1. הבטחות על הקרח
לפני חודש בדיוק, ב־11 ביוני, חגג בנימין נתניהו בנאום את הניצחון על הקורונה. "החדשות הטובות הן לגבי מצב הכלכלה שלנו", אמר אז. "יש לנו סימנים ראשונים שהכלכלה מתחילה לחזור לעצמה. אני מבקש להראות את נתוני גוגל לגבי השהייה במקומות העבודה. בתחילת המשבר היינו ברמה גבוהה, ולאחר שצנחנו למטה אנחנו עולים בהדרגה, כמעט למקום שהיינו בו לפני המשבר. אלה לא נתונים מדעיים. אנחנו רואים נתונים דומים, אבל לא מדויקים ומדעיים, גם בכרטיסי האשראי".
ארבעה שבועות חלפו מאז הנאום שזרע אופטימיות בסקטור העסקי. בפועל לא רק שלא חזרנו לשגרה, אלא שהמצב הכלכלי החמיר גם ביחס לנתוני הגל הראשון. הודעת בנק ישראל על הפחתת תחזיות הצמיחה ל־2020 העניקה הצדקה רשמית לפסימיות.
שיחת הצעקות של העצמאים עם נתניהו רק הוכיחה את חומרת המצב. השיחה (שארחיב עליה בהמשך) לא חידשה הרבה ביחס לשיחות קודמות, כמו זו שהתנהלה לפני שלושה חודשים בלבד, בשיא המשבר. נתניהו כרגיל דופק על השולחן, עושה קולות של אובד עצות, נוזף בפקידי האוצר ומסמן את מנהל רשות המסים ערן יעקב כשעיר לעזאזל התורן. יעקב הפך להיות סיגל סדצקי ואיתמר גרוטו של האוצר. התשובה המהירה של יעקב לטענות נתניהו הגיעה במספרים שנחשפו שלשום, המלמדים שעד 90% מהבקשות למענקי העצמאים אושרו.
ועדיין זה לא מפריע לנתניהו להתניע מחדש את "שיטת אמריקה", שלפיה הכסף יגיע לחשבון בתוך יומיים ולאחר מכן תיבדק הזכאות. כאיש שיווק מיומן הוא ממשיך למכור לנו ססמאות כמו ממ"י (מרחק־מסיכה־ידיים) או שיטת האקורדיון (פותחים כשהתחלואה נמוכה וסוגרים כשהיא עולה).
אך העסקים הקטנים, העצמאים והשכירים המובטלים אינם כלי נגינה. הם מעוניינים בוודאות עסקית ארוכת טווח ושההנחיות לא ישונו בכל פעם מחדש. ב־1 ביולי נפתחו התיאטראות לאחר ארבעה חודשים, והשבוע נסגרו מחדש. כנ"ל לגבי אולמות אירועים: השבוע ראיינו בטלוויזיה זוג צעיר שנאלץ להודיע למוזמנים על דחיית החתונה זו הפעם הרביעית ברציפות.
וישנה גם הפוליטיקה הקטנה שנתניהו אינו מהסס להתבוסס בה, אף על פי שמדובר במשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדות המשק. השבוע הוא עשה טקס זובור לשר האוצר ישראל כ"ץ, שמונה לתפקיד בזכות כוחו הפוליטי בליכוד. חודש וחצי עברו מאז מינויו, ונתניהו כבר מוכיח מי הבוס, בדיוק כפי שעשה בזמנו ליובל שטייניץ. השבוע הוא הקים ממשלת צללים כלכלית בכיכובם של פרופ' סטנלי פישר, פרופ' צבי אקשטיין וכמובן הנגיד פרופ' אמיר ירון.
לפי החוק, הנגיד הוא היועץ הכלכלי לממשלה, אבל משום מה מרבית המלצותיו אינן מיושמות. הפרופסורים המליצו שבעת החירום הנוכחית לא צריך לבדוק יותר מדי בציציות, אלא להזרים מיידית את המענקים כמקובל בעולם, אף על פי שחלק מהבקשות לא יהיו כשרות. הכוכב התורן של נתניהו הוא שר האוצר החלופי ח"כ ניר ברקת. האחרון מחובר למגזר העסקי, ובניגוד לפקידי האוצר מצויד בתובנות מהשטח.
