דינה של הממשלה הנוכחית להתפרק. הקמתה הייתה כרוכה בחטא, וחייה הקצרים היו מזוהים עם קונספירציות, אינטריגות, מעשי נוכלות, הולכתו שולל של הציבור, ובעיקר הפקרות בכל הנוגע לניהול המשבר הכפול החמור שאיתו מתמודדת ישראל: משבר הקורונה והמשבר הכלכלי־חברתי.
ציטטתי כאן בעבר את דבריו של נשיא ארה"ב בעבר, אברהם לינקולן: "אפשר לרמות חלק מהאנשים הרבה זמן, אפשר לרמות את מרבית האנשים מעט מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן". נתניהו חשב שאפשר. הוא חשב כך מהיום שנכנס לפעילות ציבורית, ובוודאי מאז שנבחר באופן מרשים לראשות הממשלה ב־1996.
יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר, איש הגון וצנוע שהקדיש את חייו למדינה ולעם - כמנהיג הלח"י, כראש שלוחת המוסד באירופה וכראש ממשלת ישראל - אמר על נתניהו דברים שחמורים מהם לא נאמרים אפילו היום. בראיון לנחמן שי בגלי צה"ל ב־1999, סמוך לבחירות של אותה שנה, כינה את נתניהו "מלאך חבלה".
שמיר בוודאי לא ידע מה ייחשף ברבות השנים, אך הבין ואמר במילים פשוטות כי מדינת ישראל חשובה לנתניהו הרבה פחות מאשר האינטרס האישי שלו. באותה תקופה עוד לא היה ידוע שנתניהו מקבל מתנות במאות אלפי שקלים, שהוא לעולם אינו משלם מכיסו הפרטי, עוד לא נחשפו העסקאות האפלות שפרטים מהן מהווים את הבסיס לכתב האישום המשולש נגדו עכשיו - אבל שמיר כבר הבין. ההתנהלות של נתניהו, סדרי העדיפויות האישיים שלו, השעבוד המוחלט שלו להתנהלות המטורפת של אשתו, כל אלה כבר הצמיחו ניצנים. שמיר הגיע למסקנה פשוטה: נתניהו הוא מלאך חבלה, נוכל שעלול לדרדר את ישראל לסכנה של ממש. חשב ואמר.
היום, כנופיות הפשע שמפעיל נתניהו היו מסתערות על שמיר וקוראות לו שמאלן ובוגד. ייתכן שתומכיו המסוממים כלל אינם יודעים מי היה שמיר, כשם שמנחם בגין הוא בשביל רבים מהם שם של רחוב. תרבות השטיקים והטריקים היא לא משהו שנתניהו המציא, אך הוא מזדהה איתה לחלוטין. בני גנץ וגבי אשכנזי נפלו בפח הזה, ורבים תוהים כיצד ייתכן ששני אנשים מנוסים, רמטכ"לים לשעבר, מועמדים לגיטימיים להנהגה - איך יכול להיות שהם לא הבינו אז את מה שהם מבינים היום? מדוע לא האזינו לעצות של טובי שותפיהם ושל אחרים היודעים דבר או שניים על דרכיו של נתניהו?
גנץ ואשכנזי לא פעלו מתוך תשוקה בלתי ניתנת לשליטה להגיע לעמדת השפעה. הם לא רצו להערים על חבריהם ביש עתיד, או כי היו להוטים להגיע לתפקידים שיש בהם מעמד, כוח וכבוד (אם נותר דבר כזה בחיינו הציבוריים). הפיתויים הללו לא היו גורם בהחלטתם. באותה נקודת זמן הם חשבו כי ממשלת רוטציה תסייע לישראל להתמודד עם המשבר. הם האמינו שהשריון הממוגן שבו עטפו את ההסכם, כולל ההתחייבויות המעוגנות בשינוי חוק, התחייבויות פומביות של נתניהו לרבות בהופעותיו בכנסת, והתחייבויות מצד אריה דרעי לערוב לקיום ההסכם - יגרמו לכך שהסכם הרוטציה יתקיים, שההבנות ייושמו ושישראל תזכה לתקופה מסוימת של רגיעה.
