למרות מאמציהם הבלתי נלאים: בקואליציה לא סופרים את פרץ ושמולי

1. לא רלוונטיים

שר העבודה והרווחה, איציק שמולי, גייס השבוע את מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר למסיבת עיתונאים סמי־ מחתרתית. על הפרק עמד מצב האבטלה המחמיר. השניים הזהירו שאם החל"ת לעובדים לא יוארך עד סוף אוגוסט, יישארו 470 אלף מובטלים ללא מקור פרנסה. עלות הפתרון שהציע שמולי נאמדת ב־3.8 מיליארד שקל, ועם כל הכבוד, באוצר לא ממש מוכנים לפתוח את הקופה, מה גם שאף אחד לא עדכן אותם מראש - לא על הנתונים ולא על האירוע.

למנכ"ל הביטוח הלאומי אין ברירה - הוא חייב לשתף פעולה עם שמולי. אבל לשר האוצר ישראל כ"ץ יש בהחלט ברירה, והוא אינו סופר את שמולי, שבכל הקדנציות האחרונות נחשב לחבר כנסת מצטיין שפעל ללא לאות למען הקשישים. גם כשר הוא מנסה לקדם ענייני רווחה כמו האפשרות לקבל כפל קצבאות, אבל כאמור, מקבל כתף קרה מכולם. המראיינים בתוכניות הטלוויזיה, בהם גם אופירה וברקוביץ', לא נותנים הנחות ועושים ממנו קציצות.

שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ זוכה לאותו יחס. כמעט כל הודעה המתפרסמת על ידי שמולי או על ידי פרץ זוכה לסנטימנט שלילי מצד שר האוצר. כשפרץ הודיע בתחילת השבוע על כוונתו להעלות את היטל הייבוא על מלט מטורקיה ויוון, כ"ץ פסל מיד את הרעיון וטען שהוא בעד פתיחת המשק לתחרות. כששר הכלכלה ניסה לקדם תשלום דמי אבטלה לעצמאים, בלם שר האוצר את היוזמה והעדיף לתת לפקידיו לגבש את ההצעה במסגרת חוק ההסדרים. כך גם יהיה בכל הצעת החלטה אחרת.

כאמור, ללא מכשיר ההנשמה של שר האוצר, שרי מפלגת העבודה אינם יכולים לנשום. אבל מה לעשות שכ"ץ מתייחס אליהם במקרה הטוב כאל שטיח ובמקרה הגרוע כאל פילגש. אף על פי שפרץ ושמולי פועלים במסגרת "קבוצת כחול לבן", הם זוכים להתעלמות מצד מפלגתו של בני גנץ, השקועה בצרות פוליטיות משלה. התחושה היא שהם פועלים בשטח אש ושהם נזרקו לכלבים. על אף זאת, השניים עושים מאמצים ראויים לשבח להישאר רלוונטיים כדי להצדיק את הצטרפותם לקואליציית נתניהו.

השבוע אפילו זכו למכתב תמיכה מפתיע מנשיא ארגון העצמאים (להב) רועי כהן, התומך בעמדתם לתקציב דו־ שנתי (בתקווה שזה מה שימנע בחירות מוקדמות).

פרץ ושמולי נקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית: הכעס הפוליטי על שרי העבודה מצד בוחריהם זהה בעוצמתו רק לתסכול מעריקתה של השרה אורלי לוי־אבקסיס. אפילו בתוך מפלגת העבודה כועסים עליהם, אז למה שמישהו בליכוד, בוודאי שר האוצר, יתייחס אליהם בכבוד העולה על זה של סמרטוט רצפה? לכן כל הגורמים במשק הסמוכים על שולחנם של שר הכלכלה והתעשייה או שר העבודה והרווחה, חייבים להצמיד להתחייבויותיהם ולהבטחותיהם את הכוכבית הבאה: כפוף לאישור שר האוצר.

התוצאה של כל אלה ניכרת בסקרים, שמדברים בעד עצמם. אילו הבחירות היו נערכות כעת, מפלגת העבודה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, ואחוז התמיכה בה בסקרים אפילו נמוך יותר ממפלגת עוצמה יהודית. כואב הלב.

