בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה ניאו־ליברלי, שהביא את ישראל להישגים בתחום המשקי והפך אותה למעצמה כלכלית, טכנולוגית ואפילו צבאית של ממש. ישראל נמצאת במקום שאליו שום ראש ממשלה מעולם לא זכה להביאה. במועדון המדינות המפותחות מבקשות מרבית האומות את ידה של ישראל. נתניהו ראה ברכה בעמלו, וכך גם בוחריו, שמכירים בהנאות שמספקת רמת החיים הגבוהה בישראל (כך גם בנוגע למקטרגיו הבלתי־נלאים, שדווקא נשארו מבוססים בתקופתו). לכן החליט השבוע כי הוא ממשיך במסלול הגלובליזציה, שנעם לו ועלה בקנה אחד עם תורתו. משום כך החליטו נתניהו ושר האוצר הטרי ישראל כ"ץ, להמשיך במדיניותו הנכונה, העקבית והמוצלחת של שר האוצר לשעבר משה כחלון, שהושם לא אחת ללעג מצד ישראל הראשונה והמנופחת מחשיבות עצמית.
נתניהו החליט לבטל באופן קבוע את המכסים שעליהם החליט כחלון במסגרת מבצעי ה"נטו" שלו על שורה של מוצרים שישראל לא מייצרת ואינה מתכוונת לייצר, במסגרת הסחר העולמי של ישראל בגלובליזציה של היום (אף שמדינות מסוימות, בעיקר ידידתה העיקרית של ישראל, ארה"ב, פועלות בכיוון של פרוטקציוניזם תחת שלטונו של הנשיא טראמפ). לצעד זה של נתניהו יש חשיבות, בעיקר על רקע יתרות המט"ח האדירות של ישראל, שיא של 142.5 מיליארד דולר, שווה ערך ל־35.5% מהתוצר.
אם ביטול המכסים על טלפונים ניידים, הנעלה והלבשה, מוצרי אלקטרוניקה בידורית כגון טלוויזיות חכמות וכן על מכשירי חשמל לבית ולמטבח ואפילו על צעצועים ובגדי תינוקות, יגביר את הרכישות והקניות, זה טוב לכולם; צמצום העודף בחשבון השוטף, תרומה (ואפילו היא בשוליים) לעצירת ייסוף השקל הכואב למשק, ייסוף שפוגע בתעשיות המסורתיות שעדיין פועלות בישראל. נוסף לכך יתרום הצעד לרווחת הציבור. כל זה יחדיו יכניס דווקא הכנסות כתוצאה מהגברת הצריכה, שחשובה מאוד למשק המודרני והמפותח של ישראל והייתה 54% מהתוצר גם ברבע הראשון של 2020. במניעת המשך הייסוף יש תרומה לתעסוקה בסקטור התעשייתי המסורתי והחצי־מסורתי, היכן שמועסקות בעיקר קבוצות חלשות יחסית בציבור הישראלי. הכל מול הפסד היפותטי בגין ביטול מכסים ומס קנייה על היקף יבוא שנתי של 1.45 מיליארד שקלים.
העולם כמרקחה
על רקע נזקי נגיף הקורונה, כלל לא בטוח כי העולם ימשיך בכיוון הגלובליזציה הכלכלית והעסקית המלווה אותנו בצורתה הנוכחית, שהתעצמה מאז תנועת המספריים של כניסת סין לעולם הקפיטליסטי והסחר העולמי (בהדרגה ממהפכת 1978 של דנג שיאופינג) ונפילת הגוש המזרחי, עם התרסקותה והתפוררותה ברה"מ (בסוף 1991, עם התפטרותו של המזכיר האחרון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית מיכאיל גורבצ'וב). הגלובליזציה פרחה, היצוא העולמי עלה מ־2.049 טריליון דולר בשנת 1980 ל־20.835 טריליון דולר בשנת 2019, כלומר יותר מפי עשרה. יצוא הסחורות והשרותים הישראלי נסק מ־8.67 מיליארד דולר בשנת 1980 ל־108.93 מיליארד דולר בשנת 2018, הצלחה של ממש.