מודל הפיצוי לפי ירידה במחזורי הפעילות (מודל שפעל במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן) הומלץ ליישום על ידי רועי כהן, נשיא לשכת העצמאים, כבר בתחילת המשבר. המודל הגמיש להעסקת עובדים (המודל הגרמני) הומלץ עוד לפני חודשיים על ידי נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר. עידוד הצריכה וקניית תוצרת כחול לבן הוצעו על ידי נשיא לשכות המסחר אוריאל לין.
אי־הוודאות הנוכחית מקשה על מעסיקים לתכנן ולדעת אם משתלם להעסיק, להוציא לחל"ת או לפטר. והציבור, שאיבד את אמונו בנתניהו ובהבטחותיו, איבד את ביטחונו העצמי ביחס לעתיד. המצב הנוכחי גרוע בהרבה מכפי שהיה בגל הראשון, שעוד לווה בתקוות מסוימות. פתיחת הארנק וגיהוץ כרטיס האשראי הופכים לאירוע נדיר יותר ויותר. תוצאות הירידה בצריכה הפרטית יופיעו בדוחות הכספיים של ענף הקמעונאות ברבעון השלישי של 2020.
התוכנית החדשה של האוצר נועדה לספק פתרונות לחוסר הוודאות הכלכלית ולספק חבל הצלה לעסקים ולשכירים. היא כוללת תשלום דמי אבטלה משופרים לשכירים, מלגת מחיה חודשית לעצמאים וסיוע והזרמת כספים נוספת לעסקים בהתאם לירידה במחזורים. "בתוכנית ישולבו מרכיבים רבים שמטרתם לסייע לעבור את משבר הקורונה ולהחזיר את המשק לתנופה וצמיחה. בדרך ביצוע התוכנית יוטמעו הלקחים מהתוכניות הקודמות שעליהן הוחלט עוד טרם תקופתי, כדי לוודא יישום מהיר של ההחלטות", הבטיח שר האוצר.
עם זאת, על שאלה אחת כ"ץ לא השיב: מניין יגיע הכסף? האם שוב יעקפו את התקציב ויאשרו תוספת חד־פעמית של עשרות מיליארד שקלים, כמו שנעשה בקרן הסיוע הראשונה, או שאולי הכל ייעשה במסגרת התקציבית ל־2020 המאושרת כחוק?
הדרך להתאוששות כלכלית נראית השבוע רחוקה מתמיד, ובניגוד להמנון - נראה שהישראלים איבדו את התקווה. לכך עלולות להיות השלכות פוליטיות שליליות על הליכוד ועל כחול לבן. הבשורה "הטובה" היא שהפיתוי של נתניהו להקדים את הבחירות יקטן לפחות כעת, אם כי אצלו אף פעם אי אפשר לדעת.
2. זעקת העצמאים
שיחת הצעקות של בעלי העסקים עם נתניהו זכתה לחשיפה טלוויזיונית בפריים טיים. מה שנחשוף כאן לראשונה היו ההתפתחויות שמאחורי הקלעים. הסיפור התחיל ביום שני בלילה, כשנשיא העצמאים רועי כהן קיבל טלפון מלשכת שר הביטחון בני גנץ עם הזמנה לפגישה בשלישי בבוקר.
בפגישה נכחו שר העבודה והרווחה איציק שמולי, שר התרבות חילי טרופר ושר התיירות אסף זמיר. הדיון, שנמשך יותר משעתיים, התמקד בעיקר בענף התיירות. נכחו בו אמיר חייק, נשיא התאחדות המלונות, יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת, טלי לאופר, מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות, שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות, יוני פיינגולד, יו"ר איגוד המפיקים, נעם סמל, מנהל הבימה, והשחקנית נלי תגר.