2. נסיעה לשום מקום

וירוס הקורונה הדביק את משרדי הנסיעות במחלה עסקית נוראה, שבשלב זה נראית כחשוכת מרפא. עם שמיים סגורים ומיליון חסרי עבודה המביטים בדאגה לעתיד, החשיבה על נופש או חופשת בטן־גב ביוון או בתאילנד רלוונטית בערך כמו טיול קבוצתי לירח. לסוכני הנסיעות, שהתמחותם במצב עניינים זה היא במכירת שלג לאסקימואים, אין ברירה אלא להמציא את עצמם מחדש. ואכן בשבועות האחרונים הם מפעילים מודלים עסקיים חדשים, המותאמים לעידן החדש.

מספר דוגמאות: קבוצת גוליבר הקימה מערך קמעונאי דיגיטלי שיאחד את כל מותגי הקבוצה, שבראשו יעמוד המנכ"ל לשעבר זיו רוזן. קבוצת פגסוס, שנרכשה לפני כשנתיים בלבד על ידי קשרי תעופה, עברה מתיירות באתרים אקזוטיים לתיירות פנים. את השינוי הדרמטי ביותר חווה קבוצת אמסלם טורס, שבבעלות יעקב ואליעזר אמסלם. בעידן טרום הקורונה היא התמחתה בנסיעות עסקיות, תיירות פרטית לחו"ל, תיירות פנים ונופש בישראל, תיירות נכנסת, קרוזים והפלגות, ארגון כנסים ואירועים, מלונות והשכרת רכב.

הקבוצה מחזיקה במסעות - שהתמחתה בטיולים גיאוגרפיים בישראל, בהמטייל - המתמחה בטיולים בארה"ב ובקנדה, באמסלם מדיקל - מתחום התיירות הרפואית, בפאנטסתי - המארגנת חבילות נופש בחו"ל ו־A־Cruise להפלגות קרוז. בבעלות הקבוצה מלון "דונה גרציה", הכולל מוזיאון ומלון חוף רון, שניהם בטבריה. תוכנית הסיוע בהיקף 50 מיליון שקל, שאושרה השבוע לטבריה, אמורה להזניק את התיירות בעיר, שם נמצאים משרדי ההנהלה והסניף המרכזי.

אמסלם טורס מעסיקה בישראל ובחו"ל 550 עובדים. בשיא המשבר הוצאו לחל"ת 450, ורק בימים האחרונים הוחזרו 20 עובדים. המכירות הסתכמו עד המשבר ב־600 מיליון שקל בשנה. הן נחתכו ב־90% בעקבות המשבר. בכל מודל עסקי נורמלי מצב כזה היה מחסל כל חברה, אלא שיעקב אמסלם, מבעלי השליטה וטייס לשעבר, לא הרים ידיים וחיפש דרכים לשיקום האימפריה.

"לקחנו את העובדים שלא הוצאו לחל"ת ועשינו איתם הסבה לתיירות פנים. עוד לפני המשבר החלטנו להיכנס לתחומים נוספים ולנצל את מאגר 150 אלף הלקוחות שלנו", אומר בעל השליטה.

השבוע הודיעה החברה על כניסה לתחום הובלת מטענים (קרגו). ב־2019 נכנסה הקבוצה גם לתחום הקנאביס הרפואי בשל הפוטנציאל לצמיחה נוספת, והיא בוחנת התרחבות לענפים נוספים כמו קמעונאות, שאינם קשורים במישרין לעולם הנסיעות.

"מוקדם עדיין להספיד את עולם התיירות, למרות שהמדינה נסגרה לזרים. אין ספק שיש איום קיומי על הענף, אבל בסופו של דבר יסתגלו להנחיות כפי שהסתגלו לבידוק הביטחוני בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים. למטוס יעלו בעתיד רק נוסעים שעברו בדיקה רפואית מוקדמת", אומר אמסלם. "התיירות לא תחזור בקרוב למה שהיא הייתה ערב המשבר, אבל העולם החדש יביא לתחומי עיסוק נוספים על בסיס כדאיות כלכלית. יש שינוי בסדר העולמי, אבל למרות זאת אנשים צמאים לחופש. עדין קיים החסם הפסיכולוגי שצריך להתגבר עליו".

