כמעט שבועיים עברו מאז הכריז שר הבריאות יולי אדלשטיין כי הוא מתכוון למנות מפקד קורונה, שינהל בפועל את המערכה הבריאותית נגד הנגיף. עוד לפני מסיבת העיתונאים, ידע השר שמבחינתו האלוף (במיל') רוני נומה, שצבר ניסיון בשטח בניהול הגל הראשון בבני ברק, הוא האיש המתאים לתפקיד.
אלא שהאלוף הוותיק הסתייג מההצעה וביקש לבחון את הנושא. הוא ערך שורה של שיחות עם בכירים במערכת, ובהם עם תא"ל (במיל') אורי זייפרט, שמונה לעמוד בראש מערך בדיקות הקורונה, והתפטר תוך זמן קצר לאחר שלטענתו הוצב לו כל מכשול אפשרי. נומה הבין שבתנאים הללו הוא אינו יכול לקבל עליו את האחריות ואת התפקיד. הוא ידע שהסמכויות שלו לניהול המשבר יהיו מוגבלות, שהמודל שהוצע לו נידון לכישלון. אפילו במשרד הביטחון, לכאורה המגרש ביתי שלו, לא התחייבו כי ייענו להנחיותיו. ככל הנראה משום שיש שם מי שמוביל לכך שהמשרד יהיה הגוף האחראי על ניהול משבר הקורונה.
בנימוס האופייני לו, הבהיר נומה לאדלשטיין שאת המינוי הרשמי לניהול המערכה הוא צריך לקבל מראש הממשלה בנימין נתניהו. מבחינתו זה לא אגו - זו המהות. הקורונה היא לא רק משבר רפואי - היא משפיעה על הביטחון הלאומי של ישראל, וכך צריך לנהל אותה, שכשמפקד הקורונה כפוף ישירות לראש הממשלה ולקבינט הקורונה. את התפקיד הוא היה מוכן לעשות ללא שכר. בהתנדבות. רק ביקש לגייס נבחרת מומחים מתחומים שונים שיסייעו לו בניהול המשבר. רצה להקים מטה שבו ייקחו חלק נציגים בכירים ממשרדים ממשלתיים רלוונטיים.
לנומה ולמועמדים אחרים אין כוונה להיכנס לתפקיד של מנכ"ל משרד הבריאות לטיפול במשבר הקורונה. התפקיד אמור להיות של מפקד שמנהל את המערכה כולה מטעם הממשלה. מודל מדינתי מוגדל עם סמכויות נרחבות. אבל בשלב הזה נתניהו לא מכוון לשם, וסיבותיו עמו.
פארסת המינוי לתפקיד מפקד הקורונה ממחישה את פערי התפיסות והמחדל המתמשך בניהול המשבר. אם נתניהו היה מעוניין לפתור את הסוגיה, הוא היה יכול לעשות זאת מזמן. החלטה אחת שלו, ואפשר היה לסגור את הפינה. אבל כנראה שהוא לא רוצה.
להצעה למנות את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט למנהל המערכה לא היה באמת סיכוי. גם לא נערך דיון רציני. משה בר סימן טוב הבהיר לנתניהו שהוא לא מעוניין בתפקיד שהוצע לו, ונראה שמבחינתו של נתניהו, ראש המל"ל מאיר בן שבת הוא האיש לניהול המשבר, אף שאין לו הכלים והוא אמור לשמש כיועץ של ראש הממשלה ולא כאופרטור. לבסוף הועלה אמש שמו של ראש אגף התכנון היוצא, האלוף אמיר אבולעפיה, כמועמד המוביל לתפקיד. כאמור, ההחלטה הסופית בנושא עדיין לא התקבלה.
עכשיו זה הזמן
למרכז לניהול משברים לאומיים (מנ"ל), שנמצא תחת המל"ל, יש הפוטנציאל אבל לא הכשירות להוות את הבסיס שבו יפעל מפקד הקורונה.
מפקד המערכה אמור יהיה לקבל החלטות שבהן יביא בחשבון את כל השיקולים הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים. עליו יהיה לעסוק בסוגיות שקשורות לביטחון ולחוסן הלאומי.
תפקידו לא יסתכם בנושאים שקשורים להתנהלות המדינה במישור הרפואי. לשם כך יש המשל"ט הרפואי בתל השומר. אלא שגם בו חלה נסיגה בכשירות מאז הגל הראשון, לאחר העברת האחריות למשרד הבריאות. במבנה וביכולות הנוכחיות שלו, המנ"ל משמש כרגע כמוקד מידע ולא כמרכז פיקוד ושליטה שבו מתקבלות החלטות על בסיס המדיניות של הממשלה. כבר בגל הראשון התייחסנו לחוסר הכשירות של המנ"ל ולאי־יכולתו לתפקד כגוף המבצעי לניהול המשבר. זאת על אף שלשם כך הוא הוקם, כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה ומסקנות ועדת וינוגרד.