כהן הדגים את דבריו באמצעות מושגים מצה"ל: יש משבר אמון קשה, והמגזר העסקי לא הולך אחרי הממשלה; לא מפקירים פצועים בשטח, אבל העצמאים כן הופקרו; מדברים על לקיחת אחריות, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. לדבריו, העצמאים מתנהגים בשיטה של טלאי על טלאי, ובניגוד למה שהובטח, אנחנו לא אמריקה - אלא במקרה הטוב זימבבואה, שם, לדוגמה, תקנות הפחת על רכב מסחרי עדיין לא השתנו משנת 1941. גנץ, שהאסימון הכלכלי נפל לו רק באחרונה, נכנס לתמונה וגילה שבתמורה לתוכנית ארוכת טווח לפתרון המשבר הכלכלי, ישקול בחיוב תקציב חד־שנתי.
גנץ: "את המשבר צריך לנהל ולא לתת לו לנהל אותנו. חובתה של המדינה לעמוד בחוזה עם האזרחים. ככל הנראה, 2020 היא שנה מתה כלכלית, ויש משבר בריאותי וחברתי שילווה אותנו בשנה וחצי הקרובות. אנחנו השותפים הבכירים בממשלה, ואיתנו צריכים להגיע להבנות. זאת ממשלה של קורונה שצריכה להתעסק רק במשבר".
כשנודע במשרד ראש הממשלה על הפגישה, ארגנה צופיה נהון, יועצת ראש הממשלה לעסקים קטנים, שיחת זום מהרגע להרגע עם נתניהו, שהתמקדה בנושא סגירת מועדונים, מסעדות וחדרי כושר. המפגש היה כאמור טעון ביותר, ולהלן פרטים נוספים מתוכו: כהן אמר לנתניהו שכל מה שהובטח ב־3 במאי לא קוים, ושבמבחן התוצאה מדובר בכישלון מוחלט. במהלך הפגישה הטיח נתניהו במנהל רשות המסים ערן יעקב: "לפי מה שאתה אומר, אין ערך להבטחות שלנו אם הכסף לא מגיע לעסקים".
הפגישה, שבמקור אמורה הייתה להימשך חצי שעה, נמתחה על פני שעה וחצי. נתניהו הבהיר כי המפגש חשוב יותר מכל נושא אחר. מנכ"ל המשרד רונן פרץ סיכם על הקמת שולחנות עבודה בשיתוף ארגון להב. מנהל רשות המסים הבטיח לפתור את הבעיות באמצעות מתן דחיפות לעסקים.
הפגישה מוכיחה שראש הממשלה מתחשב לא רק במגזר העסקי, אלא גם במהלכים מאחורי הקלעים שיוזם מחליפו הפוטנציאלי גנץ. הוא לא ייתן לו ליהנות אפילו לרגע מהאשליה שהוא המבוגר האחראי הכלכלי.
פגישה דומה עם המגזר העסקי התקיימה כאמור בתחילת מאי, ובמהלכה הבטיח נתניהו הרים וגבעות, כולל דמי אבטלה לעצמאים וסיוע מואץ. מהפגישה ההיא לא קוים דבר, ואין סיבה שהמצב ישתנה בגלל הפגישה הנוכחית.
3. תקעו לו ברז
חמת, יצרנית מובילה של ברזי איכות, בעלת מפעל באזור התעשייה הצפוני של אשדוד. גל הקורונה השני שפוקד את העיר עלול להדביק גם את המפעל, הנשלט על ידי יואב גולן ומנוהל על ידי רועי רגרמן.
חמת (לשעבר מרחב) הונפקה בבורסה ב־1993, ומאז היא אינה מפסיקה להתרחב. היא פועלת תחת המותגים חמת, חרסה, שיש אלוני ליפסקי (מוצרי פלסטיק), חזי בנק ועוד. הכנסותיה ברבעון הראשון גדלו ב־35.8% ל־156.6 מיליון שקל. הרווח הוכפל ל־10.7 מיליון שקל. תזרים המזומנים מהפעילות השוטפת עמד על 30.3 מיליון שקל נטו. הנתונים, הרלוונטיים לערב משבר הקורונה מוכיחים שמדובר בעסק טוב, יציב וחסין מפני זעזועים.
המשבר תפס את חמת במצב עסקי מצוין. ערב הקורונה העסיקה החברה 650 עובדים, מתוכם 150 הוצאו לחל"ת והוחזרו בסוף אפריל. במפעל באשדוד, המעסיק 156 עובדים, לא הוצא לחופשה אפילו עובד אחד. פוטנציאל הפעילות העסקית הוא בשוק הנדל"ן, הנאמד ב־200 אלף דירות: 50 אלף דירות חדשות, 70 אלף בשיפוץ ו־80 אלף דירות יד שנייה.