לנוכח חוסר הוודאות, החזרת העובדים בקבוצה לא תתבצע מיידית: "חלק קטן נחזיר ביולי, וכמות משמעותית יותר באוגוסט ובספטמבר, בהנחה שלא יהיה זעזוע משמעותי נוסף. תקופת החל"ת לגבי חלק מהעובדים מסתיימת, וקשה יהיה להיפרד מהם", אומר המנכ"ל. "סוכנויות הנסיעות עדיין לא קיבלו שום סיוע מהממשלה. יש הרבה דיבורים, אבל שום דבר לא קורה. הסניפים שלנו בטורקיה, בארה"ב, באנגליה ובהונג קונג קיבלו פיצוי בהליך קצר. לעומת זאת בישראל, במקסיקו ובהודו עדיין לא שילמו לנו".

3. טיסת הקורונה

במסגרת עבודה עיתונאית שכללה גיחה קצרה לאילת חוויתי השבוע את משמעות המונח "טיסת קורונה". החיים בעולם התעופה בימים אלה שונים לחלוטין ממה שהורגלנו אליהם עד לפני חצי שנה בלבד. לעתים דומה היה שמדובר בכלל בחוויית אקסטרים.

מעט פרטים על טיסת ישראייר שיצאה מטרמינל 3 בנתב"ג, מכיוון שטרמינל 1 נסגר לטיסות עד להודעה חדשה. למי שמגיע ברכבו מומלץ להשאירו בחניה לטווח קצר שבקרבת הטרמינל. דמי החנייה קוצצו, והם עומדים על 40 שקל ליום, במקום 80 שקל בימי שגרה. מקומות חניה לא חסרים.

קודם לכניסה לטרמינל מוצמד לכל נוסע צמיד פלסטיק כחול, מהסוג שנהוג בדרך כלל להצמיד לצורך זיהוי בכניסה לאירועים יוקרתיים. הטרמינל הוא אותו אוהל צדדי מפורסם שהוקם לפני כשנתיים, כשתנועת הנוסעים בנתב"ג הגיעה לשיאים והבידוק הפך לבלתי אפשרי. במשך כל זמן השהייה שם קיימת חובת עטיית מסיכה. פקח המתנייע עם מעין קטנוע חשמלי מסתובב בין הנוסעים ומוודא שהמסיכה אכן על הפנים ולא על הצוואר. מי שאינו נשמע להוראות מורחק מהטרמינל. בתור לבידוק קיימת חובת שמירת מרחק של 2 מטרים שמקפידים עליה.

אבל כשנוסעים באוטובוסים למטוס, שמירת המרחק נשכחת ואינה מיושמת. המצב חמור יותר בתוך גוף המטוס, שם אין שום הפרדה בין הנוסעים ואין מחיצות. שלושה נוסעים יושבים בצפיפות מחרידה בכל שורה, ללא כל הפרדה ביניהם. כעת מובן הרבה יותר מדוע לאורך כל הטיסה חייבים לעטות את המסיכה.

את פני הנוסעים מקבלות דיילות הלבושות בסרבלים לבנים העוטפים אותן מכף רגל ועד ראש, ומקנים להן מראה של פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית המבקרים באחד הכורים הגרעיניים באיראן. לאחר העלייה למטוס הדיילות נבלעות לאחד הכוכים ומגיחות מחדש רק לקראת הנחיתה. כמובן שעל אכילה או שתייה במהלך הטיסה אין מה לדבר. עדיין לא הומצאה המסיכה שדרכה ניתן לשתות כוס קפה. בקיצור, מדובר בחוויה לא נעימה, שאינה מומלצת ליישום אם לא מדובר במשהו באמת הכרחי.

על רקע זה, אני מתקשה להאמין כי ללא חיסון לנגיף, או לפחות תרופה, עולם התעופה יחזור לקדמותו בשנה הקרובה (לפחות), גם אם השמיים ייפתחו. נשמתי לרווחה לאחר הנחיתה, וכאן מדובר בחוויה לא נעימה בטיסה שנמשכה בסך הכל 40 דקות. עכשיו תארו לכם כיצד תיראה טיסה לחו"ל הנמשכת ארבע־חמש שעות, או עשר שעות ומעלה בטיסה טרנס אטלנטית, שלאחריה הנוסע מחויב גם בשבועיים בידוד.