מיליארדי אנשים בעולם, כולל מסין ומדרום־מזרח אסיה, היכן שכ־85% מכלל התושבים בעולם גרים, הוצאו מעוני מחפיר באמצעות הגלובליזציה, שסיפקה להם עבודה בייצור של מוצרים מודרניים הולכים ומשתכללים עבור העולם המפותח והחזק (הדוגמה שכולם מכירים: האייפון של אפל) ועבור עצמם, לצריכה מקומית - בהמשך - לאחר שהצליחו להעתיק וגם לשכלל מוצרים מתעשיית המערב. העלייה בהכנסה בעולם המתעורר והמתפתח הביאה גם לעלייה בביקוש להשכלה שנרכשה וגם לתהליך עיור מדהים, בעיקר בסין, בהודו ובאמריקה הלטינית. לכאורה הקפיטליזם והגלובליזציה ניצחו, אבל בעת ובעונה אחת נפגעו כמיליארד איש במדינות המפותחות, כולל כמובן בארה"ב ובאירופה, שלפתע נהיו מחוסרי עבודה, מאחר שמקומות העבודה נדדו למדינות המתפתחות ובעיקר לסין.
נכון שהמוצרים בחנויות היו זולים יותר בשל עלויות הייצור המופחתות במדינות המתעוררות והמתפתחות, אבל למיעוטים בארה"ב או לאוכלוסיות חלשות ולרוב כהות עור בארצות אחרות, שאיבדו את מקום עבודתם, אין יכולת לקנות גם מוצרים זולים יותר. עבורם אם אין פרנסה, אין בריאות, אין כסף עבור טיפולים ותרופות, אין עלייה בהשכלה ואין טיפוס בסולם החברתי. הדיכאון התפשט, תנועת הדה־גלובליזציה החלה לתפוס תאוצה בעולם המערבי, והתבטאה בהפגנות נגד הגלובליזציה, בתואנה כי יש בכך ניצול של המדינות המתעוררות והחלשות (מה שאולי נכון חלקית, אבל האמת הנסתרת היא החשש מהמשך נדידת הג'ובים למדינות המתעוררות).
מי שהביא בשנים האחרונות להאטה של ממש בגלובליזציה ובעליית הפרוטקציוניזם, תופעות שהעולם חווה בשנות ה־30 של המאה שעברה, הוא דווקא שנוא נפשם של הארגונים הדורשים דה־גלובליזציה - הנשיא דונלד טראמפ בכבודו ובעצמו, שעם עלותו לשלטון וללא שהות, החל לבצע בפועל את מצע הבחירות שלו: בלימת כוחה העולה של סין. הוא טען, בצדק מבחינתו, כי הגלובליזציה של הסינים היא בחלקה חד־צדדית.
נכון, אפשר למכור ולייצא לסינים, אבל עם מגבלות. אפשר להקים מפעלים, אבל עם שליטה סינית, אפשר להעביר טכנולוגיה למפעלים זרים שבהם שותפים הסינים, אך בתנאי שהסינים יקבלו את כל המפרט של הטכנולוגיה. טראמפ רואה בכך שוד טכנולוגית העילית של המעצמה שבראשה הוא עומד. תנועת הדה־גלובליזציה גורסת כי אל הגלובליזציה הכלכלית נלוותה גלובליזציה תרבותית, תקשורתית וגם הונית. עמים, מחוזות ושבטים שביקשו לשמור על המרקם החברתי שלהם הרגישו לפתע כי הכל נשמט תחת רגליהם. הדת והאמונה המקומית נסוגו לטובת שידורי הטלוויזיה הזרה, שאינה רלוונטית לחייהם. הם נחשפו לפיתוי שיצר ביקושים למוצרים ולשירותים שלא חשבו עליהם, ומרוקנים את כיסיהם עבור החברות הרב־לאומיות, ברובן אמריקאיות, שמשאירות את מרב הרווח במקלטי מס, בעודן מותירות זיהום אוויר וקרקע במדינות המנוצלות.
זיכרונות משנות ה־30
עכשיו בא גם נגיף הקורונה, שהתפשטותו המהירה נובעת מהגלובליזציה של תנועת אנשים כמעט באין מפריע בעולם, וחשף חלק מערוותה של הגלובליזציה. פתאום הבינו לא רק המתנגדים לגלובליזציה, חלקם מתנועות ניאו־מרקסיסטיות, אלא גם ממשלות ומחוזות, כי בשעת משבר הגלובליזציה אינה כה יעילה כפי שהבטיחו. מאות מיליוני אנשים נשארו מפוחדים, ללא גישה לעזרה רפואית וציוד רפואי. מדינות שהבטיחו במשך עשרות שנים כי גבולותיהן פתוחים לסחר חופשי ולתנועת אנשים, אסרו בתנועת תער חדה יצוא מוצרים רפואיים וציוד רפואי חיוני. הטיסות בוטלו כמעט לחלוטין, ובמקום סחר חופשי חזינו בסגר עולמי. מדינות שאין להן ייצור מקומי של מוצר חיוני זה או אחר נבהלו, כאשר לפתע התגלו במערומיהן, וחלק מהמנהיגים נצפו מבולבלים. מדינות התחננו לעזרה, האחת אצל רעותה, כפי שאיטליה התחננה לעזרת גרמניה.
