ההתקוממות נגד המפגינה חשופת החזה שתועדה על פסל המנורה מחוץ לכנסת – מעלה את השאלה: מה יש לציבור נגד חזה חשוף? של אישה (אצל החרדים, גם חזה גבר חשוף הוא טריפה). מישהו צריך להסביר להם שזהו עולם שונה. אנחנו ב־2020, כן? חזה הוא לא יותר מחזה, וכל אחת רשאית לגלות או לחשוף אותו כרצונה.
יש עדיין מגבלה חברתית מוסכמת שאיברי רבייה צריכים להיות מוצנעים. אוקיי, זה חלק מההסכמה הנוכחית, עוד כמה מופעים באינטרנט, ואולי גם אלה כבר לא יזעזעו את אמות ספי השומרים. אבל להזדעזע מחזה חשוף? לכלוא את החושפות? גם כיום ישנם לא מעט שרידים לתקופה שבה החפצת נשים הייתה חלק מתרבות הפרימאטים שחלקים ממנה עדיין מתכתבים עם העולם של היום, כולל החפצת נשים בגרסת שלוש הדתות הגדולות.
כל זה התבטא כאמור בהתנפלות של העדר הפבלובי על העובדת הסוציאלית שחשפה חזה על מנורת הקנים. חשבה לדחוף את המאבק של העובדות הסוציאליות, אבל דחפה גם לעצמאות המאבק הנשי. פרופ' רוחמה וייס, רבנית רפורמית, תיארה בתקשורת את מיצג הסטודנטית כך: "כמו אלה גדולה, אבל אלה שלקוחה מתוך החיים עצמם, היא עמדה על המנורה בלי סייגים, בלי מחיצות, בלי שקרים והעמדות פנים. היא הייתה הדבר בעצמו. היא ניכסה לעצמה את הנשק שמופעל נגדה - נגדנו. היא הראתה להם את האמת, ויריב לוין לא היה יכול לשאת זאת והוא צעק מכאב ובושה. יריב לוין, יו"ר הכנסת, אני מבטיחה לך כאן שביום בו תעמיד אותה לדין אנחנו נבוא במאות ובאלפים, נשים צעירות, מבוגרות וזקנות, בכל הגילים ובכל הצורות, נעמוד ונוריד חולצות לנוכח המנורה. כמה שזה יהיה מבהיל".
בראבו. כך הופך המאבק הנשי לחלק מהמאבק נגד הממשלה, נגד הסיפוח, נגד השחיתות ונגד הדרת נשים. וסמלן של לוחמת הבסטיליה ושל ליידי גודייבה יהפוך לסמלן של מובילות המחאה גם כאן. בארצות הברית רצה זה זמן תנועת FREE THE NIPPLE, עד כה ללא הצלחה ממשית. הצדקנות עדיין נמצאת בתשתית תרבות המערב. קהלי היעד של מוצרים ו/או דעות ואג'נדות הם עדיין מעורבים: שמרנים וליברלים. אלא שהאלגוריתם כבר הכריע, ואם סקס מוכר - אז חזה חשוף מוכר יותר. וכנראה גם מוחה יותר.