בשלישי בערב הוא כבר "התמנה". בלילה גמגמו, וברביעי בבוקר "התגלעו קשיים". ברביעי בערב הוא כבר הציב אולטימטום: סמכויות או שאני לא במשחק. בחצות נמאס לו, והסיר את מועמדותו. פרופ' גבי ברבש היה מועמד מצוין לנהל את משבר הקורונה. קיוויתי שיתמנה ויישאר די זמן כדי שגם יצליח לעשות משהו.
צריך אומץ רב כדי לנטוש את עמדת הפרשן והיועץ ולרדת לזירה הזו. ברבש כבר היה מנהל בית חולים גדול ומנכ"ל משרד הבריאות. הוא מכיר את כללי המשחק במערכות הללו. הוא ודאי גם לא שכח מה שלמד כבן הציונות הדתית: מעשה ברבי יהושע ורבן גמליאל שירדו בספינה ודיברו בדרך על שניים מתלמידיו של רבן גמליאל, "שיודעים לשער כמה טיפות יש בים" כלומר - גאונים, אבל עניים מרודים שאין להם פת לאכול ובגד ללבוש. כשחזר ממסעו ביקש רבן גמליאל "להושיבם בראש", כלומר - לקדם אותם. שלח להביא אותם - ולא באו.
שלח שוב, והתייצבו בפניו. והוא, שהנהיג את עם ישראל בדורו ביד רמה, הבין שאינם רוצים בשררה, בכוח השלטוני, ואמר להם משפט שנחרט בזיכרון ההיסטורי לדורות: "מדמין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם" (בבלי מסכת הוריות, דף י' עמ' א').
פרופ' ברבש מבין היטב, ולכן גם התעקש על הגדרה ברורה של סמכויות וכפיפויות - שהתפקיד שהוא נוטל על עצמו יש בו מעט שררה וכבוד - והרבה עבדות כפוית טובה. אבל גם הוא וגם כל המועמדים האחרים ידעו כי ההתמודדות עם נגיף COVID 19 היא הקטנה בבעיות הרובצות לפתחם.
שונאיו של בנימין נתניהו ומקטרגיו בטוחים שראש הממשלה נזקק למי שינהל מטעמו ומטעמה של הממשלה את המלחמה הזו רק כיוון שכבר הבין ששום דבר טוב לא ייזקף לזכותו, וכל דבר רע יירשם לחובתו.
מהגל הראשון של המגיפה יצאנו "בזול" וגם יצאנו "ביוקר". מעט נדבקים, מעט מונשמים ומעט מתים, הכל יחסית למדינות מתקדמות במערב, אבל עם נזקים כלכליים כבדים. אבטלה חמורה ומחאה חברתית מתעצמת. אבל זו צביעות להאשים את נתניהו בנזקים הכלכליים־חברתיים ולא לזקוף לזכותו את ההישגים הבריאותיים. ועתה, כשהגל השני הפוקד אותנו חמור מהראשון, מבין נתניהו היטב שצריך לבלום את המגיפה תוך צמצום הנזק הכלכלי.
לשטח את העקומה - אבל גם לרבע את העיגול. והוא נכון לשתף בתהילת הניצחון "צאר קורונה" ובלבד שגם יהיה לו את מי להאשים בתוצאות הקשות והבלתי נמנעות.
ברבש ידע זאת היטב. והוא גם ידע כי אם יהיה כפוף לשר הבריאות ולא ישירות לראש הממשלה או לקבינט הקורונה - לא יהיו בידיו סמכויות ביצוע על כל המערכות שאינן בתחומי העיסוק של משרד הבריאות. ובסוף היום, גם אם היה מניח המלצות טובות ומושכלות על שולחנם של מקבלי ההחלטות - כל אחד ואחד מהגורמים ינסה לתקוע מקלות בגלגליו.
וגם אם היה מוכן להסתפק בתחומי משרד הבריאות (לא זו הייתה ההבטחה במינוי "צאר קורונה"), להגן על הקשישים, לשפר את מערכות הבדיקה, "סגירת המעגל" המהירה ובידוד החולים והמגעים שלהם - היה מגלה כי כבר יש במשרד הבריאות בעלי תפקידים ומומחים שלא ימהרו לוותר על סמכויותיהם. יש כבר מנכ"ל, פרופ' חזי לוי, שזה מקרוב נתמנה, ומומחים בבריאות הציבור ובאפידמיולוגיה, שישמחו להתחלק באחריות - אך לא בסמכות. פרופ' ברבש היה מוצא עצמו נושא באחריות אך חסר כלים לאכוף את סמכויותיו.