4. מי הבוס

גם הפעם הכתובת הייתה על הקיר. ההתנגשות בין העצמאות הניהולית של יו"ר בזק שלמה רודב לבין האינטרסים של קרן סרצ'לייט ומשפחת פורר, בעלי השליטה בענקית התקשורת, הייתה רק שאלה של זמן.

רודב קידם בכל כוחו את האינטרסים של בזק כפי שהוא ראה אותם ולא ספר את בעלי הבית. על הפרק עמדה שאלת עצמאות הדירקטוריון, תהליך מינוי הדירקטורים, ועד כמה רשאים הבעלים הזרים לממש את זכות השליטה לפי הנורמות שלהן הורגלו באמריקה. הוא מתח את קו הטלפון עד שבשלב מסוים הוא נקרע, והוא הולך הביתה לאחר שהבעלים מימשו את זכותם להחליט מה יקרה בחברה.

אין כאן כל הפתעה: רודב כבר נפרד בעבר מבזק בגלל מחלוקת דומה עם הבעלים. הוא גם ביקר בפרטנר כיו"ר דירקטוריון, אך גם ממנה פרש בתוך זמן קצר. גם מונופול החלב של תנובה העסיק אותו, וגם שם החזיק בקושי מעמד. בכל המקומות הוא הסיק מסקנות לאחר שלתפיסתו לא הצליח לממש את אחריותו כיו"ר. אז מדוע הוא הלך בכל זאת לסיבוב שני בבזק, אף על פי שכבעל הבית בחברות ציבוריות אחרות שבבעלותו הוא מבין את מגבלות הכוח? אפשר לקרוא לזה סגירת מעגל. ניתן גם לשער שמבחינתו היה מדובר באתגר עסקי לא פשוט - לקחת חברה שנמצאת על הקרשים ולהרים אותה. ואולי רודב קיווה שלאחר שבזק תיסחר ללא גרעין השליטה, הוא יהיה בעל הבית האמיתי. תקוותו כמעט התגשמה, עד שהשליטה נמכרה לבעלי בית חדשים.

רודב אינו לבד. על תופעת המנהלים השכירים עמוסי האגו, שלרגע התבלבלו וחשבו שהם בעלי הבית, כתבתי מספיק פעמים. אבל למרבה ההפתעה זה לא נגמר, ובכל פעם צץ הכוכב התורן.

השבוע התחיל בהחלטת דירקטוריון שיכון ובינוי להפסיק את כהונתו של המנכ"ל אייל לפידות. ההחלטה מלמדת שמנכ"ל, מוכשר ככל שיהיה, אינו יכול להסתכן בבחינת סבלנותם של הבעלים, שהשקיעו את מיטב כספם, ולעשות ככל העולה על רוחו. לפידות שיכור הכוח נהג בשיכון ובינוי כמנהג בעלים. הוא נסע ברכב מנקר עיניים, הטיח ביקורות וזלזל בכפופים לו. הוא לא היסס להקפיץ לביתו את דני נוה, יו"ר כלל ביטוח, כדי לדון בהדחת המנכ"ל יורם נוה.

לזכותם של בעלי שיכון ובינוי ייאמר שהם התעשתו במהירות יחסית ומנעו השתלטות ניהולית עוינת. הם לא חששו מההחלטה על החלפת המנכ"ל על אף ההשלכות השליליות שעלולות היו להיות לכך על מניות החברה.

קדם לרודב וללפידות ניר גלעד, שעדיין מכהן כיו"ר מגדל. גורמים בחברה מספרים שגלעד שקל בשלב מסוים אפשרות להוביל מהלך שמשמעותו המעשית הייתה השתלטות על מגדל. לא ברור כיצד יו"ר דירקטוריון של חברת ציבורית ממשיך לשמור על תפקידו למרות התנגדותו הנחרצת של בעל השליטה. ואולי כן ברור: גלעד שורד במגדל בעזרתו האדיבה של ד"ר משה ברקת, המפקח על הביטוח באוצר. האחרון, כך מתברר, חושב ששיקול הדעת שלו בנוגע למינוי מנהלים עדיף על זה של בעלי השליטה, המחליטים לפי חוק החברות.

