1. ככל שחולפים הימים ואנו פוסעים דומם אל תוך הקטסטרופה של החולי והסגר הכללי - כך אני הולך ומתרשם שנתניהו ואדלשטיין לא מחפשים שום פרויקטור לאומי לניהול מערכת הקורונה. הם מחפשים פרזנטור למקרה של כישלון. השניים הללו עדיין תקועים בתוך האגו האישי והמשרדי ואינם תופסים את גודל השעה, את עומק המשבר ואת מהירות הצניחה של המדינה והחברה לכאוס כללי. ככל שחולפים הימים ואנחנו מאפשרים לאלו שאני מתקשה לכנותם "הנהגה" לקבוע את גורלנו, כך אנחנו נחשפים לגודל המחדל, לחוסר יכולת הניהול של "הקוסם" ולקרקס שמתנהל בירושלים.
כשאל מול עינינו תמונת מצב החולי המחמירה והולכת והתחזיות הקודרות לימים הקרובים ולקראת החורף, מתברר שמנגד אין אסטרטגיה, אין מדיניות, אין מנהל, אין הנהלה, אין דירקטוריון, אין תהליך סדור של עבודת מטה בין־משרדית ושל קבלת החלטות והפקת לקחים, שאין מבנה ארגוני נכון, אין מערך הסברה ראוי, אין דיאלוג בין הממשלה לכנסת, אין תפקוד ראוי של הממשלה, ובעיקר אין התגברות של השיקולים הלאומיים והממלכתיים על אלו האישיים והפוליטיים.
שמישהו ינסה להסביר לי למשל במה חטא רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, אדם מנוסה וראוי שהסכים להציע את עצמו לניהול המאבק בקורונה, ואף אחד אפילו לא חזר אליו? וכי יש מישהו מתאים ממנו לתכלל את כלל הפעילות, להפעיל את הגופים, לנהל מערך הסברה, לרכז את הבדיקות והמעבדות? איזנקוט, שתמיד היה בקו האש ובחזית, הסכים לקחת את הסיכון, לטבול ידיים בתוך המדמנה הפוליטית כדי לתרום לבריאות הציבור ולסייע למדינה. ככה הוא רגיל. אסביר לכם במה חטא ומדוע לא התמנה: רק לפני חודשיים ״העז״ איזנקוט לתת ראיון דווקא ל"ישראל היום", והביע רצון לתרום בעתיד למדינה ולהשפיע במישור הציבורי, וראיון כזה הוא כמובן קריאת תיגר של ממש מבחינת ראש הממשלה ובני ביתו.
פרופ' רוני גמזו - פרויקטור הקורונה הנכנס - הוא אדם מנוסה ומוכשר, אבל היות שהמשבר אינו רפואי אלא ניהולי־תפעולי, ישראל לא זקוקה לעוד רופא בכיר אלא למנהל־מתאם רב מערכתי. היא זקוקה לפרויקטור לאומי שיקבל סמכויות מקבינט הקורונה וידווח אליו. הפרויקטור צריך לחצות עם סמכויותיו ועבודת התיאום שלו את משרדי הממשלה הרלוונטיים, והוא צריך להיות מעורב ולהפעיל חמש חזיתות: רפואה ומעבדות, רכש תפעול ולוגיסטיקה, הסברה רבתי, מעורבות בהנעת המשק והכלכלה ופיתוח מנגנונים לחיים עם הקורונה.
אז האם נתניהו ואדלשטיין מחפשים פרויקטור או פרזנטור? עדיין לא מאוחר להגדיר את הסמכויות והאחריות של פרופ' גמזו.
2. משרד הביטחון הוא המשרד שהכי קשה לעזוב אותו. מלבד הילת הביטחון והעיסוק בנושאים רציניים, השר העומד בראשו נהנה מתקציב ענק ומיתרון אחד נוסף: ללשכת שר הביטחון כל אחד נכנס עם דעתו - ויוצא עם דעת השר. וזוהי בדיוק הסיבה לכך שהממשלה הייתה צריכה כבר מזמן להעביר את האחריות לתפעול המערכה בקורונה לידי משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף. המהלך הזה לא מתבצע משיקולים פוליטיים, והדבר הוא בבחינת פשע לאומי ובגידה של הממשלה באזרחיה. לא פחות. אני כבר יכול להגיד לכם שזה יהיה הסעיף המרכזי בדוח מבקר המדינה שכבר חוקר את העניין, אבל למי אכפת?
אני מעריך שרבים מהקוראים לא מכירים את עוצמתו, גודלו ויכולתו של משרד הביטחון ואת המערכים המקצועיים שהוא מפעיל: קשר וסיוע לכל רשות מקומית, לכל בית חולים ובית אבות, לכל מוסד חינוכי, כוחות רפואה ולוגיסטיקה, מערכים של קציני התנהגות אוכלוסייה, פסיכולוגים, מרכזי חוסן, מוקדים טלפוניים, מערך הסברה מיומן עם אולפני טלוויזיה ויכולת להגיע לכל מכשיר סלולרי ולהפקיע שידור כשצריך, ועוד ועוד. המערך הזה נקי משיקולים פוליטיים, אבל נתניהו סירב להעביר אחריות לשר הביטחון לשעבר בנט וכעת הוא מסרב להעבירו לגנץ.
