הקמצן משלם פעמיים, ולא בחוכמה רבה. האוצר (כולל אגף התקציבים) התחכם ולא העביר לציבור את מה שכבר תוקצב בחודש יוני, כ־14.6 מיליארד שקלים (ראה בהמשך). המצוקה ברחוב גדלה, ההפגנות גאו, בייחוד בירושלים, שם הפכו לאלימות. ראש הממשלה נלחץ והחליט על שליפה חדשה של העברת כסף לכל, ללא קריטריונים, בעלות חד־פעמית של 6 מיליארד שקל. אם האוצר ושלטונות מס הכנסה והביטוח הלאומי היו עושים שעורי בית ומכינים תשתית לתשלום נוסף לאוכלוסייה לאחר התשלום הקודם, היו בידיהם שלושה־ארבעה חודשים להכנת תוכנית.
למקרה שיידרשו לתת עוד כסף, אפשר היה להזרים הכסף לנצרכים באמת, בייחוד לאלה שנתקעו בין עבודות, זכאים מהעשירונים הנמוכים, מי שהעסק שלהם התרסק לחלוטין בחמשת החודשים האחרונים, עצמאים הבוהים בחשבון הבנק ולא יודעים מאין יבוא עזרם או עובדים שנמצאים מאחורי החזית הנוצצת בתחום תעשיית הפנאי. בפועל בוזבז הזמן היקר הזה. לחלופין, היה כבר הזמן להיענות, ולו חלקית, לעובדים הסוציאליים בעלי השכר המכפר (שאני מתפלא כמה מעט הם מבקשים), או לתת תוספת מאמץ לעובדי המעבדות וצוותי בתי החולים.
אבל אגף התקציבים הקופץ ידיו תמיד, חטף עכשיו מכה: ראש הממשלה כופף את שר האוצר ישראל כ"ץ, לא התייעץ עם הנגיד, פרופ' אמיר ירון, ובכלל נדמה שהוא לא ספר את אגף התקציבים (לרוב, בצדק). לא ייתכן כי מדינה שמתהדרת בתואר "סטארט־אפ ניישן", ובה הטכנולוגיה המחשובית בין המתקדמות בעולם, מדינה שבה כל העסקים מדווחים אחת לחודש או אחת לחודשיים למע"מ, למס הכנסה ולביטוח הלאומי, לא תוכל לעשות חיתוך למי באמת מגיע המענק. זהו כישלון של ממש: לא ייתכן כי יפזרו שישה מיליארד שקלים, בעוד הכסף נדרש להסבה מקצועית על חשבון המדינה ומתן שכר בזמן ההשתלמות למאות אלפי אנשים שמוכנים להחליף מקצוע כגון להיות מורים, שבהם יהיה מחסור בשל צמצום מספר התלמידים בכיתות במחצית, בשל המעבר לקפסולות.
שליפות, אפילו עם כוונות טובות, או רמז לבחירות חדשות, הן מתכון רע למשק ומתכון רע לעתיד מקומות העבודה (שלא ייווצרו). הציבור מחפש אופק תעסוקתי ולא זריקת כסף מהפריץ, ללא ידיעה מה יילד יום.
למה הציבור מרגיש כי רומה לאחר שציפה כי הממשלה תעביר לו את הסיוע הכספי שהבטיחה? על כך ננסה לענות הפעם. כבר מחודש מרץ, וביתר שאת מאז חודש אפריל ועד לסוף יוני, היה אמור האוצר להעביר (על פי המתווה של הממשלה עצמה) כ־31 מיליארד שקלים. בפועל הוציאה הממשלה בגין נגיף הקורונה, כסיוע לפתרון המשבר, רק 16.4 מיליארד שקל.