הסיפור חוזר על עצמו גם בסאגה בכלל ביטוח. היו"ר דני נוה צדק בדרישה להחלפת המנכ"ל, אך הטקטיקה הייתה שגויה. הוא לא הביא את המהלך לידיעת הדירקטוריון לפני ששוחח עם המנכ"ל. אך לדעתי, גם לו היה מביא את עניין ההדחה לאישור מראש, הוא היה נבלם על ידי המפקח על הביטוח, שסימן את המנכ"ל כבן חסותו. מבחינת המפקח הדין וחשבון שהכין הבודק החיצוני יורם דנציגר לא היה שווה יותר מפיסת נייר - ולכן הוא לא התייחס להמלצותיו. 

5. הסימפוניה של הנדל

שר התקשורת החדש יועז הנדל אינו מבזבז זמן. מתוך הנחת מוצא שהממשלה לא תוציא את ימיה הוא עושה הכל כדי להחליט במהירות ולהוציא לפועל את מדיניות התקשורת שתקועה כבר שנים. על הפרק: שדרוג התשתיות הטכנולוגיות של ישראל, מתן עדיפות לערי הפריפריה והסרת מכשולים רגולטוריים.

מבין כל שרי כחול לבן, הנדל (באמצעות סיעת דרך ארץ) הוא פעלתן, הפועל בזריזות של אינטרנט מהיר. הרוח הגבית החיובית מהליכוד ומשר האוצר כ"ץ מעניקה לו את מרחב המחיה החיוני. הנדל ייזכר לחיוב בזכות עמידתו האיתנה (יש שיאמרו המאכזבת), שיצרה את אפקט הפרפר שמנע הקמת ממשלת מיעוט בשיתוף הרשימה המשותפת.

בחודש וחצי שחלפו מאז כניסתו למשרד התקשורת דווח על עסקת רכישת גולן טלקום על ידי סלקום, פרישת יו"ר דירקטוריון בזק, המשך פריסת תשתית הסיבים האופטיים של פרטנר, הוצאתו לדרך של מכרז הדור החמישי והמלצות ועדת רוזן על עתיד דואר ישראל.

"אנחנו במשבר כלכלי עצום", אומר שר התקשורת, "כשהמדינה משקיעה כסף בתרבות או בתחבורה, ברור שהדבר לא מועיל להיחלצות מיידית מהמשבר. התקשורת מאידך היא מנוע צמיחה שאינו כרוך בהשקעות מהותיות. התשתיות מייצרות מענה לצמצום פערים באזורי פריפריה כמו אילת ורמת הגולן. עד לאחרונה ישראל דורגה במקום ה־99 באיכות התקשורת, מה שגרם לבזבוז מיליארדי שקלים. ניתן לצמצם את הפערים באמצעות חיבור כל המדינה בסיבים אופטיים במהירות של עד 1,000 מגה. זה יאפשר לעבוד מהבית, ולרופא באילת לתקשר באמצעות האינטרנט עם רופא באיטליה ולבצע ניתוח. במקום שאני גר, במושב נס הרים, אני גולש עדיין לצערי במהירות 20 מגה".

האם משבר הקורונה האיץ בך לקדם תוכניות שהיו תקועות עד היום?
"המשבר הביא לשינוי בסדרי העדיפויות. פתאום אני שומע ממנהלי חברות שהם הגיעו למסקנה שאין הכרח שכל 100% העובדים יגיעו לעבודה, ואין סיבה שחלקם לא יעבדו מהבית. תשתית אינטרנט טובה היא האמצעי לכך. זה פותר גם את בעיית הפקקים בתחבורה ומאפשר פיזור רחב של האוכלוסייה. במקביל המטרה שלי היא להפחית ככל שניתן את הרגולציה ולהגדיל את התחרות, וזה יבוא לידי ביטוי במכרז התדרים לדור 5. אני יכול לומר לך שיש לי יתרון חשוב בכך שאין לי יותר מדי שיקולים פוליטיים או דעות קדומות. אני בוחן כל נושא מחדש לגופו של עניין. בשוק הטלוויזיה הייתה רגולציה המתאימה ל־30 שנה לאחור, ויש לשנות את זה. כנ"ל בנושא הדואר ובכל נושא אחר. נפלה בידי הזכות להגיע למשרד שבו בוצעו הרבה מאוד עבודות מטה, ואני חייב לקבל החלטות".