מתחתי ביקורת על החלטתם וחשבתי שהיא כניעה לא ראויה. אך לרגע לא הטלתי דופי בשיקוליהם ובוודאי שלא ביושרם. אנשים הגונים ביסודם, כמו גנץ ואשכנזי, מתקשים לדמיין מה נוכלים מסוגלים לעשות. האפשרות שראש הממשלה יחתום על הסכם, קבל העולם כולו, יעגן אותו בשינוי חוק, יקבע נהלים חסרי תקדים שתכליתם להבטיח את מימושו, וממש באותה עת יפעל לסכל את יישומו - זהו תרחיש שאדם הגון מתקשה להעלות על דעתו. ייתכן שכישלונם של גנץ ואשכנזי מהווה סוג של נקודת אור המעידה על הבסיס הערכי שלהם. אולי באותה נקודת זמן, מאותה נקודת מבט, הם היו ראויים לסבלנות ולא לעונש, להבנה ולא ליחס שזכו מרבים, ואני ביניהם.
אבל - וזה אבל מאוד משמעותי - במוצאי השבת האחרונה אמר גנץ כי כעת ברור לו כי נתניהו לא התכוון לקיים את ההסכם מהרגע הראשון ושהכל היה העמדת פנים. ביום ראשון, בישיבת הקורונה שהדיה נשמעו מקצה הארץ ועד קצה, חזר גנץ והאשים את הליכוד כי התחייבותו של נתניהו להגיש הצעת תקציב דו־שנתי ולא להגיש תקציב חד־שנתי הייתה לא יותר מהעמדת פנים, מבלי שהייתה כל כוונה לקיימה. במילים אחרות, מה שרבים חשדו בו מהרגע הראשון, מה שהיה ברור לגמרי לכמה אנשים וגם לכמה פרשנים (לא נותרו הרבה פרשנים שאינם משמשים כדוברים של צד א' או ב') - התברר סופית לגנץ ולאשכנזי בימים האחרונים.
גנץ הבין עתה שנתניהו לא התכוון לקיים את ההסכם מהרגע שבו חתם עליו. כל הטקסטים, ההצהרות וההתחייבויות היו רק העמדת פנים והולכת שולל, שנועדו לחפות על הטריק והשטיק. בדיוק כפי שהזהירו אותו רבים. אך כעת, כשתמונת העניינים ברורה, אין לכחול לבן כלים פרלמנטריים שימנעו מנתניהו את הפרת ההסכם. עוד הסכם שנתניהו חתם בחייו ואשר לא כובד על ידיו. מה אם כן נותר לגנץ לעשות? כל יום נוסף שהוא יושב עם נתניהו בעת שהוא כבר משוכנע כי הוא מנסה להפר את ההסכם ולהוליך את המדינה לסיבוב בחירות רביעי - הוא יום שמוסיף לערער את היציבות של המדינה, את בריאות תושביה ואת כלכלתה.
על כחול לבן ונספחיה, יחד עם יש עתיד, היה מוטל להעביר בכנסת חוק האוסר על התמודדות בבחירות של מי שהוגש נגדו כתב אישום, במתכונת שכבר נוסחה ועמדה להיות נדונה בכנסת לפני כמה חודשים. היה עשוי להיות לכך רוב של 61 ח"כים. אלא שגנץ ואשכנזי שוב ויתרו על החובה לממש את התחייבותם, אף על פי שעתה לדברי שניהם ברור שלא תהיה רוטציה ונתניהו ממשיך לשקר ולנהוג הפוך מכפי שהתחייב. כל ההנמקות שלפיהן אולי לא היה נוצר רוב פרלמנטרי להעביר את החוק, או שיו"ר הכנסת ו/או יו"ר ועדה היו מסכלים את הדיון - אינן רציניות.
גנץ ואשכנזי שוב התקפלו ממש ברגע האחרון. עד למשבר הבא. האמת הרי כבר ידועה. נתניהו לא ייתן לממשלה הזאת לפעול. ברור לכל כי ממשלת הקורונה היא תירוץ, הצרכים הביטחוניים הם עילה, האבטלה והמשבר הכלכלי הם אמצעי; המטרה: לרסק את מערכת המשפט, לברוח מהעמדה לדין ולהציל את המשפחה הקיסרית. זה ותו לא. עכשיו, כשגנץ ואשכנזי אומרים שהם מבינים זאת, אי אפשר להבין אותם.