את שישי שעבר בילינו מול ה"חארטה" של צחי הנגבי. הוא באמת אמר את זה בטלוויזיה. אנשים חרקו שיניים, התפוצצו בתוך עצמם, חשבו שמישהו שתל סאונד מזויף על ראיון טלוויזיה (אצל אופירה וברקו המצוינים). אבל לא. הוא באמת אמר את זה בטלוויזיה.
למה הוא אמר את זה בטלוויזיה? כי הוא יכול. כי הוא הבין שהכל מותר. כי הוא ראה שבעוד מיליוני ישראלים מביטים בהריסות חייהם, אפשר להרכיב ממשלה מפלצתית עם 36 שרים ו־16 סגני שרים (נדמה לי שכחול לבן לא איישה את כל המכסה שלה, אבל מי סופר). כי הוא ראה שבעוד מספר המובטלים ממשיך להמריא, משגר ראש הממשלה את כייסו האישי כדי לשנורר מאוצר המדינה מיליוני שקלים בהטבות, צ'ופרים, מימונים, החזרים, תשלומים שונים ומשונים.
עדת מלחכי הפנכה המקיפה את בלפור - בפוליטיקה ובתקשורת - מוסיפה שקר על חטא על פשע: רק את ראש הממשלה הזה ממסים ככה, הם טענו. שכחו להוסיף שרק ראש הממשלה הזה העז לדרוש (ולקבל) מימון כמעט מלא לווילה הפרטית שלו, ועכשיו הוא דורש החזר רטרואקטיבי של המס ששילם על ההטבות האלה. אז צחי הנגבי השתכנע. הכל מותר. הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם וישתוק.
בינתיים הגיע שישי נוסף. הוא הביא איתו את ח"כ מיקי זוהר. יו"ר הקואליציה בשבילכם. את השבוע הזה אנחנו מתחילים איתו. כל שבוע והביביסט שלו. כל שבוע ושיאי הניתוק, האטימות, העליבות והמופרעות שלו. זוהר, לכאורה איש ליכוד, התקנא לא רק בהנגבי, אלא גם בזאב ז'בוטינסקי, מנהיגה המיתולוגי של התנועה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי המציא את חמשת המ"מים? מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא (אלה הדברים שמדינה חייבת לספק לאזרחיה). אז זוהר המציא את שלושת הכ"פים. אני מצטט: "כוח, כבוד וכסף".
תקשיבו פעם ועוד פעם לאמירה הזו של מי שנחשב לפוליטיקאי המקורב ביותר לבלפור. אלה ערכיו, אלה צרכיו, אלה שאיפותיו ומשימותיו: כוח, כבוד וכסף. אני לא יודע באיזה סדר, אבל זה גם לא באמת חשוב. הוא אמר את הדברים לירון דקל, מילה במילה: "אדם חכם לימד אותי פעם שיש את שלושת הכ"פים: כוח, כבוד וכסף. בדרך כלל אדם לא יצליח להשיג את כל השלושה, לכן אני, מבין שלושת הכ"פים, עובד בעיקר על הכ"ף של הכוח, ומקווה מאוד שבסוף היא גם תקנה לי את הכ"ף של הכבוד". גם כאן לא מדובר בפסקול מזויף או מתיחה של 1 באפריל. ולא היה בינינו אלא זוהר.
זה האיש שנחשב היום למקורב ביותר למלכות. השליח המיוחד לענייני שנור. זוהר הוא זה שהעביר לפני כמה שנים את ביטול זקיפת המס על הרכב הצמוד של ראש הממשלה (מעניין אם מישהו משלם שם מס על הרכב הצמוד של האישה והילדים), הוא זה שניסה עכשיו לחלץ עוד כמה מיליונים עבור המשפחה ה"נכה כלכלית" מבלפור, ואת כל זה הוא לא עושה לשם שמיים: הוא מקווה להגיע לכוח, שיקנה לו כבוד. מה עם הכסף? הוא יבוא לבד. ומה עם הכבוד שלנו?
אז נדמה לי שהציבור לא מטומטם, הציבור לא ישלם עוד והציבור הפסיק לשתוק. מחאת הדגלים השחורים במוצאי שבת בצמתים ובגשרים ברחבי הארץ התפרצה אתמול לממדים אדירים. כיכר רבין המתה מפגינים. המונים יצאו לרחובות בתחושת קבס. הם אינם יכולים עוד. המלחמה הנוכחית היא לא על שכר הדירה המוגזם ברוטשילד וגם לא על שכר הלימוד המופקע בפעוטונים ובצהרונים. המלחמה הנוכחית היא על הבית. על המדינה הזו. על צורתה, על ערכיה, על נבחריה, על עתידה.