"התוצאות הושפעו לחיוב מקניית שיש אלוני בפברואר 2020 ומעבר לרווחיות בפעילות הכלים הסניטריים בארץ ובחו"ל. פעילות חזי בנק גדלה. התוצאות הן פירות של צעדי התייעלות, לרבות סגירת מפעל חרסה והעברת פעילותו לטורקיה", אמר המנכ"ל רגרמן. "ינואר־פברואר היו מצוינים בענף. באמצע מרץ כל ענף השיפוצים נכנס לקיפאון, אולמות התצוגה נסגרו, והעובדים הוצאו לחל"ת. אפריל־מאי היו חלשים מאוד. יוני היה חודש חזק, ועכשיו התחלנו את יולי בירידה במכירות עקב התגברות המשבר".
ענף שיפוץ הדירות הוא עונתי, ושיא המכירות מגיע בחודשי הקיץ. הגל השני הביא לחוסר ודאות, חששות מהעתיד ורתיעה ממפגשים חברתיים. רגרמן מעריך שלמרות זאת, הענף לא ייפגע, כי לקוחות יפצו את עצמם על הירידה בתיירות דרך שיפוץ דירות ואולי גם קניית מכוניות.
חמת פועלת כיום במלוא הקיטור, אף שעד היום לא קיבלה וגם לא ביקשה שקל מהמדינה. "לא קיבלנו כלום. החזרנו את כל העובדים מיד אחרי הפסח. אנחנו לא רוצים סיוע ישיר, אלא סיוע לעצמאים ולעסקים הקטנים שקונים מאיתנו ואין להם איך לשלם. הם אלה שצריכים את העזרה האמיתית".
רגרמן מתריע על הידרדרות במוסר התשלומים וחושש מפשיטות רגל. "אצלנו המצב עוד בסדר, התכוננו למשבר. אבל מצב הספקים שלי בכי רע. ימי האשראי שאני נותן להם מתארכים, ואנחנו בחמת הופכים בפועל לבנק המממן את העסקים הקטנים. אם פעם דובר על שוטף+90, היום מדובר על שוטף+150, וגם שוטף+180 כבר לא נחשב למילה גסה. המדינה חייבת להזרים כספים בלי להתנות זאת בערבויות אישיות. העסקים נקלעו למצוקת תזרים מזומנים בגלל הקורונה, ולא סביר לדרוש מהם שעבודים".
רגרמן מגלה טריק נוסף שהמדינה עושה כשהיא מצהירה על עידוד המעסיקים להחזרת עובדים מחל"ת. "אני החזרתי את כל העובדים, כי הייתי צריך אותם, ולא קיבלתי שקל פיצוי. המדינה מבטיחה תשלומים למעסיקים, אבל זאת תוכנית בלוף. עובדים בענפים שסגורים, כמו תיירות ומלונאות, יישארו ממילא בבית, כי שום תמריץ למעסיק לא יחזיר אותם לעבודה. אלה שיוחזרו לעבודה ישלמו מסים כמו מס הכנסה וביטוח לאומי, שיפצו אותם. המדינה גם מורידה מעצמה את הצורך בתשלום דמי האבטלה. בפועל היא לא מזרימה שום כסף מהתקציב".
כדי שתוכנית האוצר תהיה אפקטיבית ותעבוד באמת, יש להציע לתעשיינים מענקים להרחבת קווי הייצור בתמורה להגדלת כוח האדם ולעידוד הכשרה מקצועית. רגרמן: "בזמנו נאלצנו לסגור את מפעל חרסה בבאר שבע בשל ארנונה מפלצתית של 1.5 מיליון שקל בשנה בגלל שטח המפעל הענק. חרסה דיממה והפסידה במשך הרבה שנים הרבה כסף. סבלנו מהסכם קיבוצי מכביד עוד מימי הבעלות של כור.
