בימין הקיצוני מתקוטטים בימים אלה על מה שמכונה "הסיפוח החד־צדדי". מחנה אחד תומך בסיפוח, ובתנאי שהוא לא יחייב הסכמה להקמת מדינה פלסטינית. נראה שבמחנה זה נכללים גם בני גנץ וגבי אשכנזי. המחנה השני מתנגד לסיפוח מחשש שהוא יחייב את הממשלה לקבל את תוכנית טראמפ כפי שהיא, לרבות הקמת מדינה פלסטינית.
וישנו כמובן נתניהו. הוא בעד סיפוח, לכאורה מתוך הסכמה לתוכנית טראמפ, אך מתוך הנחה שבסופו של דבר לא יצטרך באמת להסכים למימוש רעיון המדינה הפלסטינית. הסכמתו המילולית תאפשר לו להחיל ריבונות על חלקים מיהודה ושומרון וליצור מראית עין של שיתוף פעולה עם התוכנית, אך בפועל הוא יעשה הכל כדי להוליך שולל את הפלסטינים, את האמריקאים ואת הקהילה הבינלאומית.
שלושת המחנות הללו: הימין הקיצוני הכאילו מתנגד, הימין הקיצוני הכאילו תומך ומחנה נתניהו - כולם, מרמים, מנסים להוליך שולל, מנסים להרוויח זמן, משתדלים לחזק את אחיזתה של ישראל בכל השטחים, לדחוק לפינה שאין ממנה מוצא את הפלסטינים, ולסכל כל אפשרות אמיתית למו"מ לשלום בין ישראל לבין מי שמוסמך לייצג את העם הפלסטיני בשיחות שנועדו להגשים את החזון הלאומי שלהם.
צריך לומר בכנות: ישראל 2020 היא מדינה שאיננה רוצה בשלום. אלו הן מילים קשות, במיוחד כשהן נכתבות על ידי מי שכיהן כראש ממשלת ישראל. אך הגיע רגע האמת, ואין מנוס מלומר את הדברים. במישרין, ללא עטיפה מלאכותית של דברי חלקות, ללא ניסיון מזויף לתקינות פוליטית שכבר אינה מתקיימת בשיח הציבורי שלנו. הגיע הזמן להודות בכך בטרם ישקע האזור באנדרלמוסיה בלתי נמנעת וישראל תאבד את זהותה, את תשתיתה המוסרית ואת תחושת הסולידריות בין מגזריה השונים. בלעדי כל אלה אנו עלולים לדרדר את המדינה לקרע פנימי, ואולי אף לגרוע מכך.
מנחם בגין זכה לתהילת עולם מכיוון שהיה המנהיג הישראלי הראשון שהיה לו האומץ לחתום על הסכם שלום עם מדינה ערבית עוינת, מלחמתית ולעתים אכזרית בעמידתה מולנו. בגין ויתר על כל האדמות שנכבשו ממצרים במלחמת ששת הימים (למעט רצועת עזה), והיה לו אומץ נדיר של מדינאי מרחיק ראות להתנתק מעמדות נחרצות שהביע במשך שנים רבות עבור הסכם שלום.
אך הישגו ההיסטורי הגדול התרחש עוד לפני קום המדינה, בימים שבהם היה מפקד האצ"ל וניצב לא אחת בעימות חריף עם דוד בן־גוריון, מנהיג "היישוב המאורגן". העימות בין האצ"ל להגנה הוליד בין היתר את תקופת הסזון ואת הפגזת האלטלנה, שיכלו להצית בקלות מלחמת אחים, שהייתה עלולה לרסק לחלוטין את היישוב היהודי בארץ, ואולי אף, מי יודע, לסכל את הקמת המדינה. אך בגין, חד, נוקב וחסר פשרות, טבע את המשפט האלמותי: "מלחמת אחים - לעולם לא!".
ביבי - אינו בגין. אינו דומה לו. הוא קורץ מחומר של עסקן פוליטי, לא של מנהיג לאומי. להפך: ביבי מעוניין בעימות פנימי, גם אם הוא יוביל לאלימות, לקרע מוחלט בין יהודי ישראל לחלק ניכר מיהודי העולם ולבידודה של ישראל ממרבית הקהילה הבינלאומית. סיפוח חד־צדדי וכיבוש עם אחר ודיכויו אינם יכולים להתקבל בעולם, וצעד כזה יוביל בהכרח להפעלתם של כלים מדיניים וכלכליים נגד ישראל. הנזק שייגרם למערכות חיינו עלול להיות עצום.
אלה דברים קשים. אני מניח שהם יצוטטו בשיח הציבורי שלנו בארץ ואולי גם בתגובות שיבואו מחוץ למדינת ישראל, במיוחד כשהם נכתבים על ידי מי שהיה אחד מ־12 ראשי הממשלה היחידים שכיהנו בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל.
# # #
זה למעלה מעשר שנים שמדינת ישראל אינה מעוניינת להגיע להסדרי שלום. הטפיחה העצמית על השכם שאנחנו כל כך מצטיינים בה לא יכולה לחפות על סירובה העיקש של המערכת הפוליטית לעשות צעד קטן, שיכול היה לשנות את האווירה ולהביא את אויבינו בעבר, החתומים איתנו על הסכמים, אל שולחן הדיונים.