בוא נדבר תכלס. מה עמדתך בבקשת המיזוג של גולן טלקום עם סלקום? האם אישור המיזוג קשור במכרז התדרים או בהשקעות העתיד בתשתיות?
"אני בוחן את ההחלטה לגבי המיזוג ומביא בחשבון את כל ההיבטים שציינת, אבל לא רק אותם. ההחלטה נבחנת גם על ידי הדרג המקצועי ותתקבל בתוך מספר שבועות. יש כאן לא רק את החשש מהעלאת המחירים אלא היבטים נוספים. אני מרגיש את הלחצים המופעלים מכל הכיוונים ומבין אותם. בכל החלטה שלא תהיה יהיה מי שמרוצה ורבים שלא יהיו מרוצים. אין החלטה שבה הגורמים האינטרסנטיים יטענו שהיא טובה, אבל אני דואג לאזרחים ולא לקבוצות הכוח. המשימה שלי היא לפתוח את הפקקים שהיו עד היום בתשתית הסיבים האופטיים, ובקרוב נראה תוצאות מיידיות, כי חברות התקשורת כבר מבינות את רוח השר".

נשמעה ביקורת על החלטתך לפטור את חברת הוט מחובת פריסת סיבים בפריפריה לאחר שנים שבהן לא עמדה בהתחייבויותיה.
"לא ויתרתי להוט על כלום, וכל הסיפור הזה מפתיע אותי מבחינת היקף העיסוק התקשורתי בו. בכל מקרה, ההחלטה נמצאת עדיין בשימוע. הוט אינה פרוסה והיא לא קיימת בפועל בשוק הסיבים. יש שחקנים אחרים כמו פרטנר, סלקום ו־IBC. התפיסה של שב ואל תעשה וסתם להנחית החלטה על הוט היא מיותרת. עד שנת 2017 אף חברה לא הייתה קיימת בעולם הסיבים. אפשר לעשות טעויות, אבל אני עושה הכל כדי ליצור תחרות ולהוריד בירוקרטיה. עד לפני עשור התפיסה הייתה שאם יכריחו חברה מסוימת לעשות משהו היא באמת תיאלץ לעשות את זה. בפועל זה לא קרה בגלל היעדר היגיון עסקי".

מדוע התרת לחברת בזק לשווק מה שמכונה "באנדל הפוך", המאפשר לחברה לשגר חשבונית אחת עבור התשתית ועבור הספק.
"פשוט מאוד, כדי לפשט את ההליך. אמא שלי רוצה שירות מלא ולא מבינה מה זה 'באנדל הפוך'. אין סיבה לסבך לאזרח את החיים ולגרום לו לסבול. בזק פועלת ממילא במציאות של שאלת ההפרדה המבנית, וסוגיה זו נמצאת בבחינה מתמדת. הסוגיה כולה מטופלת בבג"ץ, והדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא האצת פריסת הסיבים. כל הנושאים, גם אלה הנוגעים לבזק, ובכלל זה האפשרות לאשר לבזק אספקת אינטרנט במהירות 200 מגה, ייבחן לגופו של עניין. אני לא שולל כלום על הסף. המטרה שלי היא לקבל לפחות החלטה אחת בכל יום".

איך אתה רואה את עתיד הדואר בעידן שאחרי ההפרטה?
"הדואר מבחינתי יהפוך לחברה שיודעת לספק שירותים ברמה הכי גבוהה שיש. המסחר המקוון הולך וגדל ולא רק בגלל הקורונה, עולם המכתבים הולך ומצטמצם, ולדואר יהיה תפקיד חשוב בשינוי. הדואר הוא חברה ממשלתית אבל גם שם יש צורך במהפך. אחת הדרכים היא יישום דוח רוזן, שעסק בנושא וששכב הרבה זמן. עכשיו אני מתכוון לקדם אותו".

אילו תובנות אתה לוקח מפרשת אלוביץ' ותיק 4000?
"הדבר המרכזי שאני לוקח הוא שאנחנו במשרד התקשורת חייבים לעבוד בשקיפות מלאה. כל הפגישות שאני מקיים נעשות בשקיפות ובשיתוף הדרג המקצועי. במשרד קיים צוות 'איפכא מסתברא', הנותן את הטיעונים ההפוכים לדעה הרווחת. אני מעוניין לשתף את הציבור כמה שיותר בתהליך קבלת ההחלטות. כשאתה פועל בשקיפות מלאה, קל יותר לקבל את ההחלטות, וזה נוגע גם לדור 5 בסלולר. פרשת תיק 4000 אינה נוגעת לי כמובן, אבל הלקחים שלי ממנה הם שיש לעבוד בצורה מסודרת עם נוהלי עבודה ברורים. הגעתי למשרד התקשורת ללא הצל ההיסטורי שליווה את משרד התקשורת. צריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה הנכונה".