כדי לכסות את ההוצאות חרסה גבתה מחירים יקרים ב־30%־40% לעומת מחירי היבוא. המדינה לא רק שלא עזרה לנו, אלא דרשה מאיתנו החזר מענק של 9 מיליון שקל, שבמקור עמד על 3 מיליון שקל. המדינה שינתה את כללי המשחק ועוד באה אלינו בטענות. פלא שאחרי כל זה החלטנו להעביר את המפעל לטורקיה?".
לא מפריע לך שהיבוא מתחרה בתוצרת כחול לבן?
"בטח שזה מפריע. חמת וחברת הפלסטיק ליפסקי מייצרות בישראל, ויש לנו מלחמה יומיומית מול היבואנים. אמרתי לשרים הקודמים שאם אתה לא חברת הייטק לא סופרים אותך. פעם זה היה משרד התעשייה, והיום זה משרד ההייטק. אני מקווה שהקורונה קצת תשנה את הגישה. כשאין תיירות או מסעדות, מפעלי התעשייה נותרו מקור התעסוקה העיקרי".
4. מכתב אשת המלונאי
השבוע הגיע אליי מייל יוצא דופן: "שמי מיכל, אזרחית מודאגת מאוד ונשואה לדני ליפמן, מנכ"ל רשת מלונות אטלס", כתבה לי. בדיקה קצרה העלתה כי הרשת מונה 16 מלונות בוטיק, שמונה מהם פעילים כיום. בימים כתיקונם מועסקים ברשת 550 עובדים. כיום מספר המועסקים עומד על 150, וכל היתר בחל"ת.
הרשת, שהוקמה ב־1987 ופתחה ב־2001 את מלון הבוטיק הראשון בדיזנגוף סנטר, במקום שבו עמד מלון אסתר, ניצבת בפני האתגר העסקי הגדול בתולדותיה. זה משתקף במייל שקיבלתי, שאצטט כאן את מרביתו.
"כמי שמלווה את ענף המלונאות עשרות שנים, שבהן חווינו מלחמות, אינתיפאדות, אירועים צבאיים וכלכליים, הרי שבפני משבר כזה לא ניצבנו. זהו הענף הראשון שנפגע, והאחרון שיתחיל לפעול בסוף המשבר. מי יודע מתי, שהרי ללא חזרת התיירים אין סיכוי. אני מבקשת להשמיע את קולם שנשכח של עשרות אלפי העובדים בענף שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר ולהבהיר את הקשיים. להערכתי ולצערי, הבעיות הקריטיות והמצוקות הקשות של הענף אינן נשמעות.
כשאומרים מלונאים, פעמים רבות חושבים על לובשי החליפות והעניבות ושוכחים את עשרות האלפים של המועסקים כמו חדרניות וחדרנים, פקידי/ות קבלה שברובם סטודנטים, עובדי ומנהלי אחזקה, אנשי מזון ומשקאות - מטבח, מלצרות, עובדי הניקיון ואנשי המנהלה. אלו האנשים השקטים שזקוקים לעבודה ולמשכורת כדי להתקיים ולהאכיל את ילדיהם".
"המשק לכאורה חוזר לשגרה, אך ענף המלונאות לא זו בלבד שלא חזר לשגרה, אלא חזר רק כדי להפסיד ובגדול. חלק לא מבוטל של המלונות לא נפתחו, כולל באילת. למלונות האורבניים אין סיכוי. הם ריקים במהלך השבוע וזוכים לתפוסה מסוימת בסוף השבוע. גל הקורונה הנוכחי מסכן גם את המעט שיש. מדברים על מתן מענקים להחזרת עובדים מחל"ת לעבודה, אבל רוב העובדים לא יחזרו. לאן נחזיר, למלונות ריקים או סגורים? לעת עתה אין בהחלטות הממשלה פיצוי או ניסיון לשקם את הענף ולתת לו ליווי ותמיכה למשבר העמוק שאנו רק בתחילתו. האם ממשלת ישראל נערכת למשבר בענף שגם האופטימיים ביותר סבורים שיארך למעלה משנה? אינני מתרשמת כך".