הפער הזה, כלומר מימוש של 53% בלבד, נמצא הרחק מ־80 מיליארד השקלים ששרי הממשלה והעומד בראשה נופפו בהם כדי לסמא את עיני הציבור. הפער האדיר הורגש היטב בציבור, הביא להפגנות ולכעס כלפי הממשלה ומשרד האוצר, ובעיקר כלפי אגף התקציבים באוצר, שכמנהגו לאורך השנים התחכם גם הפעם, בתקווה שהציבור אולי לא ירגיש. בסך הכל, ברבע השני של 2020, הוציאה הממשלה בגין נגיף הקורונה פחות מ־1.2% מהתוצר. כלומר, ממש בקצה התחתון לעומת מדינות מערביות אחרות.
בנוגע לתשעת החודשים אפריל־דצמבר השנה, הממשלה התחייבה בחוק (טרם ההחלטות והחקיקה מהשבוע) להוציא לטובת פעילות נוספת בגלל נגיף הקורונה את הסכומים הבאים: למשרד הבריאות - 10 מיליארד שקל, להיערכות משרדי ממשלה אחרים לנגיף הקורונה - 4.1 מיליארד שקל, לסיוע לעצמאים - 3.6 מיליארד שקל, לסיוע לעסקים באמצעות רשות המסים - 11.2 מיליארד שקל, לביטול זמני של ארנונה - 2.75 מיליארד שקל, לסיוע למשרדי התחבורה והתיירות - 1.65 מיליארד שקל, להאצת פרויקטים בתשתיות, להייטק ולדיגיטציה - 3.2 מיליארד שקל. ובסך הכל עבור שנת 2020, כולל עזרה לחברות ולשכירים, כ־51 מיליארד שקל (מתוכם יזלוג סכום של 1.3 מיליארד שקל לשנת 2021).
בתחום האשראי, בערבות חלקית של המדינה, המצב בשלושת החודשים אפריל־יוני היה טוב יותר, שכן ניתן אשראי של 19.9 מיליארד שקל, שהם 56% מהתוכנית. פה בהחלט ייתכן כי חלק מציבור העסקים והחברות אינו מעוניין ליטול הלוואות שמטבען צריך להחזיר. בשעה שאין פעילות כלכלית וקיים חשש לסגר, חלק מהעסקים נמנעים מליטול הלוואות אפילו אם הן זולות יותר לכאורה או בערבות חלקית של המדינה.
דרך הביטוח הלאומי, זרוע אחרת של הממשלה, הוזרמו ברבע השני של השנה 5.77 מיליארד שקל לעובדים בחל"ת, חופשה ללא תשלום, מתוך היקף מתוקצב מקסימלי שיועד למטרה זאת ועומד על 13.9 מיליארד שקל.
פה היה, לפחות בחלק מהמקרים, בזבוז של כספי המדינה, היות וגם מעסיקים חזקים הוציאו עובדים לחל"ת על חשבון המדינה, במקום לשלם להם משכורת חלקית ולהעסיקם מהבית או לשלם להם פיצויי פיטורים מיד, אם יש כוונה לפטרם בסוף. יש כאלה שאף היו בקשר תעסוקתי "כאילו חלקי" עם העובדים שהיו בחל"ת, מה שאינו חוקי (כדאי לזכור כי יש פה מלכודת: אם עובד מפוטר, בחודש הפיטורים הוא מקבל שכר גבוה יחסית, הכולל יתרות שמגיעות לו בגין תנאים סוציאליים - ואז מנוכה ממנו מס הכנסה בשיעור גבוה יותר.
כדי למנוע זאת, עליו לבקש משלטונות מס הכנסה את פיזור ההכנסה לכל שנת המס). בעיה נוספת שהמדינה לא הביאה בחשבון היא הצורך בגמישות. אם מעסיק מבקש להפחית חלקי משרה של עובד בשל ירידה חדה בפעילות העסקית, או שהוא מבקש להוציא את העובד לחל"ת חלקי, העובד אינו זכאי לדמי אבטלה או להיות בחל"ת על חשבון המדינה, כך שלמעשה המדינה - בשל חוסר גמישותה - מאלצת מעסיקים לפטר עובדים או להוציא אותם לחל"ת.
