"מחבל אחד נהרג בדמשק - וכל הצפון משותק", אמר אביגדור ליברמן, וקלע לסימני השאלה של רבים. אומנם ייתכן שצה"ל לקח ברצינות את אזהרת נסראללה, שיגיב על כל פגיעה באנשיו, ונדרך אחרי שנהרג אותו חיזבללאי, למקרה שהשיעי מהבונקר ינסה לממש איומים, כשאיראן לוחצת עליו, בשל הפגיעות הקשות שהיא סופגת. אבל איפה קנה המידה שלנו? בבלגן הקריטי של קורונה, מאבקים קואליציוניים, איום הבחירות, ההתרסקות הכלכלית, האבטלה, הפגנות ההמונים נגד רה"מ ורשעות השׂרבּ"פ אוחנה, מעלים מחצית מהצבא לגבול הצפון בתופים ובחצוצרות; רה"מ ושר הביטחון המעומתים קשות מתייצבים לראווה בעמדות הפיקוד, התקשורת מחרטטת לאינסוף אם ואיך וכמה ולמה ומתי יגיב נסראללה; כתבות, ראיונות, פרשנים, לוחמים. כולם משדרים דריכות ו"נכונות לכל תרחיש" - וכולה חיזבללאי אחד מקרי שנהרג. אי אפשר בדריכות שקטה יותר?
וכשקורה בסוף משהו מעורפל ומעושן, אי שם בירכתי הר דב, בלי עדות ראייה ובלי נפגעים, ווין־ווין שהוא לוז־ווין, זה עלול להוביל להשערות שהכל היה מבוים היטב. בינתיים הצפון שותק. אלפי המטיילים השאננים ומאות כלי רכב הורחקו מהגבול, והתקשורת נחנקה ממש מרוב מהומה על לא מאומה. אין כלום, כי לא היה כלום, אומר נסראללה, שנהנה מאוד מתשומת לבנו, במצבו הירוד, בלבנון המתפוררת, קוצר הישג תעמולתי בחינם ומשאיר אותנו ממתינים שיחלוץ כבר את הנעל השנייה, לעזאזל. הכדור בידי נסראללה, אומרים הפרשנים, כמו שאמרו קודם על חמאס. שוב קלע אותנו נתניהו לאיומי הרתעה שלא יקיים. פארסה גם בגבולות.
"בעיניי, נסראללה נע בין מניפולטור לשקרן", הגדיר האלוף עמוס ידלין. אבל ההגדרה הזאת, להבדיל, משמשת רבים, גם אותי, בהתבוננות ממושכת במעשי, מעללי ומחדלי נתניהו. אם הייתי פרנואיד, מַעֲקָשׁ שמסתמן כקיבעון אצל רה"מ, הייתי חושש שהכל חלק מהמהלכים הקונספירטיביים שמתפרצים ממוח בלפור הקודח: כי המתיחוּת בצפון אולי מתקשרת לרצף הפיגועים והדליקות הלא פתורים באיראן, להפצצות בסוריה ולביקור החטוף של הרמטכ"ל האמריקאי.
האם אחרי כישלונו הנחרץ בניהול משבר הקורונה באיומים ובהפחדות, ביקש המניפולטור הלאומי להשיג לעצמו קרדיט כמנצח במישור הביטחוני, ולכן ייצר ספין מצלצל של התרעה והפחדה, כהסחה ממשפטו ועם קריצה מאיימת לבחירות - או שהוא באמת מתחיל לגלגל כדור שלג קיצי לוהט להסלמה ויהיה מה שיהיה? אגב, שימו לב שנתניהו אינו פועל להגדלת צוות פרקליטיו ולהיערכות למשפטו, ששלב ההוכחות בו יחל בינואר, עם שלוש ישיבות ארוכות בשבוע. שימו לב שהוא מאיים שוב לְקרֵב/ להקריב אותנו לבחירות רביעיות, בעיצומו של משבר מגיפתי, חברתי וכלכלי, עם הפגנות מחאה אותנטיות שמושכות אליהן אלפים מהרוב הצעיר והדומם (עד כה), ושגם שר ביטחון הדיכוי שלו, אוחנה הנ"ל, לא יצליח לעצור.
לכן קשה לפקפקנים מסוגי שלא לחשוב שהמוח המשפחתי הקודח בבלפור, מאוים משירי המחאה, הקריאות, השלטים, הזרנוקים והזמבורות שבחוץ, ורוקם תסריט אימים של "פלשתים עליך, שמשון". כך, לתקוותם, אולי יתחולל הנס ותתפוצץ ההתלקחות ויושלט מצב של "שקט, יורים!" וייאכפו בכוח חוקי החירום, שלא יסבלו הפגנות המוניות ומשפטי שליטים שנזממו בדיפ סטייט.
נ.ב.: אם כחול־לבן יגישו לממשלה הצעה לתקציב דו־שנתי, גורס פרופ' ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה בירושלים ("הארץ", שלשום), ונתניהו ידחה אותה ויוליך לבחירות, יעבור תפקיד רה"מ הזמני מיד לגנץ החלופי, לפי ההסכם. לתשומת לב.