"ייתכן שנקבל פטור כזה או אחר מתשלום ארנונה לזמן מה, אך האם מישהו באמת סבור שזה יציל את ענף בתי המלון מקריסה? מרבית מרכיבי ענף התיירות, לרבות חלק גדול מן המלונאים ועובדיהם, לא ישרדו את המשבר הזה, אלא אם הממשלה תיערך באופן מאסיבי להצלתו. האם הם מבינים שצפוי גל פיטורים שבו עשרות אלפי עובדי הענף המועסקים ישירות לא יחזרו בשנה הקרובה למעגל העבודה, ובכך יאבד הענף את ההון האנושי ואת סיכוייו לקום על רגליו בסוף המשבר? האם מבינים שהבניין שעליו בנוי ענף התיירות - בתי המלון, מדריכי תיירים, חברות אוטובוסים ומפעילי אטרקציות - על סף התמוטטות?
"ומשהו מהפן האישי. בעלי ושותפו לסלי אדלר החלו את דרכם מלמטה, עבדו הרבה וקשה, לקחו סיכונים ובנו אבן על אבן רשת מלונות בוטיק מובילה, שרוב מלונותיה ממוקמים בתל אביב ובירושלים. שניהם היו הראשונים שהקימו מלון בוטיק בישראל וקיבלו פרס מפעל חיים בשנת 2010. לרשת אטלס יצא שם טוב לא רק בזכות מלונותיה האיכותיים, אלא גם ובעיקר בזכות היחס האישי והמשפחתי ללקוחותיה וההשקעה והיחס לעובדים המלווים אותה שנים רבות. עצוב לי כל כך לחשוב שניאלץ להיפרד מהם, ואינני יודעת אם יוכלו לקיים את משפחותיהם בכבוד".
עד כאן המייל, אחד מיוצאי הדופן ביותר שקיבלתי בשנים האחרונות. זה לא עוד מייל של עוולה כזאת אחרת. זוהי קריאת השכמה אחרונה המיועדת למקבלי ההחלטות, ובראשם ראש הממשלה, שר האוצר שר התיירות ומנכ"ל משרדו. תתעוררו כבר!
5. קומדיה של טעויות
כשאני שואל את השחקן מוטי גלעדי לשלומו, הוא לא מהסס לענות "חרא בלבן". "אני יושב בבית. הייתה לי קומדיה חדשה בשם 'לא משלנו' בתיאטרון באר שבע יחד עם גבי עמרני, ונאלצנו לסגור אחרי שבוע. שריינו אולמות לקראת החודשים הבאים, אבל דקה לפני שנסעתי לבאר שבע קיבלתי הודעה שההצגות בוטלו. הקהל עף על ההצגה, אבל אמרו לנו לסגור", אומר גלעדי. "הפיצוי שקיבלתי מהמדינה הסתכם ב־500 שקל עבור כל ארבעת החודשים. ביקר אצלנו שר התרבות חילי טרופר, אבל גם הוא לא הצליח למנוע את הסגירה".
גלעדי, 73, מוכר בחיקוייו המוצלחים, במיוחד של שמעון פרס, אבל בנשמתו הוא שחקן אופי. מעטים יודעים, אבל יש לו גם קו ישיר לנתניהו. בעבר הוא סייע לו בשיבוץ מילים מקוריות לנאומים שנשא באו"ם, כמו "בוא נדבר דוגרי".
אני מניח שאתה מתוסכל מאוד. מה אתה עושה כדי לשנות את המצב העגום של התיאטראות?
"פניתי לשר הבריאות יולי אדלשטיין ובאמצעותו לנתניהו, וכתבתי: 'לו היה מגיע נציג הבריאות כדי לראות איך מתנהלת הצגה בבאר שבע, הוא היה מתרשם מאוד: ישיבה מבודדת, קהל עוטה מסיכות ויציאה מסודרת מהאולם, כך גם מאחורי הקלעים לגבי צוות השחקנים. מודל כזה מחייב לא לסגור את התיאטרון ולגרום עוול לשחקנים ולקהל הממושמע. במקום ההיסטריה, עדיף היה לאמץ את המודל של הנהלת תיאטרון באר שבע וליישם אותו בכל הארץ. תקנו את ההחלטות הנמהרות ופתחו את שערי התרבות. שנו לאלתר את רוע הגזירה'. זה מה שכתבתי. בינתיים לא שמעתי מהם".