ובמעגל רחב יותר, מעבר למשרד הבריאות, מגיפת הקורונה היא מנוף מצוין לכל המבקשים להוריד את נתניהו מכיסאו. ככה זה בפוליטיקה. וכיוון שהם עטו במינויו של ברבש שכפ"ץ לנתניהו - הם ביקשו לקעקע את חומת המגן הזו כדי להשיב את נתניהו לעמדת מקבל ההחלטות הכושל, האשם בתחלואה ובמחירים הכלכליים והחברתיים שיש לשלם כדי לבלום את המגיפה.
והללו, בין שהם מייצגים מפלגות אופוזיציה המבקשות להפוך מפלגות שלטון, בין שהם מייצגים מגזרים מקצועיים שנפגעו קשה, ובין שהם ראשי ממשלה בדימוס המבקשים לשוב ולשלוט או למצער להתנקם בנתניהו - החלו לכוון את תותחיהם אל ברבש עוד לפני שהספיק לסכם עם ראש הממשלה את גבולות הגזרה, תחומי האחריות והסמכויות שלו. כך היה כנראה גם עם מועמדים רבים וטובים אחרים: רוני נומה, אמיר אבולעפיה, גדי איזנקוט. רשימה חלקית.
# # #
אין היום החלטה שתהיה טובה בעיני התקשורת וציבור המוחים נגד מדיניות הממשלה. אם נתניהו ושר הבריאות יולי אדלשטיין היו ממנים את ברבש - היו נאבקים בו. ואם לא הצליחו למנות - נתניהו ואדלשטיין הפכו עצמם לבדיחה. אם יטילו סגר מלא (צעד הכרחי בעיניי) כבר עתה, או בתחילת הגל השלישי בחורף - יזכו לקיתונות של ביקורת, הפגנות סוערות, ונדליזם ואלימות של אנרכיסטים, ביזוי של סמלי המדינה, נבחרי ציבור מופקרים שיקראו להפר את הסגר (וע"ע הח"כים עידן רול ויאיר גולן) וועדות כנסת שינסו להפוך את ההחלטה. ואם יחליטו להסתפק בפחות מסגר מלא - יזכו למקלחות בוז ולעג על הססנות ונרפות וחוסר נחישות ופחדנות. כך או כך יגברו המחאות של הנפגעים, האמיתיים או כאלו שנשלחו בידי תאבי החלפת השלטון.
על כגון זה אמר דוד בן־גוריון, שאינו יודע מה העם רוצה - אך הוא יודע מה רצוי לעם. וכשאמר כך - ידע לאכוף את רצונו ביד ברזל. לגרש במלחמה מאות אלפי ערבים ולמחוק את כפריהם. לפרק את הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י, ולהביא מאות אלפי יהודים לארץ ישראל, לשכן אותם במעברות פחונים ואוהלים סחופות רוח וגשם, בתנאים סניטריים מזעזעים בעיצומה של מגיפת פוליו עולמית, ועוד טרם היה חיסון למחלה.
בן־גוריון היה "בולשביק". המהפכה שלו הייתה המהפכה הציונית. אבל דור ההנהגה הנוכחי אינו אידיאולוגי. המנהיגות היא פרגמטית וצריכה בכל רגע "להיטיב עם העם" כדי שלא יוריד אותה מכס השלטון.
אינני יודע אם נתניהו ביקש למנות את ברבש כי היה זקוק לתכולת ראשו, או רק לצווארו. יש לקוות כי נתניהו מבין היטב את חומרת מצבו הפוליטי ואת חומרת השעה הרפואית, החברתית והכלכלית. רק תובנה עמוקה כזו תגרום לו לתת בידי הפרויקטור סמכויות מלאות וגיבוי מלא גם בשעות קשות, ולהעניק לו מרחב פעולה להפעיל את ראשו, ולעשות כהבנתו הטובה. זה המפתח להצלחתו של כל מועמד, להצלחתנו.
אבל אם התובנה של נתניהו מצטמצמת לזירה הפוליטית - יהיה "צאר הקורונה" שק חבטות ומי שהתמנה רק כדי להשתמש בצווארו: לתלות בו קולר כישלונות ולהתיזו כשעיר לעזאזל. אולי מי שבחר בתואר "צאר" זכר איך גמר ניקולאי השני, הצאר האחרון, את הקריירה שלו.
ולאחר כל הדברים הללו, ומשהתבשרנו כי פרופ' רוני גמזו הסכים ליטול עליו את התפקיד - אין לי אלא להתפלל כי כל התחזיות הקודרות שלי יימוגו; ומצויד בסמכויות ובגיבוי יצליח פרופ' גמזו להכניס סדר וללכד את הכוחות הטובים הקיימים, כי האנרכיה הנוכחית עולה לנו בבריאות.