אין דוגמה טובה יותר להדגמת המופרעות שבה הם מתנפלים עם קלשוניהם להחריב כאן כל מה שלא בא להם טוב בעיניים, מההתנפלות על הצורר המודרני של החלום הציוני, הלא היא קרן וקסנר. את השיירה מוביל כמובן קול הרעם מבלפור, אותו צייצן בטלן גדפן שחי על חשבוננו בתנאי 5 כוכבים. מהדהדים אותו עיתונאים שיום אחד יצטרכו להביט על עצמם במראה.
יוסי מזרחי בערוץ 12 חשף אתמול רק טפח מהזוועה. לקחו יהודי ציוני, תומך אדיר ועקבי של ישראל, והפכו אותו למפלצת. לסלי וקסנר מעולם לא הואשם בפדופיליה. חטאו הגדול היה בזה שהיה מיודד עם ג'פרי אפסטיין, אבל העיף אותו לכל הרוחות ב־2007 לאחר פרסום הסיבוב הראשון במעלליו של הפדופיל. אפסטיין מעולם לא מימן את קרן וקסנר. יש כאן מצבור אדיר של הוצאות דיבה מטורללות שמטרתו ברורה: לייצר דמונים ב"שמאל" כדי לאזן את האישומים של נתניהו, לטנף את אהוד ברק ולבנות סוג של מאזן אימה. השחיתות "שלנו" והשחיתות "שלהם".
הבעיה היא שלא היו דברים מעולם. לא היו ולא נבראו. קרן וקסנר שולחת את מיטב בנינו לשנת לימודים בבית הספר הטוב ביותר בעולם. אוניברסיטת הרוורד. הם בוחרים לעצמם את הקורסים. אין שום הוראה להרעיל את נשמותיהם הזכות. מגיעים לשם קצינים בכירים, אנשי מוסד ושב"כ במיטב שנותיהם, משרתי ציבור מהשירות הציבורי. מדינות אחרות היו מוכנות להרוג כדי לקבל פרויקט כזה בחינם. הרי כשנתניהו רצה להשביח את עצמו הוא הלך ללמוד ב־MIT, אוניברסיטה אמריקאית יוקרתית מהליגה של הרוורד. כמוהו כמעט כל מנהיגינו.
אז עכשיו בהבל פיהם מטנפים הביביסטים את הרמטכ"ל אביב כוכבי, אלופי צה"ל, מפקדי חיל אוויר, עשרות ומאות בוגרים שקיבלו שנה אחת של אקדמיה עילית (ובחרו בעצמם את הקורסים, כאמור), כדי לחזור טובים יותר ארצה. כל אלה הפכו, בהינף מקלדת טוויטר של צייצן בטלן אחד וחבר מרעיו, לעוכרי ישראל.
מכל הציטוטים בכתבה של אתמול, לקחתי איתי את מה שאמר אלי גרונר, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה נתניהו. גרונר הוא איש ימין גאה, חובש כיפה, ששימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה נתניהו עד שנמלט מפניה של הגברת. "מי שממליץ על מועמדים לקרן וקסנר זה ראש הממשלה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, זה לא פדופיל וזה לא חבר של פדופיל. אתה יכול להמשיך לחזור על השקר פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, זה לא יהפוך אותו לאמת".
גרונר טועה: זו השיטה, והיא פשוטה: לחזור על השקר פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שיהפוך לאמת. עד היום זה הצליח להם. קרן וקסנר שילמה לאהוד ברק! זה מטריף אותם. זה קרה כשברק היה אזרח פרטי, אבל זה ממשיך להטריף אותם. ה־16 מיליון שקל של נתניהו לא מעניינים אותם. הם דורשים לגרור לכנסת את שופטי בית המשפט העליון, שייחקרו שתי וערב על ידי מיקי זוהר וחבריו, אבל פרשת הצוללות זניחה מבחינתם.
גם הם למדו שהכל מותר, לכן הם ממשיכים לרמוס ברגל גסה את כל מה שנותר כאן. אז יכול להיות שאתמול סימן להם הציבור הישראלי סימן פשוט: די כבר. נמאסתם. עד כאן.