לא מדברים על זה. לא באו"ם ולא בירושלים הרשמית. לא בטוח אם שר החוץ גבי אשכנזי מודע לכך, וספק גדול אם מישהו בצמרת השלטון בישראל בכלל יודע או זוכר שמשהו לא כשורה, משהו פוגע ומלעיג את מעמדה של ישראל בזירת האו"ם – לא בתוצאות הצבעה או בהחלטה עוינת. בהשפלה קבועה ומתמשכת.
אתמול נבחרו חמש חברות חדשות למועצת הביטחון. הן יחליפו לשנתיים הבאות חמש מתוך עשר החברות הבלתי קבועות. החמש הן: הודו, מקסיקו, נורווגיה, אירלנד וכנראה קניה, שככל הנראה תועדף על פני ג'יבוטי בהצבעה שנדחתה להיום.
התחלופה השגרתית הקבועה אחת לשנתיים בהרכב החברות הבלתי קבועות במועצת הביטחון חושפת עובדה – ליתר דיוק, מבחינת ישראל מחדל וכישלון. מנקודת מבט של הארגון, יחס של אפליה גלויה ומבישה כלפי חברה ותיקה.
ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה שאף פעם לא זכתה במושב בלתי קבוע במועצת הביטחון. ישראל לא כיהנה מעולם בגוף היוקרתי של הארגון העולמי, והיחידי בעל סמכות לאכוף גם בכוח צבאי את החלטותיו.
לוב תחת שלטונו של העריץ מועמר קדפי, סוריה בהנהגת רודן כבשאר אסד, איראן בשליטת משטר דתי פנטי, תומך בטרור, לבנון עם ממשלה שחיזבאללה שותפה לה – כל הארצות האלו כיהנו כחברות במועצת הביטחון. כשהגיע תורן הן גם שימשו חודש שלם כיושבי ראש המועצה. אבל ישראל, מדינה דמוקרטית, מפותחת שהאו"ם משתמש בידע ובהמצאות שלה בתחומי חקלאות והשקיה, מוחרמת ומנודה.
המועמדות לחברות הבלתי קבועה המתחלפת מדי שנתיים ניתנת ושמורה למדינות חברות לפי שייכותן וזהותן האזורית. כל גוש מדינות מציג את המועמדות שלו. רק בשנת 2000 השיגה ישראל מעמד של שייכות לקבוצה איזורית. היה זה סילבן שלום, שכיהן אז כשר חוץ, שהצליח לשכנע את ראשי קבוצת "המדינות האירופיות והאחרות" (weog) לקבל את ישראל כחברה בקבוצה, שבה מיוצגות 29 מדינות אירופיות, בהן קנדה, אוסטרליה, בריטניה, גרמניה, בלגיה ואחרות. בשנת 2004 קיבלה ישראל מעמד של חברה קבועה בקבוצה. המשמעות היתה שישראל זכאית רשמית ומעשית למושב של חברה בלתי קבועה במועצת הביטחון.
יותר מזה, בעקבות מאמצים מצד ישראל, ראשי הקבוצה הבטיחו כי בשנת 2018 ישראל תוצג כמועמדת של הקבוצה למושב בלתי קבוע למשך שנתיים. הדבר לא קרה, וכל עניין המועמדות של ישראל נשכח וירד מהפרק. בפעם האחרונה שמועמדותה של ישראל כחברה בלתי קבועה הוזכר היה באוגוסט אותה שנה. משלחת ישראל באו"ם פרסמה והפיצה הודעה מיוחדת לעיתונות בה נאמר כי "בעקבות התייעצויות עם מעצמות הוחלט לא לפעול להשגת המועמדות שהובטחה לישראל כחברה במועצת הביטחון".
בהודעה לא הוזכר ולא ניתן הסבר ברור לאופי ההתייעצויות עם המעצמות, ומה בדיוק הניע את ישראל לסגת ולוותר על הסיכוי לזכות במושב במועצת הביטחון. על פי הערכות שרווחו בזמנו, החברות המרכזיות, המובילות והמשפיעות ב"קבוצת האירופיות והאחרות", גרמניה, צרפת ובריטניה הנחשבות ידידותיות לישראל, כועסות ומתמרמרות על חוסר יוזמה ישראלית לחידוש הידברות עם הפלסטינים, ומתנגדות באופן נחרץ להתנחלויות.
סיכוי למועמדות ישראל לחברות במועצת הביטחון ירד מהפרק. שגריר ישראל באו"ם דני דנון לא היה מלכתחילה, והוא עודנו אינו האיש הנכון והמתאים לקדם סיכוי כזה. דנון מסיים את תפקידו ואת מקומו ימלא גלעד ארדן. השאלה היא האם ארדן מודע ל"סוד" הכישלון והביזיון של החרמת ישראל ונידויה מהזכות לחברות במועצת הביטחון?