הוויכוח הרגיל אצלנו בסוגיה מסתיים לרוב בטענה כי הפלסטינים מעולם לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות. במשך עשרות שנים היה צדק רב באמירה הזו. גם בתקופת כהונתי כראש ממשלה פספסו הפלסטינים בהנהגת אבו מאזן הזדמנות להצעת שלום נדיבה, אחראית ומרחיקת לכת - שהיה בה מענה לכל הציפיות המהותיות של התנועה הלאומית הפלסטינית. מסיבות שונות, שאיני מוסמך לפרשן ואיני רוצה לתרצן, אבו מאזן לא היה מסוגל להגיד כן ולשנות את המזרח התיכון. מאז הוא אינו מחמיץ הזדמנות לטעון כי אלמלא אויבי השלום מצדנו גרמו להדחתי מתפקיד ראש הממשלה, היינו יכולים להגיע להסכם שלום.
תהיה זו העמדת פנים והולכת שולל אם לא נודה בכך שמאז חזרתו של נתניהו לראשות הממשלה באפריל 2009, ישראל עשתה כל שביכולתה כדי לסכל כל יוזמה, כל הידברות וכל מהלך שיכול היה לקדם את המו"מ עם ההנהגה הפלסטינית, שאומרת מעל כל במה כי היא שוללת טרור, מתנגדת לאלימות ותומכת בפתרון שתי המדינות, החיות בשלום ובשכנות טובה.
סיכלנו את כל המאמצים שעשתה הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד את כל היוזמות של ממשל אובמה בהובלת מזכיר המדינה ג'ון קרי, והכל כדי להימנע מהצורך להגיע להכרעה. נכון, הכרעה שיש בה סיכונים. הכרעה שאין בה ודאות מוחלטת - אבל הכרעה שיכולה הייתה ליצור דינמיקה שונה לחלוטין ביחסינו עם הפלסטינים. שלום אינו מוגשם ביום שההסכם נחתם. הוא מתחיל בחתימה וממשיך בחיים.
במקום זאת העדפנו להשקיע מיליארדים בהתנחלויות, באופן בלתי פרופורציונלי לחלוטין למספר התושבים המתגוררים בשטחים, על חשבון צרכים חיוניים של מרבית האוכלוסייה בישראל. המשכנו במשטר חוסר ההתחשבות באוכלוסייה הפלסטינית, שחיה תחת שלטון צבאי כבר יותר מ־50 שנה. ביזינו, השפלנו והוקענו את המנהיגות הנבחרת שלהם, על אף שזו לא הפסיקה לשתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים במאמץ למנוע טרור, ושיתפנו פעולה עם הנהגת חמאס שנשבענו לחסלו. הסתנו נגד הקהילה הבינלאומית שהסתייגה מהכיבוש בשטחים, והפכנו את נשיא ארה"ב אובמה לאויב שיש לעשות הכל כדי לתמוך במתנגדיו ולתרום לנפילתו הפוליטית.
# # #
כעת, לאחר עשר שנים מבוזבזות, שם הנשיא טראמפ על השולחן את תוכנית השלום היומרנית שלו. על טראמפ אי אפשר לומר שהוא אויב ישראל, כפי שכונה אובמה במישרין ובעקיפין על ידי דוברי הממשל הישראלי או שליחיו הבלתי רשמיים. טראמפ הוא ידיד ישראל, ואי אפשר לדחות על הסף את תוכניתו. אך יש איתה בעיה גדולה: גם טראמפ - "גדול ידידי ישראל מאז ומעולם" כפי שמכנה אותו נתניהו - תומך בהקמת מדינה פלסטינית. איך נחלצים מהמלכודת? כרגיל אצל נתניהו: תעלולים, העמדת פנים, הולכת שולל ולבסוף הסתה.
ההסתה מתחילה בהגדרת האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת כבוגדים הרוצים בהשמדת ישראל. היא ממשיכה בהגדרת אנשים שאינם נמנים עם מחנה הימין הקיצוני כשמאלנים משתפי פעולה עם אויבינו, והיא תסתיים לבסוף, על פי מיטב המסורת של בנימין נתניהו, בניסיון לבודד, להוקיע ולהשפיל את מי שמסתייג מתעלוליו הנכלוליים, גם אם מדובר בגורמים מהמחנה הלאומי.
נתניהו מתפלל שבישראל יפרצו מהומות נוסח אלה שפרצו בארה"ב כדי שיוכל להעמיק את השסע ההולך ומתרחב, ובשעת הצורך גם לעשות שימוש באמצעים שקיבל במאבק המיוחצן נגד הקורונה: אמצעי מעקב, זיהוי, איתור ומרדף אחרי אזרחים שיש להם אומץ לומר כי הוא מסית, מדיח ומפלג.
האם יאזור נתניהו עוז ויתחיל בסיפוח חד־צדדי של חלקים מהגדה, תוך נטילת סיכון שהצעד יערער את יציבותה של ירדן, בעלת הברית החשובה שלנו, יצית את אש הטרור בשטחים, ויעמיק את הקרע בתוך מדינת ישראל בין יהודים לערבים, בין יהודים ליהודים, בין שמאל לימין, בין ימין לימין, ובינינו לבין ארה"ב וידידינו ברחבי העולם? האם כל זה אפשרי? הרבה מאוד יהיה תלוי בכושר המאבק, בנחישות ובנחרצות של הישראלים שעדיין מאמינים בשלום וסולדים מהניסיון של הנאשם בשוחד להפוך את חיינו כאן לגיהינום.
[email protected]