כדי שלמוסד לביטוח לאומי יהיה כסף לשלם עבור הוצאותיו לחל"ת והוצאות אחרות בתקופת הקורונה, החזיר האוצר לביטוח הלאומי חובות בהיקף של 14.6 מיליארד שקל. זוהי הוצאה נוספת, מלבד להוצאה התקציבית המתוכננת של 51 מיליארד שקל השנה בגין נזקי הקורונה למשק. בסך הכל, ההוצאה המתוקצבת והמתוכננת של המדינה, האוצר והביטוח הלאומי מגיעה ל־65.6 מיליארד שקל עבור שנת 2020. אם כל ההוצאה הזאת תתקיים בפועל, היא תהיה בשיעור של מעט פחות מ־5% מהתוצר. כל זה, כאמור, לפני ההחלטות שהתקבלו השבוע.
לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו נלחץ מהבחינה הפוליטית מההפגנות, הוא אילץ את האוצר להגדיל את התקציב כדי שלציבור תהיה ודאות: דמי האבטלה המובטחים הוארכו עד סוף יוני 2021 וכן העזרה לעסקים, במנות שונות, לאותה התקופה. בנק ישראל מעריך כי התוספת, מלבד למה שהממשלה התחייבה אליו קודם לכן (ראה לעיל), עומדת השנה על 15 מיליארד שקל. כלומר, נגיע לסכום של יותר מ־80 מיליארד שקל, הוצאה של 6.1% מהתוצר. לפי הערכות הבנק המרכזי, הוצאה נוספת, של 27 מיליארד שקל, תהיה בשנת 2021, כך שהוצאות הממשלה העודפות בגין נגיף הקורונה במשך חמישה רבעונים יהיו כ־8.1% מהתוצר. נוסיף לסכום זה סכומים שאינם כלולים בו, כמו הרחבת האשראי בערבות המדינה, במקרים שבהם נוטלי ההלוואות לא יעמדו בהתחייבויותיהם.
מתכון לאבטלה
ראש הממשלה הצליח להרגיע חלקית את הציבור, אף שהאמון כי הכסף עוד מעט יעבור נסדק בשל הניסיון הכושל ברבע השני של השנה. אבל ברור כי גלולת ההרגעה שהממשלה פיזרה נושאת תג מחיר כבד, פשוט מפני שהממשלה, ובעיקר האוצר, התמהמהו חודשים, נישאים על הצלחת הטיפול בגל הראשון. הם נחו על זרי הדפנה ולא הכינו תוכנית כלכלית של ממש, שתביא מזור למשק בשנה הקרובה וגם בשנים הבאות.
אין אפשרות להכין תוכנית כלכלית רצינית בזמן כה קצר, בטח לא בתוך יומיים. התוצאה תהיה הן הרעה בתנאי המאקרו של המשק - שיהיה לו קשה לצמוח בחמש השנים הקרובות - והן חוסר פתרון של ממש לצורכי המשק. נתינת דמי אבטלה מובטחים לשנה קדימה טובה בעיקרה כדי לתת לאוכלוסיית המובטלים תקווה ודמי מחיה בתקופה קשה שהמשק עובר, מה שיביא לעלייה בביקושים שחיוניים להמשך הפעילות הכלכלית במשק.
אבל היה צריך להודיע למובטלים כי דמי האבטלה יירדו לאורך השנה מדי חודש בשיעור לינארי, כדי להגדיל את ההנעה שלהם לצאת לחפש עבודה, להחליף מקצוע, לעבור הכשרה מקצועית, לעבור דירה למקום אחר שיש בו עבודה לבני הזוג, לעבוד בכמה משרות, אפילו חלקיות וגם להסתפק בשכר נמוך יותר. בשל דמי האבטלה המובטחים, רבים יישארו בביתם, בבחינת נראה ונחכה מה יקרה, למה למהר? הכסף זורם כסדרו מהביטוח הלאומי. נכון שהתוכנית של האוצר כי חודשי הזכאות יירדו אם האבטלה תרד מתחת ל־10% ואחר כך מתחת למדרגת 7.5%, אבל הביצוע יהיה קשה. עוד הפגנה, עוד חשש מבחירות - והכסף יזרום. באותה דרך יש שגיאה בהבנת העזרה לעסקים.
