העדנה שאפיינה את ראשית שלטונו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי וזיכתה אותו בפופולריות עצומה אחרי הדחתו של מוחמד מורסי, הנשיא מטעם האחים המוסלמים, אט־אט מפנה את מקומה לאתגרים סבוכים המציבים אותו מול חזיתות לא קלות. גרוע מכך הוא שלא נראה באופק פתרון לבעיות אלה.
החזית הראשונה נוגעת ללוב. התערבותו של נשיא טורקיה ארדואן בלוב וההצלחות הצבאיות של השלטון המרכזי שבו הוא תומך - טלטלו את אמונו של א־סיסי במפקד הצבא הלאומי הלובי, פילדמרשל חפתר, והפריכו את תקוותו שחפתר יפתור לו את הבעיות בלוב. א־סיסי חש בימים אלה שהוא הימר על הסוס הלא נכון. אומנם הוא איננו מעוניין בעימות צבאי עם טורקיה על אדמת לוב, אבל הסולטן מאנקרה מתגרה בו ומצמצם לו את האופציות.
מאז ומעולם הייתה לוב חשובה לביטחון הלאומי של מצרים, והתערבות ארדואן מסכנת זאת. א־סיסי אובד עצות. הוא פנה למועצת הביטחון של האו”ם, ולמנהיגים באירופה ובארצות הברית, כדי לפתור את התסבוכת, ואף הציע הפסקת אש עם רעיונות לפתרון. עם זאת, לפי שעה לא נראה שהוא נוחל הצלחה: כרגע הוא נשאר עם ארדואן בלוב ועם פוטנציאל מוחשי של עימות צבאי, שלא בהתאם לרצונו.
החזית השנייה קשורה באתיופיה. ב־2011, כשעוד כיהנתי כשגריר ישראל בקהיר, התחילה אתיופיה לדבר על הרעיון לבנות סכר על הנילוס העובר בשטחה, סכר הרנסנס. מצרים ראתה בכך איום היכול להקטין את חלקה במים.
בשיחה שהייתה לי עם אחד המאבטחים המצרים שהיו לי, הוא אמר בביטחון גובל בשחצנות ש”שניים־שלושה מטוסים מצריים יעשו את המלאכה. הם יהרסו את מה שאתיופיה תבנה”. מאז עברו הרבה מים בנילוס, והסכר נבנה. היו שיחות בין המדינות שדרכן עובר הנהר, התבצעה פנייה למועצת הביטחון ולארצות הברית, אך הבעיה לא נפתרה.
א־סיסי מצא עצמו ניצב מול נחישות אתיופית להפעיל את הסכר כי התושבים של אתיופיה זקוקים למים. יולי הוא החודש הגשום באתיופיה, והממשלה שם רצתה לנצל זאת כדי למלא את אגן הסכר במים. קיום הסכר יפגע בחלקן של סודן וגם של מצרים במי הנהר. עבור המצרים מדובר בסוגיה של חיים או מוות כי 95% מצריכת המים שלה מגיעים ממי הנילוס. הנה עוד פוטנציאל מוחשי לעימות שמצרים רוצה להימנע ממנו. פתרון, לפי שעה, אין.
בסיני, החזית הבעייתית השלישית, האסלאם הרדיקלי מכה במצרים, אשר מתקשה להדביר את הנגע הזה למרות מאמצים גדולים וסדר כוחות לא מבוטל. גם כאן אין לא־סיסי פתרון. בכל הנוגע לחזיתות החיצוניות הללו ,עומד א־סיסי בפני שוקת שבורה. מצד אחד, הוא לא רוצה לגרור את ארצו להרפתקאות שעליהן ישלם מחיר פוליטי, ואולי גם צבאי, ומנגד הוא לא מצליח להביא פתרון שיאפשר לו להתפנות לבעיות הפנים בארצו, שהן מטרתו האמיתית.