התוצאה היא שעתה הדה־גלובליזציה הפכה לקואליציה מוזרה: הנשיא טראמפ, ארגוני שמאל מרקסיסטים, ארגוני ימין המבקשים לדאוג לקהילתם, ממשלות המבקשות לדאוג לעניי עירן, פוליטיקאים המבקשים להיבחר מחדש, איגודים מקצועיים המבקשים לדאוג לצאן מרעיתם וסתם אנרכיסטים.
מדוע זה מדאיג? כי הפעם האחרונה שבה העולם חיסל את הגלובליזציה הייתה בשנות ה־30 של המאה הקודמת. היה זה טרם מלחמת העולם השנייה, שפרצה, בחלקה, כתוצאה ממשבר כלכלי אדיר. מדינות שביקשו את טובתן בלבד נקטו מדיניות של אגואיזם קצר טווח ורואי וריפאו את מחלותיהן באמצעות הרעת המשקים של שכניהן, מה שאנו מכנים "הפוך שכנך לקבצן"*. בשנות השפל דאגו מדינות רבות לעצמן והביאו לקטסטרופה עולמית. כל מדינה העלתה את המכס בשיעור ניכר וקבעה תקנות וחוקים של חסמים לא מכסיים כדי להגביל את היבוא ולדאוג לעובדים במשק שלה. מדינות נקטו פיחות מתמשך של המטבע ונתנו תמריצים ליצוא כדי להגדילו לשכנים, במטרה שדווקא שם תגבר האבטלה.
אבל אז נוכחנו שאם כל מדינה עושה זאת, בסוף כולן שוקעות, נופלות ומתרסקות. שיעורי האבטלה נסקו, משקים נהרסו, חברות פשטו רגל (כולל בגרמניה, מה שהביא לנפילת רפובליקת ויימאר) ומשם כולם יודעים את ההמשך.
דרושה הנהגה
הגלובליזציה, אם היא מתנהלת נכון, מיטיבה לרוב עם כולם, מפני שכל מדינה מייצאת את המוצרים והשירותים שהיא מתמחה בהם, ואלה תמיד זולים בייצור ובשיווק מאשר במדינות היעד שאליהן הם מיוצאים. כך מרבית העולם נהנה ממוצרים זולים מיבוא ומייצא ויוצר מקומות עבודה בתחומים שבהם הוא מתמחה ובענפים שבהם יש לו יתרון יחסי ליצוא. כל זה נותן תעסוקה והכנסה, המאפשרות להעלות את רמת החיים, כפי שקרה במרבית המדינות המתפתחות והמתעוררות בארבעת העשורים האחרונים. השובע היחסי, כתוצאה מהגלובליזציה, ימנע מלחמות, כך קיוותה ומקווה הקהילה הבינלאומית על רקע אסון מלחמת העולם השנייה.
כדי לשמור על עוצמתה כל מדינה במערב, הייתה חייבת לעבור למשק מוטה מתמחה היכן שיש לו יתרון יחסי לעומת האחר, תוך יצוא פועלים ואנשי טכנולוגיה, המתמידים בטיפוס במעלה הדרישות העולמיות המתגברות, גם באמצעות חינוך וגם על ידי חיסכון. מדינות קלוויניסטיות כמו שווייץ והולנד, פרוטסטנטיות כגון גרמניה או ישראל בשני העשורים האחרונים, וכן השכבה השלטת בארה"ב או במדינות עם הנעה חזקה למשק מוטה יצוא כמו שוודיה ודנמרק, יכלו לעשות זאת, ליהנות ולהתעשר מהגלובליזציה, למרות המעבר של מפעלים וייצור לסין, להודו או לאינדונזיה.
