"את סומעת?”, מִרפק אותי חברי הצעיר. קטנטן, מתוק וחכם. “סומעת?”, משך במכנסיי. “בואי נחצה את הכביס”. “למה שנחצה את הכביש?”, שאלתי. העיניים המחייכות שלו התכווצו מבעד לזגוגיות המשקפיים. “מה קרה?”, רכנתי אליו בלחישה. “יס פה סוטרים!”. עכשיו כבר הייתי משוכנעת שהוא מבוהל. חברי הקטן, אני חשה צורך לציין, הוא בן להורים שומרי חוק ונכד לסבים וסבתות שומרי חוק. “שוטרים?”, שאלתי, והוא המשיך בהנהונו הנמרץ. “שלא ישימו אותנו בבית הכלא”, אמר. עכשיו ידידי הקטן כבר התכווץ ממש.
פתאום הוא לא נראה לי בן שבע. הוא נראה לי הרבה יותר קטן. בינתיים השוטרים התקדמו לעברנו. עמדתי מול השוטרים ואחזתי בידו. האחיזה של כף היד הקטנה שלו הפכה ללפיתה מיוזעת. “שלום שוטרים”, אמרתי, “נכון שהתפקיד שלכם זה לשמור עלינו?”, אבל הם היו עסוקים בדיון שכלל את השאלה אם אפשר עדיין למצוא ארטיק קופיקו או שהוא נעלם מהמקפיאים. “הם עסוקים”, לחשתי לו בחיוך. “נשאל פעם אחרת”.
סיפרתי לו על הפעם ההיא, כשאמא אחת ישבה בסלון ופתאום שוטרים דפקו בדלת ושאלו אם הילדים שלה בבית. האמא הזו נתקפה בעתה. השוטרים הרגיעו אותה ואחרי שהיא קראה לילדיה לצאת מהחדר, הבינה שבתה כתבה באחת הרשתות החברתיות הכרזה שנוגעת לתחושת המיאוס שהיא חשה כלפי חייה בגלל שיש חבורה שמציקה לה. יחידת הסייבר של המשטרה זיהתה את אחת ממילות המפתח המדאיגות, ויצאה לאתר אותה. האמא הזו סיפרה על שוטרים חביבים, קשובים ואמפתיים. כך יצא שלא רק שהבת שלה הבינה שיש עוד אנשים ששומרים עליה, גם היא הרגישה שיש עם מי לדבר.
“אבל ראיתי סוטרים מרביצים ברחוב”, אמר לי המתוק הזה נטול השי”ן. רציתי להגיד לו שמה פתאום, הרי תפקיד השוטרים הוא להגן עלינו, אבל זיכרוני משך אותי לערב המשונה ההוא, כששוטרים הוזעקו למוקד בילוי בירושלים, אחרי שאחד הבליינים התפרע. איתרע מזלו, ואחד ממנהלי המקום מצוי היטב ב־MMA, שזה, איך אגיד, אמנויות לחימה משולבות שיכולות להכריע גם ממותה בקריז.
מהבליין המתפרע לא נותר הרבה אחרי שהוכרע בידיו. הוא היה מוטל על הרצפה ואני ניגשתי אליו. אחרי כמה דקות הוזעקו מד”א ושוטרים, ומניידת משטרה זלגו שלושה. החובש ניסה לבדוק מה מצבו, אבל לשוטרים היה דחוף לעשות דבר אחר. להפוך את הרחוב לזירה. אחד גמור מול שלושה. ניסיתי להתערב. “את מפריעה לי! את נגעת בי!”, צעק עליי שוטר אחד מהשלושה ושפשף את הזרוע שלו. אנשים עמדו מסביב ולא אמרו מילה. י’ הובל למעצר. אחר כך, לחשו לי: “עזבי, מי רוצה להתעסק עם המשטרה”.
