עזבו לרגע את הפוליטיקה בצד ואת הוויכוחים האידיאולוגיים על שירות בנות כלוחמות בצבא - העובדה כי אלפי צעירות בוחרות בכל שנה להאריך את משך שירותן בצבא ולהתגייס בהתנדבות למערכי הלחימה בצבא היא מגמה שצריכה לעורר בנו גאווה ותקווה, לצד מגמות הפוכות של גידול בשיעור המשתמטים מצה"ל.
גדודי החי"ר הקל המעורבים של הצבא הם אולי הביטוי המובהק ביותר לכך. במידה רבה מאוד, השירות בארבעת גדודי החי"ר הקל לאורך הגבולות עם מצרים וירדן שוחק יותר, ואולי אף קשה יותר מנטלית, מאשר השירות בחטיבות הסדירות. מדובר בביצוע קו מבצעי שחוזר על עצמו בתנאי מזג אוויר קשים ועם תקופות אימון קצרות יותר ועם פחות הפוגות מאשר בגדודי הלוחמים.
חבלי הלידה של גדוד הקרקל, שהיה החלוץ, היו קשים - בייחוד בשנים הראשונות. רבים בצבא ראו בכך הנחתה פוליטית - והתוצאות היו בהתאם. בשנים האחרונות השתנתה הגישה של צה"ל: הוקם מערך גבולות, שלמעשה חוסך מהצבא להפעיל כוחות מילואים או גדודים מהחטיבות הסדירות בפעילות המבצעית בגזרות אלה ומאפשר להם זמן אימון ארוך יותר. בתוך שנים בודדות הכפיל צה"ל פי ארבעה את מספר הגדודים המעורבים, בעת ש־60% מהלוחמים הן בנות, שכאמור בוחרות להתנדב למערך שבנים מחשיבים כשוחק ויוקרתי הרבה פחות.
20 הבנות שיתגייסו בחודש הבא למסלול הקצונה הייעודי של מערך הגבולות ממחישות עוד יותר את היקף התופעה. מדובר בבנות שהנתונים האישיים שלהם היו עשויים לאפשר להן בקלות להשתבץ במסלולי השירות היוקרתיים ביותר בצה"ל - החל במודיעין ובסייבר וכלה בקורס טיס וחובלים, ובכל זאת, הן בחרו במסלול שירות קשה ושוחק. המוטיבציה וכמות המתגייסות המוכנות לשרת בתפקידי הלחימה אפשרו לצה"ל לפתוח יותר ויותר גדודים בשנים האחרונות.
הבעיה היא שמגמות עלולות להשתנות, ועל הצבא מוטלת האחריות לדאוג לשימור המוטיבציה. גיוס ייעודי לקצונה והשינוי שנעשה כעת בגדוד הקרקל הם צעדים בכיוון הנכון, אבל לצד זאת, אין כל סיבה שהגדודים הללו לא יזכו לאותו מעמד בתנאים כמו לוחמי החוד בחטיבות הסדירות.