לפי הנוסחה המסתמנת, ככל שהכנסות העסק יירדו בשיעור ניכר יותר, כך הוא יזכה לעזרה ממשלתית גדולה יותר. לכן תהיה הנעה של עסק, הנמצא ברף מסוים, לרדת עוד יותר נמוך בפעילות העסקית, כדי לזכות בהזרמה גבוהה יותר של האוצר. עסק כזה לא יגייס את העובדים המובטלים, מפני שהוא עלול להעדיף להצטמק בפעילות במקום להתרחב. גם במקרה זה נדגיש כי העזרה הממשלתית הכרחית וחיונית, אבל צריכה להיות ירידה בהיקפה לאורך השנה הקרובה. בינתיים, לפי ההגדרה של ארגון העבודה הבינלאומי, שבהתאם אליה הלמ"ס מחשבת את הנתונים, שיעור האבטלה בחצי הראשון של יוני הוא 5.2%, שהם עלייה לעומת 4.2% בחודש מאי, ועוד 5.3% נעדרים זמנית ממקום עבודתם.
נעבור לצד ההיצע. כבר ציינו במאמרים הקודמים כי אנחנו מצויים באחד מכשלי השוק הגדולים בהיסטוריה המשקית של ישראל, וכך גם בשאר העולם. לכן המלצנו כי הממשלה עצמה תתחיל לפעול בתחום הריאלי, כדי ליצור מקומות עבודה ולהביא לירידה באבטלה. לשם כך הייתה הממשלה צריכה להקדיש יותר הון לתשתיות ולהכשרה מקצועית
הסכומים שהוקצו לפי שעה עלובים ממש: האצה של פרויקטים בתשתיות משרד התחבורה היא רק 1.12 מיליארד שקל, האצת תשתיות בהייטק - רק 2.7 מיליארד שקל ותקציב דיגיטציה ללמידה מרחוק - 600 מיליון שקל. להכשרה מקצועית הוקצו רק 625 מיליון שקל, סכום זעום ממש לעומת צורכי ההסבה האדירים שהמשק יצטרך לעבור, אולי של מאות אלפי עובדים. שר האוצר מבטיח כי בחוק ההסדרים שיהיה חלק מתקציב המדינה (לשנה? לשנתיים?) תקצה הממשלה סכומים גדולים הרבה יותר בכיוון ההיצע, כולל תשתיות והכשרה מקצועית. נחכה ונראה.
המשמעות היא כי רמת האבטלה תישאר גבוהה. בנק ישראל צופה כי שיעור האבטלה יגיע ברבע האחרון של השנה ל־9%, ובשנת 2021 יהיה שיעור האבטלה 6%. אלו תחזיות שקדמו להודעה על ההרחבה והעזרה הממשלתית, שעליהן הוחלט השבוע. הנגיד מזהיר כי אם שיעור האבטלה יטפס מעל 10%, הגירעון התקציבי ביחס לתוצר יהיה השנה 13%, ובשנת 2021 - 7%. יחס החוב לתוצר, שהיה לפני משבר הקורונה מעט פחות מ־60%, יעלה במקרה זה ל־76% השנה ול־78% בשנת 2021. מכאן החיוניות ליצור מקומות עבודה, כלומר ליצור היצע של סחורות ושירותים, לא רק לדאוג לגידול בביקושים באמצעות העברות כספים למובטלים, לעסקים ולעצמאים, אלא ליצור פעילות משקית של ממש, באחריות הממשלה ובביצועה.
רבע הכוס המלאה
יש גם תקווה בפעולות חלקיות של הממשלה, לצד ההיצע. שרי האוצר והתקשורת הפנימו מה שנכתב פה במאמרים הקודמים על חיוניות פרישת סיבים אופטיים לכל בית בישראל. הפעולה, שאותה מבקש שר התקשורת יועז הנדל, תיעשה במסגרת חוק ההסדרים הנלווה לתקציב.
