פרשה מוסרית מכוערת הסתיימה. שר המדע והטכנולוגיה החדש מטעם כחול לבן, יזהר שי, לא גיבה את שיקול הדעת של קודמו אופיר אקוניס והחליט, תוך אלף הסתייגויות והצהרות על חשיבות השירות בצה”ל, לחתום על אישור מינוי המדענית פרופ’ יעל אמיתי לנגידה במועצת הנגידים של קרן גרמניה־ישראל למחקר ולפיתוח מדעי, למרות שחתמה על עצומת עידוד לסטודנטים ומרצים לסרב לשרת ביהודה ושומרון. העצומה מלאה דברי הסבר ודרבון מדוע ראוי לסרב. עצומה שמי שקורא אותה יתמלא עצב אנושי. העצומה היא גם קריאה לעבור על החוק, וגם ביזוי של חיילי צה”ל שמשרתים כחוק. העצומה מכנה את חיילי צה”ל מעוללי מעשי דיכוי ומבצעי פקודות שאין להן מקום.
אקוניס הבין עצומה זו כקריאה לעבירה על החוק. הוא אמר שוב ושוב שהוא לא פוסל את מועמדות פרופ’ אמיתי בגלל דעות. בימים אלה אמר לי אקוניס: “הטיעון שאין פה קריאה לעבירה על החוק איננו נכון. קודם כל יש כאן עבירת שידול. שידול על פי ספר החוקים של מדינת ישראל הוא עבירה פלילית. כשאתה עושה זאת בזמן מבצע או מערכה צבאית, כמו שהיא עשתה, בזמן האינתיפדה השנייה הרצחנית, וקורא לסרב לשרת ביו”ש, החוק הוא עוד יותר מחמיר. היא גם סירבה בכל תוקף לחזור בה מהחתימה”.
אמרתי לו: “אני זוכר שכתבתי, בציטוט מפיך, שאם היא תחזור בה מהחתימה לא תהיה מניעה למנות אותה לוועדה”. הוא השיב: “נכון. מדויק. זו הצעה שגם הצעתי לה באמצעות דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ביקשתי שיעבירו לה את ההצעה הזאת. דינה זילבר ענתה לי שהם בדקו והיא לא מוכנה. זה היה בקיץ 2018 לפני כשנתיים, ערב ההודעה של היועץ המשפטי לממשלה שהוא לא מגן עלינו בבג”ץ. אני הייתי מקדיש לזה פסקה נפרדת, איך היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שהוא גם התובע הכללי, והיום הוא גם פרקליט המדינה, מסרב באופן טוטאלי לא רק להגן עליי, על השר, בבית משפט העליון, אלא אפילו מצטרף לעמדת העותרים כנגדי, ובנוסף לכך גם לא מאפשר לי לקחת עורך דין פרטי. נאלצתי להגן בעצמי על עצמי בבית המשפט העליון”.
זו אכן פרשה שהביאה עד לגיחוך ותמיהה את האגו של היועץ המשפטי מנדלבליט. אקוניס הגן על עצמו בגבורה. “בגבורה אדירה, ותוך טיעונים הכי מנומקים שיכולים להיות”, אומר לי אקוניס, “מול הרכב של שופטי בית המשפט העליון. עובדה, אגב, שלמרות ההחלטה של השר החדש שי לאשר את המינוי שלה, בית המשפט העליון לא כפה זאת. הוא לא נתן צו עשה למינויה של פרופ' אמיתי. צו כזה לא ניתן לי ולא ניתן לו”.
פרופ’ אמיתי טענה בכמה ראיונות שהיא בעצם לא תומכת בסרבנות. לכן קשה לי להבין מה מאבק הכוח הזה. האם כה חשוב להשפיל ולשבור שר, ולהכריח אותו לחתום על מה שהוא מסרב מצפונית לחתום עליו? האם היא פוחדת מהבייס שלה, הקהילה האקדמית, ובמיוחד מאלה שחתמו על העצומה?
אני שואל את אקוניס: “אבל אני מבין שאם היא הייתה עושה משהו שהוא בין מכתב התנצלות או חזרה מהחתימה, לבין צורה אחרת של הבהרה לגבי עמדתה בנושא עידוד סרבנות שירות בצה”ל או סוג דומה של פשרה היית מאשר את המינוי. היא אומרת שעשית ספין פוליטי, אבל נראה שהפוליטיקה היא מצדם. ברור שכל זה היה נמנע אם היא הייתה מגיעה איתך להידברות”. “זה היה נמנע בקלות”, עונה אקוניס. “היא הייתה מתמנה בקיץ 2018 והוועדה הייתה פועלת כבר כמעט שנתיים”.
מה אומרת על כך פרופ’ אמיתי? שלחתי אליה שאלה בוואטסאפ: “לפרופ’ אמיתי שלום. בהמשך לפרשת המינוי שעכשיו אושר, דיברתי עם אופיר אקוניס ואני רוצה לשאול: מדוע סירבת כל העת לפשרה כלשהי? אם היית מסכימה לכתוב שאת מושכת את חתימתך מהעצומה, שהיא, לפחות על פי מה שהרבה אנשים הבינו מתוך קריאתה, עידוד לעבור על החוק, דבר שאת לא מתכוונת אליו כפי שטענת בראיונות רבים, הרי הנושא היה מאחורינו. אני מניח שהשר אקוניס היה מוכן להסתפק בכל סוג של הבהרה כזו. האם היה עלייך לחץ לסרב לכל פשרה או הבנה בנושא? קראתי כל מה שאמרת בנושא ואני מודע לשירות ההרואי של בנייך ואביך. האם היום היית חותמת שוב על עצומה דומה, שניתן להבין ממנה שצריך לעודד סירוב לשירות ביהודה ושומרון?”.
קיבלתי שני וי כחולים. תשובה לא.