שלב הפאניקה: ראש הממשלה התפלל השבוע שהתוכנית לחילוץ המשק, הכוללת רשת ביטחון לשכירים ולעצמאים, תתקבל במחיאות כפיים ותיתן לו מספר ימים של חסד. בפועל הוא קיבל גל של הפגנות, ששיאן היה שלשום.
הדבר החיוני מבחינתו היה לשוב ולהראות ש"המבוגר האחראי" חוזר לענייני הכלכלה ובגדול - ומיישם סוף־סוף את "השיטה האמריקאית". לפיה, קודם משלמים ואחר כך מתחשבנים. אלא שההתקפה על תוכנית החילוץ הגיעה מכל הכיוונים, וכמובן מהאופוזיציה.
ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) כינה אותה "תוכנית רעל". איריס שטרק, נשיאת רואי החשבון, טענה שבתוכנית הסיוע למעסיקים אין אפשרות מעשית לקבל את הפעימה הרביעית. שטרק, הנחשבת לאחת מתומכות נתניהו, הסבירה שהאחריות לטיפול בתשלום הועברה מרשות המסים לביטוח הלאומי. ומכיוון שאין חיבור לבתי תוכנה, יש צורך במילוי ידני של הטפסים.
הביקורת גם הגיעה מהאזרח המודאג ושמו בנימין נתניהו. בישיבת הממשלה, שאישרה השבוע את התוכנית, הוא הודה: "אני יודע שהתוכנית לא שלמה ויש בה גם חורים. שר האוצר ואני נדבר עם בני גנץ על מתן מענה לחורים ברשת".
אז מדוע נתניהו מיהר לצאת עם תוכנית מלאה בחורים עוד לפני שתפר את החורים ברשת? מכיוון שימים אחדים לאחר מכן התקיימה הפגנה ענק, שאותה ניסה למנוע. שנית, הסקרים מתחילים לפעול נגדו. ושלישית, הוא הפנים שבני גנץ וכחול לבן קראו נכון את המפה, כשטענו שבעיתוי הנוכחי מה שקובע היא האג'נדה הכלכלית והקורונה ולא שום קומבינה פוליטית.
החור הגדול ביותר הוא שזאת לא תוכנית אמיתית לצמיחת המשק או להגדלת התעסוקה, אלא חלטורה שבמרכזה שפיכת כסף. זה הזכיר לי את ה־500 שקל לילד (סך הכל 2 מיליארד שקל נוספים), שפוזרו בתחילת המשבר על משפחות.
על רקע כל אלה, נכנס נתניהו לשלב הפאניקה הסופי. הציבור כבר אינו מאמין להבטחות האשראי, ולכן נתניהו הרחיב את שיטת המזומן. התוכנית שנחשפה אמש כוללת חלוקת מענקים - החל מ־750 שקל ועד 3,000 שקל לאזרח. ככה נוהג מי שחרד לגורלו האלקטורלי. התוכנית הוצגה על אפם וחמתם של ראשי האוצר, ובראשם המנכ"לית קרן טרנר, שהתנגדו בחריפות לפזרנות חסרת אחריות של כסף טיפש. ראש אגף התקציבים שאול מרידור הזהיר מהתדרדרות המשק למצבה של ונצואלה - וכמעט פוטר על ידי נתניהו.
מצבו של מרידור מתחיל להזכיר את מצבו של מנהל רשות המסים, ולא ברור מה הוא עושה עדיין באוצר. רועי כהן, נשיא העצמאים, רתח, ומקווה שבפגישה עם נתניהו מחר יוצע לעצמאים מקצה שיפורים. את העלות התקציבית בהיקף 6 מיליארדי שקל נשלם בקרוב בריבית דריבית.
זה יהיה בתשלומי מסים, העלאת מע"מ וגזירות נוספות, אבל מי סופר - כשלא עושים שום חשבון לגירעון. אני אישית מודיע כבר עכשיו לכל המעוניין, שאני מוותר על המענק. תודה, הוא לא מגיע לי. תנו את הכסף למי שבאמת צריך סיוע. ואכן, יש הרבה חורים שביבי עצמו הודה שקיימים בתוכנית. דמי האבטלה לשכירים ישולמו עד יוני 2021, כל עוד שיעור האבטלה יהיה גבוה מ־10%. אבל איך מודדים את זה?
ועם כל הכבוד, מעטים מבין 853 אלף המובטלים שהוצאו לחל"ת או שמחפשים עבודה, יעזו בתקופת דמדומים זו לפתוח את הארנק. בניגוד לדבריו של נתניהו, הם גם לא יבזבזו את אלפי השקלים הנוספים שקיבלו בחסות ביבי. זה לא מה שיניע את גלגלי הצריכה.
רק הפעלת תוכנית מאסיבית להסבה מקצועית, בשיתוף פעולה מלא עם התאחדות התעשיינים והארגונים הכלכליים, יכלה לשנות את תמונת המצב. אז איך בכל זאת מעודדים צריכה ותוצרת כחול לבן? לא באמצעות הדפסת כסף, אלא למשל בביטול הפטור ממס על הזמנת מוצרים באונליין מחו"ל, בסך 75 דולר. עם ביטול הפטור - תתעשר קופת האוצר ב־2 מיליארד שקל. הדבר הגרוע ביותר בתוכנית זה שהיא מגדילה את הגירעון בצורה שספק אם ניתן יהיה לכסותו בשנתיים־שלוש הקרובות.
אם יתברר, חלילה, שהכלכלה מתקשה להתאושש ולסגור את הגירעון, השווקים הבינלאומיים יענישו אותנו ויאבדו את אמונם במשק במהירות ההתפרצות האקספוננציאלית של נגיף הקורונה...
המאמר המלא יתפרסם מחר במדור "שוטף פלוס" ב"מעריב־סופהשבוע"