הפרישה תיערך באמצעות כפייה על חברות תקשורת התשתיות לפרוש את הפס הרחב בשיעור של 10% מכלל הפרישה (גם בגלל שיקולים ביטחוניים או גיאוגרפיים). עם כל הכבוד, משרד התקשורת נכשל במשך שנים אצל חברות התקשורת ביוזמה להניח תשתית של סיב אופטי רחב, מה שהשאיר חלק ניכר - ודווקא את זה החלש באוכלוסייה - ללא נגישות לשירותי אינטרנט מהיר, שהיום חיונית כמו נגישות לצינור מים. נקודה חיובית שנייה, בתחום הגז הטבעי, היא לפתח את המפעלים והצרכנים הגדולים. טוב עשה משרד האנרגיה, בראשותו של יובל שטייניץ, שביקש קול קורא לבחירת זוכה לרכישת גז טבעי מעודפי הגז הטבעי הנוזלי מחברת החשמל, כדי למכור אותו לצרכני הגז.
מבקר המדינה כבר קבע כי חברות הגז האזוריות שנבחרו לחבר מפעלים וצרכנים גדולים למערכת צינורות הגז נכשלו בתפקידן. מדובר במאות מפעלים וצרכנים המחכים לגז הטבעי, שהוא זול יותר מבחינה אנרגטית ומזהם פחות. משרד האנרגיה הודיע אשתקד כי החברות האזוריות פרשו רק 361 ק"מ של צינורות גז מתוך 1,200 ק"מ שהבטיחו, וחיברו רק 12% מהמפעלים והצרכנים. עכשיו על שר האנרגיה לקחת לידיו רישיונות של חברות אזוריות לאספקת גז למפעלים ולעשות את העבודה באמצעות חברות ממשלתיות. בימים אלו של נגיף הקורונה, הרחבת הפעילות בשטח היא חיונית ממש כמו בתחום התקשורת.
החלטה חיונית שלישית בכיוון הנכון היא של שר הביטחון בני גנץ לנפנף את הרמטכ"ל, ששכח שהוא פקיד מדינה ועיכב למשך תקופה ארוכה את העברת מרכזי המודיעין לליקית בנגב. הצעד של גנץ הוא נכון - ואף מגיע בזמן הנכון - בעת שזקוקים להזרמת פעילות לפריפריה על חשבון המרכז השבע.
אין ארוחות חינם. כאמור, אם לא יינקטו פעולות בתחום התשתיות וההכשרה המקצועית, וכן הנחת מסילת ברזל לאילת או הקמת יישובים חדשים באמצעות חברת בנייה ממשלתית חדשה, ניכנס למשבר כה גדול, והוא ייאלץ את הממשלה להטיל מסים כבדים על החברות והפרטים כבר בשנת 2022, כדי לגלגל לאחור את שטיח ההרחבה הפיסקלית האדירה. יעלו את המע"מ, יעלו את מס הכנסה, יחריבו את השירותים הסוציאליים והחברתיים לציבור, יפחיתו שירותים חיוניים לציבור, כולל שירותי בריאות הנהנים כיום מתקציבים גדלים.
אם ייעשו פעולות כאלה להרחבת בפעילות המשקית, גם היזומה בידי הממשלה, הצפי יהיה חיובי. בשוק ההון יגייסו הלוואות, כדי שיהיה מה להשקיע, כולל ברובוטיקה, שבה ישראל מדשדשת מאחור, מה שמתבטא בפריון עבודה נמוך. אם כך ייעשה, תעלה התשואה על ההשקעות במשק מעבר לאפס שמבטא את התשואה כיום, מה שיכול להבטיח תשואה נאה יותר להשקעות הפנסיוניות שלנו באמצעות המשקיעים המוסדיים. אם המשק לא יצמח מצד ההיצע (הכוונה להשקעות), גם הפנסיה שלנו תהיה בסכנה מבחינת צבר ההון האמור לשמש אותנו לעת זיקנה.