אז מה אתה עושה עכשיו, לאחר שסגרו לך את מקור הפרנסה?
"יש לי הרגשה של עוגמת נפש איומה. מקבלי ההחלטות לא יודעים בדיוק מה קורה בשטח. לו היה מגיע להצגה נציג מטעם משרד הבריאות, בטוח שהוא היה אומר 'וואו!'. לא היה אצלנו שום חולה. אני מחכה כמו כולם לבשורות טובות. בינתיים אני עובד בגינה ומנסה לכתוב מחזה חדש. זאת תחושה איומה, וגם הקהל הרחב שותף לה".
איך אתה וחבריך השחקנים מתקיימים מבחינה כלכלית?
"זה קשה מאוד. הבנקים לא בדיוק נחמדים אלינו, ואת זה אפשר ללמוד גם משידורי הטלוויזיה. הבירוקרטיה במיטבה, והשיטה האמריקאית לא עובדת. גם אני אישית בבעיה. יש לי קצת רכוש, אבל בעיתוי הנוכחי קשה למכור. אתה תקוע. אתה בוויכוחים עם הבנק וצריך להתחנן על נפשך. מקבלי השכר בשירות הציבורי ובבנקים עצמם לא מבינים בכלל מה קורה בשטח. אישית אני מאוד אוהב את צחי הנגבי, אבל לשמוע ממנו שהעוני זה 'חרטא' ממש לא נעים. כשהתיאטראות והאולמות סגורים, יש כאלה שממשיכים בקושי. לחלק גדול מהאומנים והיוצרים אין פנסיה וחסכונות. זו לא בדיחה וזאת המציאות".
איך לדעתך נתניהו מנהל את המשבר?
"בהתחלה הוא ניהל אותו בסדר גמור וקיבל מחמאות, אבל באחרונה אין מודעות מלאה למה שקורה בשטח, כמו בבאר שבע ובהיכל מוצקין. אז דיר באלק. תשלחו שליח ממשרד הבריאות ותנו לנו להמשיך לעבוד. אי אפשר בלי התרבות. אני לא רוצה להיות 'אומן נזקק' שמקבל 30 שקל לחודש. יש ניכור מסוים של מקבלי ההחלטות ואי־קריאת המציאות. אני בטוח שהפקידים שמופיעים בטלוויזיה רוצים לעשות טוב, אבל המציאות שונה. זאת טרגדיה קשה. אנחנו מדינה עשירה מאוד עם אזרחים עניים. כדי לשנות את המצב כבר היה צריך לחלק את כל כספי המענקים ולא מחצית מהם. צריך לתת לאזרחים חבל הצלה שיאפשר קיום לפחות לתקופה של חצי שנה. אני לא זכיתי לשום פעימה חוץ מהחסרת פעימה בלב".
אז למה אתה לא מדבר עם נתניהו?
"אני לא בדיבור בעניין הזה עם ראש הממשלה. אני אזרח כמו כל אזרח. אם אני צריך, אכתוב לו כאזרח ולא כידיד או חבר. העברתי לו את המסר. ביקשתי משר הבריאות וגם מראש המטה שלו לפעול. כמה זה יעזור? אני לא יודע. בכל מקרה, היום אני לא בקשר יומיומי איתו ובטח לא בחודשים האחרונים. בפעם האחרונה נפגשנו לפני הבחירות".
אתה בן 73 ונכלל בקבוצת הסיכון. איך אתה מסתדר ביומיום?
"אני בן 73 אבל נמרץ כמו בן 30. אני מתנהל, ואני לא היחיד, בצורה מאוד מדוקדקת. לצערי, אני לא יכול לראות את הילדים ואת הנכדים. עד לאחרונה נפגשנו ממרחק. חסר לי החיבוק והנישוק. אני מתנהל בצורה מאוד אחראית. ייתכן שהגל השני נוצר מזה ששחררו מוקדם מדי את המושכות. חלק מהאזרחים התיר את המגבלות והתחיל לחגוג. היום כולנו משלמים את המחיר. אני בכל זאת אומר: תאכפו, אבל אל תסגרו בבת אחת את כל העסקים".