רמת החיים במדינות אלה עלתה, והעושר גבר. אבל מדינות עם מזג אוויר חם, עצלות מובנית מסוימת, או אף כאלה שסובלות מהעלמות מס בקנה מידה רחב בקרבן (שלא מאפשרות לשלטון להשקיע בתשתיות) - כמו דרום אירופה, אמריקה הלטינית או האוכלוסייה החלשה בארה"ב (בעיקר השחורים) - נשארו מתוסכלים מאחור. זאת ועוד, הגלובליזציה עזרה ועוזרת לארה"ב בכך שהיא הפכה אותה ל"מכה" של הכסף, חיסכון של שנים וכסף טוב מכל המדינות מוזרם לארה"ב, הנוטלת הלוואות אינסופיות כדי לממן את רמת החיים של התושבים שלה בעשירונים העליונים ואת התעשייה שלה (ששתיהן זקוקות להון לתדלוק אינסופי), בעוד דווקא מדינות חלשות הצריכות הון להשקעה במשקיהן רואות בעיניים כלות את ההון עובר לידי הדוד סם במסגרת הגלובליזציה הפיננסית.
הדה־גלובליזציה, שנגיף הקורונה האיץ כשחשף את חולשת הגלובליזציה העולמית, תפגע קשות במדינות המתפתחות, בעיקר באפריקה חסרת המקורות וההון הדרוש להמראה או במדינות מתעוררות ומתפתחות, שההאטה העולמית בשל הדה־גלובליזציה תביא לירידה בביקושים לחומרי הגלם שלהן, מה שהיה צינור חיים עבורן (כגון אמריקה הלטינית וגם רוסיה, הנשענת על הנפט). שימו לב, הדה־גלובליזציה תפגע גם בארה"ב, שאומנם תיאורטית יכולה לסגור חלקית את הגירעון המסחרי באמצעות ניגוח מדינות הסחר שלה - בעיקר סין, אבל גם אירופה, שניצלה לרעה את ארה"ב - אבל אז תתגלה ארה"ב במלוא מערומיה מפני שאין לה מקורות לכסות את גירעונותיה התקציביים התופחים לממדים מפלצתיים. מדוע? כי שיעור החיסכון בארה"ב נמוך מאוד לעומת שאר העולם, החוסך ומעביר חיסכון זה למימון גירעונותיה התקציביים של ארה"ב. לא זאת בלבד, כדי לשמור על ההגמוניות העולמית של האימפריה האמריקאית, יהיה צורך להגדיל את תקציב הביטחון האמריקאי (שהוא בלאו הכי ענקי), כדי להתמודד עם כוחה העולה והמתגרה של סין. ללא זרימת הון מחו"ל, ורק באמצעות הדפסה לכיסוי הגרעון התקציבי, בהחלט תיבנה בארה"ב בשלב מסוים אינפלציה שתשחק את חסכונותיהם של החלשים, האביונים והשחורים - ומשם הדרך קצרה לערעור הסדר הציבורי, אף הרבה יותר ממה שאנו רואים היום.
על רקע האמור, ישראל חייבת לא לחכות ולהתקין עצמה לעולם עם גלובליזציה מוגבלת. מה עושים? משקיעים בתשתיות מקומיות. זה בידינו ואינו קשור לסחר העולמי ולגלובליזציה. משקיעים בחינוך טוב לכולם, כולל העמקת ההשכלה בקרב חרדים וערבים, משקיעים בחינוך טכנולוגי כדי לשמור על הביקוש והצמא לתעשיית ההייטק של ישראל, כהכנה עבור השנים שבהן תשוב הגלובליזציה. ממשיכים להגביר תעסוקת נשים, בהכשרה מקצועית רלוונטית בכל המגזרים, נשים, שהפכו להיות משכילות יותר מגברים, יביאו להמשך המהפכה המצליחה של ישראל.
נוסף על כך יש לעבור לחברה צודקת יותר באמצעות מיסוי השכבות החזקות וביטול ההטבות לשכבות לא יצרניות. בתחום הסחר העולמי יש ליצור ולכרות הסכמי סחר, בריתות כלכליות ומשקיות עם גושי סחר בעולם, קיימים וכאלה שיקומו. נתניהו ביטל מכסים בחוכמה ובצדק, אבל לעשות שינויים ורפורמות נדרשות בשביל עתיד עם גלובליזציה מוחלשת, לערוך שינויים מול כוחות במשק המבקשים לשמור על כוחם ומעמדם במבנה יחסי הכוחות היום - גיאוגרפית, אתנית ומגדרית - יהיה קשה הרבה יותר. במשבר הקורונה צפינו כיצד החזקים והרעשנים במשק מקבלים יותר, לעומת האחרים - שגם מקבלים, אבל בעיקר קנסות.
*בתרגום חופשי מאנגלית ישנה "beggar-thy-neighbour".