השבוע התגלגל אליי סרטון של עוד בליין שהשתין בסמטה בירושלים. לא בסדר, ויש אפילו חוק ברור, אבל הלא בסדר הזה, והתגובה ההיסטרית שלו נוכח השוטרים שתפסו אותו בעיצומה של השקיה בלתי חוקית של הרחוב, הובילו אותו לעשות שטות מוחלטת שנגמרה במפגש אישי עם טייזר. הסרטונים האלה, נרצה או לא נרצה, מגיעים אל הילדים שלנו והופכים לפחד מוחשי מפני מי שאמורים להגן עליהם. אין פה כבוד כלפי השוטרים. יש פה בעיקר בוז ובהלה. ואם לא סרטונים, הם שומעים את הדיבורים על אלימות כלפי אזרחים. זה זן אחד. בינתיים, אנשי מקצוע טובים, אכפתיים וערכיים, צריכים להתמודד עם האשפה שמשאירים אחריהם קולגות מזן אחר. אחר לגמרי.
אז שיהיה ברור: לא הבאנו לעולם ילדים בשביל שהם יפחדו ממישהו, בוודאי ממי שאמור להגן עליהם ביום יום. עובדי ציבור, מטרתם לשרת את הציבור ולא לנצל את כוחם להתעמר בו או למצוא בציבור מקום לפרוק את התסכולים והכעסים שלהם. ולא, שוטרות ושוטרים, רק אל תנסו לעבוד על שיפור התדמית. שום נייר צלופן ורדרד לא באמת יתקן את השיבוש הזה, שמחלחל אל הילדים שלנו. עבדו על תיקון המהות והגישה. יש לכם הרבה עבודה.
בדק בית
לגו עיר, רכבות או מרוצים, לגו פיראטים, נינג’ות, לגו עם דמויות המבוססות על סדרות, סרטים ועוד. אם נדמה היה שחברת לגו השוודית כיסתה את כל האפשרויות, היא מגיעה עם הברקה חדשה: לגו דוטס. והפעם: ערכות להכנת מתקן לעפרונות בצורת אננס, ערכה להכנת מחזיקי תמונות מחיות וערכה להכנת מעמד לתכשיטים. ערכת המגה־צמיד עוררה התלהבות בקרב הנסיינית הסבלנית שלנו: חמש רצועות מתכווננות וגמישות בצבעים שונים המתאימים לפרקי כף יד גדולים וקטנים, ומגש פלסטיק קשיח עם חוצצים למיון 295 אריחים, חלקם מעוטרים.
לגו דוטס של “אילנית" יבוא ושיווק צעצועים, מגיל 5 ומעלה; מחירים לדוגמה: 40 שקלים לערכת צמיד קטנה, 140 שקלים לערכת מגה־צמיד
המלצתרבות
על מחירי הלינה בבתי המלון והצימרים בארץ כבר נאמר הכל ועל העובדה שטרם חזרנו לשגרה של ממש אין מה להוסיף. באחרונה נפתח בירושלים אתר קמפינג עירוני שמציע חוויית לינת שטח ביער השלום – קרוב לארמון הנציב ולאבו טור ובמרחק הליכה מ”יס פלאנט”. באתר, שהוא בעצם חניון לילה מסודר, מגוון אפשרויות לינה לקהל הרחב – אוהלים מסודרים, יחידות אירוח ולינה עצמאית, וכמובן מקלחות, שירותים, מטבחון משותף עם מקפיא, כיורים וכיריים חשמליות, ספסלים וכיסאות פיקניק ועוד. אפשר כמובן לשלב בפעילויות התרבות החינמיות שמציע מתחם התחנה הראשונה, שנמצא במרחק הליכה של דקות ספורות מהאתר.
קמפינג עירוני ביער השלום, לפרטים: 077־9966726, מחיר: 120־55 שקלים בהתאם לסוג הלינה, ו־20% הנחה לאטרקציות של עיר דוד;
המתחם סגור ומאובטח