הבשורה הטובה היא שאם תתקבל ההחלטה, אפשר יהיה לבצע את ההתאמות במהירות. צה"ל יכול לספק תוך זמן קצר את התשתיות הנדרשות ולתגבר את המרכז בכוח אדם. וברגע שיעמוד בראש אדם בעל יכולות ניהול מוכחות מהמערכת הביטחונית או המגזר הציבורי, הוא יוכל להביא לשינוי הנדרש - כל זאת בתנאי שיקבל את המנדט לתיאום עבודת משרדי הממשלה. אולם עד שמהלך כזה לא יקרה, עד שלא תהיה שיטה סדורה, מטה מאורגן ותורת פעולה - התקלות והמחדלים ימשיכו להציף את שולחן הממשלה, ובדרג הפוליטי ימשיכו לזרוק בוץ אחד כלפי השני.
מה שהספיק אולי להשגת תוצאות סבירות בגל הקורונה הראשון, אינו מספיק כעת, כאשר המחאה החברתית הולכת ומתרחבת ומשפיעה גם היא על המצב הכללי בישראל. בשבוע שעבר חשפנו כאן את הסיכום של מערכת הביטחון לגל הקורונה הראשון ואת המלצתה לקיים תחקיר וסיכום לאומי בהשתתפות ראש הממשלה, כלל משרדי הממשלה וגופי הביטחון וההצלה. לרבים מהכשלים אשר להם אנחנו עדים כעת, הייתה התייחסות בסיכום של מערכת הביטחון, אבל לא התקיים לגביהם כל דיון.
את הנעשה אין להשיב, אבל עכשיו זה עדיין הזמן שבו אפשר להתעשת ולעשות את הפעולות הנכונות. אם ראש הממשלה לא מבין זאת לבד, אז לפחות לכאורה זו אמורה הייתה להיות הדרישה המרכזית של ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ, שאת הקמת הממשלה המשותפת הסביר במצב החירום בשל הקורונה.
אלפי חיילים בבידוד
עם פרוץ מגיפת הקורונה הצליח צה"ל לשמור על תחלואה נמוכה, וזאת על ידי הרחקת החיילים עד כמה שאפשר מהמגזר האזרחי. הצבא הידק את השורות, הגיב בזמן, קיבל החלטות נכונות - והתוצאות היו בהתאם. עכשיו גם בצה"ל התוצאות שונות באופן משמעותי. הצבא איחר בתגובתו ולא מיהר להחמיר את ההנחיות בתוך הצבא וביציאות הביתה, לאחר משמרת או לחופשה.
ביום שלישי עמד מספר החולים הפעילים בצבא על 614 - הרבה יותר מאשר בגל הראשון. אומנם מדובר במספר קטן יחסית לעומת המגזר האזרחי, אבל שיעורי העלייה גבוהים יותר: יותר מפי שניים בתוך שבוע. החולים עצמם במצב קל. מדובר באוכלוסייה צעירה ובריאה. אבל הבעיה היא לא המצב הרפואי שלהם. אם מגמת התחלואה בצבא תמשיך לעלות, אוכלוסיית החיילים ואנשי הקבע עלולה להפוך למקור הידבקות משמעותי נוסף לחברה האזרחית.
אין בכך כדי לטעון שחיילים לא צריכים לראות את בני משפחותיהם במשך חודשים. הפתרון של יציאות לוחמים הביתה לחופשות ארוכות יותר, פעם ב־21 יום, סביר בהחלט. לעומת המהלכים שאותם נקט בגל הראשון, הפעם צה"ל לא צמצם את מספר החיילים במפקדות ובבסיסים הגדולים. הצפיפות בצבא גבוהה יותר מאשר באזרחות, והתוצאות בהתאם. גם שיטת העבודה במשמרות נפרדות (קפסולות) אינה מספקת מענה.
השבוע יותר מ־12 אלף חיילים נדרשו לבידוד בביתם בשל חשיפה לחולי קורונה. אלה מספרים משמעותיים מאוד, שצה"ל חייב לבלום. אם המגמות הללו תימשכנה, לא יהיה מנוס - והצבא יצטרך לנקוט צעדים נוספים על מנת לבלום את המשך התפשטות המגיפה.
[email protected]
