הרגע הזה לא ידע שהוא עתיד להיות רגע מכונן. גם הנוכחים בו לא ידעו, בעיקר כותבת שורות אלה. בהתאם לתנאי הטקס קנינו מאפים אצל אלי בקונדיטוריה והמשכנו בצעידה. י’, שהיה אז בן שבע, פנה אליי בשאלה המפתיעה כמה כסף אני מרוויחה. “לא יודעת”, אמרתי לו תוך קילוף נחוש של הבצק מהגבינית בדרכי אל האוצר, הלוא הוא הגבינה המתוקה. “וכמה אבא מרוויח?”, שאל. “לא סגורה על זה בדיוק”, הפטרתי. “וכמה אתם מרוויחים יחד בממוצע?”, המשיך בעיקשות. “לא יודעת. זה משתנה. אני עצמאית, ולכן בכל חודש זה משהו אחר”.
י’ בן השבע המשיך ללכת. הנגיסות במאפים שהוא כה אוהב הלכו והואטו. “כמה כסף אתם מוציאים בחודש?”, שאל. לא ידעתי מה לענות. י’ נעצר במקום, טפח עם היד הפנויה על הירך הקטנה שלו ואמר: “אתם באמת לא יודעים כמה כסף אתם מוציאים וכמה אתם מכניסים? ולאן אתם חושבים שתגיעו עם זה?”.
לי הייתה באותם ימים איזו תזה שאומרת שילדים לא צריכים להיות מעורבים בעניינים הכלכליים של ההורים שלהם. אני הרי תמיד ידעתי לדקלם מה גובה המינוס בחשבונות הבנק של ההורים שלי. ידעתי שהאות ח’ לצד המספר מעידה על חוב. לא הסתירו ממני כלום. להפך. הבעיה הייתה שלא היה לי מה לעשות עם זה. סתם ידע מהסוג המעיק. כשנולדו ילדיי, החלטתי שאצלי זה יהיה אחרת. לעולם הם לא ידעו מה גובה המינוס. רק דבר אחד לא עלה בדעתי: שעדיף לחיות בלי מינוס.
אם במצב חשבונות הבנק של ההורים שלי שלטתי, והכרתי היטב את מקום עבודתה של אמי, מה בדיוק עושה אבא שלי, שעבד בתעשייה הצבאית - זו כבר הייתה תעלומה. מעולם לא ביקרתי במקום עבודתו. שורת רוטוויילרים מריירים עמדה בפתח המפעל, אחריהם שער פלדה ואחר כך שער חשמלי עם שומר. זה היה מחוץ לתחום. לא הייתי שותפה בשום צורה ואופן לעשייה שלו. לא ידעתי כמה קשה הוא עובד, או לאילו חומרים מסוכנים הוא נחשף. כל מה שהכרתי היה קולה של המוקדנית במפעל. ובימים שהייתי רוצה לדבר איתו כמה פעמים כי התגעגעתי אליו, הייתי משנה את הקול ועושה מבטא שונה, כדי שלא יגידו במפעל איזו נודניקית הילדה של יגאל ספיר.
***
י’ כבר חייל. התעשייה הצבאית נסגרה, והקרקע שעליה ישבה הפכה לעוד אחת מפניני הנדל”ן המבוקשות. סביוני משהו, בקעת משהו. בין לבין גם התפרצה מגיפה, שטרפה את הקלפים בכל הנוגע ליחסי הורים וילדים, בוודאי כאשר מדובר בכסף או במקומות עבודתם של ההורים. אני לא יכולה להתחיל למנות את מספר החברים שלנו שנשארו עם הגב לקיר. להוציא את אלו שקיבלו ירושות מכובדות, כולם נתקעו. נתקעו כי מרביתנו חיינו חיי שקר והונאה המבוססים על צמד המילים “מעמד ביניים”. בישראל אין כמעט מעמד ביניים. זו המצאה.