באופן יחסי אתה זוכה לשיתוף פעולה מהאוצר, שהעומד בראשו לא אוהב לחלוק בקרדיטים. איך זה קורה?
"אני מודה שכל התהליכים שאני עושה נעשים בתיאום מלא עם שר האוצר, שמבין היטב שהתקשורת היא מנוע צמיחה. התקשורת היא התחום שבו הוא ישקיע ויקבל את התמורה באופן מיידי. יש שיתוף פעולה מלא עם אנשי האוצר, ואין לי ויכוחים על עניינים של קרדיט, כי אני נותן לו קרדיט מלא. בכל מקרה אני מרגיש שמשתפים איתי פעולה ולא נתקלתי עדיין במישהו שאינו רוצה לקדם את תחום התקשורת בישראל".

אתה משקיע מאמצים רבים שעלולים לרדת לטמיון במקרה של הקדמת הבחירות. אתה לא חושש מכך?
"חשוב מאוד שהממשלה הזאת תשרוד. זאת תהיה איוולת ללכת שוב לבחירות. אני מאמין שאחדות היא האידיאל. לא שהכל בסדר בממשלה, אבל למרות זאת יהיה זה חוסר אחריות ללכת לבחירות, ואני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. אני מאמין שלא נלך לבחירות, כי זה אינטרס של כולם. מי שיוביל לבחירות ישלם מחיר, ולכן האינטרס של כל הצדדים הוא שהממשלה תמשיך להתקיים כדי להתמודד עם המצוקות האמיתיות של המשק. אני גם מאמין שתקציב לטווח הארוך עדיף על תקציב לזמן קצר, אבל בעניין זה אני מקבל את עמדת אנשי המקצוע. מבחינתי זו אינה סיבה למשבר".

6. פרידה מעודד

מספר מילים על עודד ערן, יו"ר בנק הפועלים שנפטר השבוע. ערן הוא הבנקאי הבכיר הראשון שהולך לעולמו במהלך כהונתו, בגיל 64, וזה מסביר במשהו את הזעזוע וההפתעה מהאירוע. בחייו היה שופע חיוניות, ואף אחד לא העלה על דעתו שכך ייפרד מהבנק.

שרי אריסון בעלת השליטה, שהכירה את ערן כעורך דין איכותי שליווה אותה שנים ארוכות (משרד גולדפרב זליגמן), החליטה במפתיע לפני כארבע שנים שהוא האיש המתאים להחליף את יאיר סרוסי כיו"ר.

לאחר התקופה הסוערת שחווה הבנק, דומה היה שערן הולך לתקופת רגיעה. בפועל זה היה רחוק מכך. זמן קצר לאחר מינויו ויתרה אריסון על השליטה בבנק. כשהמנכ"ל אריק פינטו הודיע על פרישתו, החליט ערן באומץ לא שגרתי לשבור את מסורת המינויים הפנימית ובחר בדב קוטלר כמנכ"ל, והוא לא הצטער על כך.

בשלב הבא טיפל בהחלטות עסקיות מורכבות לא פחות, כמו סגירת פרשת ייעוץ המס הבעייתית בארה"ב, מכירת השליטה בתשלובת ישראכרט וההתמודדות עם משבר הקורונה. בכל אלה השאיר היו"ר בצניעותו האופיינית את קדמת הבמה למנכ"ל קוטלר. הוא פעל וגיבה אותו מאחורי הקלעים והשכין שלום עסקי בדירקטוריון הבנק, שחווה אין ספור זעזועים. איכותו העסקית התבטאה בכך שגם אחרי עזיבת אריסון הוא זכה לאמון בעלי המניות ונבחר מחדש. בקרוב ייבחר מחליף מבין מספר מועמדים בהליך חיצוני. מה שבטוח, מי שייבחר יצטרך להיכנס לנעליים גדולות.