במקום גנץ הייתי מודיע לנתניהו בכתב שאין בכוונתי להיות מכשול לבריאות הציבור ולהצלת המדינה וכלכלתה, ושאני מפנה את תיק הביטחון למספר חודשים כדי שנתניהו ימנה את עצמו (או את ח"כ שלמה קרעי, אוסנת מארק או מיקי זוהר) לשר ביטחון, ויעביר סוף־סוף את הסמכויות אליהם כדי שינצח את הקורונה לבדו, כמו שהוא אוהב וללא שותפים. גנץ יוכל להיות בינתיים שר בכיר ללא תיק למספר חודשים עד שנתניהו יבוא על סיפוקו. תאמינו לי שעד כדי כך הם פני הדברים.
3. סדר היום שלנו לצערנו הוא זה: נתניהו מטפל ביפעת שאשא ביטון וקצת בישראל כ"ץ, ישראל כ"ץ מטפל בקרן טרנר־אייל, יאיר נתניהו מטפל בשאול מרידור, ניר ברקת מטפל בישראל כ"ץ, ח"כ מיקי זוהר מטפל באשתו של ישראל כ"ץ ובבחירות הגורליות לליכוד העולמי, השר אוחנה מטפל באביחי מנדלבליט, ח"כ אוסנת מארק מטפלת בשמאלנים בכיכר, וגילה גמליאל בעמיר פרץ ו"בשיטות של הקיבוץ" שהוא מביא לממשלה וכך הלאה. ועל "הקווים" גדעון סער, ח"כ מיכל שיר, ח"כ דוד ביטן ויו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, שמסננים פה ושם ש"משהו לא עובד אצל נתניהו".
4. בימים האחרונים אני תוהה אם טעיתי כשתמכתי פומבית בהקמתה של ממשלת האחדות הלאומית ובכניסתה של כחול לבן לממשלה הגדולה והמנופחת הזו. ההרהורים והערעורים תוקפים אותי בעיקר נוכח חוסר יעילותה של הממשלה בניהול משבר הקורונה, נוכח הציבור שעומד חסר אונים ומחפש מנהיגות ואחריות.
ההרהור מתחזק נוכח ההבנה שנתניהו לא מצליח להיגמל משלטון היחיד שלו. הוא הפסיק לספור את שותפיו לממשלה, ונראה שהוא חותר למהלך בזק של בחירות, אולי כבר בדצמבר הקרוב, לכל המאוחר במרץ 2021. זה אכן סיכון, ו"הגוש" (שעלול להפוך לגוש קרח ככל שיגבר החום) כבר לא כתמול שלשום, אבל נתניהו עסוק בהישרדות אישית.
מנגד, אני די מרוצה שכחול לבן הצליחו למנוע את הסיפוח בעת הזו, ושיש להם אוזן קשבת בארה"ב. אני שמח שיש שר משפטים שמגבה את היועץ המשפטי ואת המערכת שתחת אחריותו. אני שמח שעמדת כחול לבן ניצחה ותהיה חלוקה צודקת של השקלים שאמורים היו ליפול ממסוקים על כלל הציבור, ויגיעו כעת כנראה למי שצריך ולא לכולם. אני שבע רצון מזה שיש שקט במשרד התרבות ובמשרד התקשורת, אבל בכל זאת יש תחושה של חמיצות מסוימת. לא לזה פיללתי, ואני יודע שהחלופה הייתה מערכת בחירות רביעית. האם זה היה עדיף? אני עדיין מתלבט.
5. כתבתי כאן לפני מספר שנים (לאחר שהסברתי לאמא כדי שלא תיפגע), שתנועת הנוער שבה התחנכתי וחינכתי, השומר הצעיר, השפיעה עליי ועיצבה את דמותי ואת דרכי לקיבוץ ולעשייה הציבורית יותר מכל דבר אחר, לרבות בית הוריי.
ללא תנועת הנוער ספק אם הייתי מכיר כל שביל ונחל במדינה היפה שלנו, לא הייתי קורא את הספרים שגמעתי בצמא, לא הייתי מעריץ דמויות כמו מרדכי אנילביץ', חנה סנש, חביבה רייק, חייקה גרוסמן, אבא קובנר, שמעון אבידן ועוד רבים וטובים, וגם לא הייתי מזמזם עד היום את שירת הארץ. אני מניח שזו נחלתו וחווייתו של בוגר/ת בכל תנועות הנוער. ההחלטה לקצץ בתקציב תנועות הנוער היא החלטה אווילית, ואני מקווה שלא תתממש. אני שמח שכחול לבן החלה לבצע אתמול "וידוא הריגה" לאיוולת הזו.
6. ננסי ברנדס הוא חבר שלי והוא אומן בלב ובנשמה. מין "מחלה סופנית" שאין מרפא ממנה ואין שום פוטנציאל להסבה מקצועית. הכרנו אישית באולפן הבוקר של קשת ונשביתי בקסמו של האיש המוכשר הזה. כמו יתר האומנים הוא מושבת כעת. זו לא רק פרנסה עבורו, אלא אורח חיים וצורך עמוק להופיע, להצחיק ולבדר. אז ננסי מופיע לאחרונה במרפסות עבור ועדי בתים וחברים באירועים עם ריחוק חברתי. הוא מגיע עם בידורית ניידת ונותן הופעה, וכשאתם על המרפסת ומתפוצצים מצחוק - אני מרשה לכם להסיר לרגע את המסיכה כדי שיראה אתכם נהנים וצוחקים.
שבת שלום.