אם נסתכל מאחורי המפתחות המרשרשים של הרכב החדש, נגלה שהוא משועבד. הדירות – משועבדות למשכנתה, או שהמגורים בהן כרוכים בתשלום שכירות חודשית, בדרך כלל גבוהה מאוד. חשבונות הבנק של מרביתנו לא מאוזנים. המינוס הגלוי לעין הוא רק קצה הקרחון. כשבודקים עוד יותר פנימה, מגלים את ההלוואות שלקחנו כדי “לכסות את המינוס”.
פתאום באה הקורונה, ואני שומעת את עצמי אומרת לילדים: בואו לא נקנה עכשיו. נחכה עם זה קצת, או שפשוט נוותר. אני שומעת חברים שלי, שעד לפני זמן קצר חיו מצוין, מספרים איך הילדים הפכו לשותפים פעילים בעסק שלהם. חבר חקלאי, למשל, נעזר בבן שלו כדי לפרסם ברשתות החברתיות מכירה של סחורה טרייה. חברה שפית העמידה דוכן שכונתי בשישי בבוקר, והילדים עוזרים לה.
אני מסתכלת ומחייכת. זה מזכיר לי את הימים שבהם הילדים של המכולתניקים היו מגיעים לעזור להם, לפני שזה נהיה מינימרקט. הם ראו את הכסף יוצא ואת הכסף נכנס. הם הבינו בדיוק איך הדברים עובדים. יותר מזה – הם הפכו לשותפים פעילים במתרחש בבית והבינו במה זה כרוך, עד שהשטר מגיע לכיס, נטו. הם לא נתפסו כלקוחות. הם היו חלק אורגני מהבית. וזה, עכשיו ברור לי יותר מתמיד, חינוך. השיעור הזה נכפה עלינו. מי בכלל מבקש אותו. אבל אם הוא כבר כאן, יש מה ללמוד.
קריאה ראשונה
הנה המלצה לספר שנועד במקור לבני נוער וצפונה, אבל יכול לשמש כיופי של סיפור לפני השינה. סיפור בהמשכים, שעונה על שאלות כמו מהו עוני, מה גורם לו, ועל מה מעידה העובדה שאתם מחזיקים בידכם ספר שעולה 98 שקלים. הכוונה לספר “היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים” שכתב ניאל קישטיני – מומחה להיסטוריה של הכלכלה.
היום, אחרי חבטה־שתיים־שמונה כלכליות, כשברור שאין גיל צעיר מדי להתחיל להתעניין בתחום, ואין גיל מבוגר מדי להתחיל לתקן, כדאי לקנות אותו במתנה לילדים ולשבת לקרוא איתם. זהו מדריך שכתוב בשפה בהירה ומעניינת, ומיועד לכל מי שקצת מגלה עניין בהיסטוריה של רעיונות כלכליים, מימי קדם עד ימינו, דרך המצאת הכסף, עליית הקפיטליזם, השפל הגדול, אי־שוויון, יזמות, צמיחה ומגבלותיה.
"היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים"
מאת ניאל קישטיני, ספרי עליית הגג. מחיר: 98 שקלים
המלצתרבות
על פעילות חוץ טובה עכשיו, בזמנים כה משונים. תוסיפו לזה את הקיץ החם ואת העובדה שהגליל המערבי - על אנשיו, הרמות והבקעות, הנחלים והנופים - תמיד יפה ומזמין, וקיבלתם את “זמן גליל” – פעילויות לכל המשפחה: בציר יומי שכולל היכרות עם כל שלבי העינב - מהגפן ועד הבקבוק, בפעילות “בוצרים ונהנים” של יקב יפתחאל; סדנאות עם אמן הזכוכית דני קלדרון שיגלה כיצד נוצרת זכוכית, והאם היא באמת שקופה; “חלוציאדה” בכפר מסריק שמזמינה את המבקרים להכיר את הקיבוץ של פעם בפעילות הכוללת מפגשים עם בעלי מלאכה ומשחקי ילדות; סיורים, סדנאות, סלי פיקניק ועוד.
הכל כמובן תוך שמירה על הנחיות ומגבלות משרד הבריאות. פרטים והרשמה באתר עמותת זמן גליל מערבי.