין בשיחה סימנים לגבי זהות המדליף או מטרתו. סביר כי העומאנים הקליטו אותה. בן עלווי נשמע זהיר, כמי שמודע להקלטה. ייתכן שהוא עצמו יזם את ההדלפה כדי לאותת לסעודים כעת, כי הגן עליהם בחוכמה. העובדה שאמר לקדאפי "האמת איתך" אינה נזקפת בהכרח לגנותו. היה עליו לשלם מס שפתיים, כדי שבן שיחו לא יחשוב כי הוא מגן על הסעודים.
בן עלווי צדק: האיראנים הגבירו את מאבקם בסעודיה, והטרור הפנימי בממלכה גבר. חלפו כמה שנים, והוכח כי גם קדאפי דייק בדבריו. אל־קאעידה, ואחריה דאע"ש, שנתמכו בראשיתן בכסף סעודי, הובילו את המרד נגדו על הקרקע, עד שהוכרע ונרצח. סעודיה, מצדה, יזמה את המערכה נגד אסד בסוריה, ואת המלחמה בתימן. בשתיהן נכשלה, אבל הותירה חורבן. במחשבה שנייה, אולי קדאפי לא היה משוגע כמו שחשבנו.