1. כשקיבלו יחד את ההחלטה הקשה והגורלית להיכנס לממשלת אחדות לאומית ולהימנע ממערכת בחירות רביעית, בני גנץ וגבי אשכנזי הכירו כבר את אופיו המיוחד של בנימין נתניהו, את אישיותו המורכבת ואת מורשתו הגרועה עם שותפיו ועם האמת. אך הם לא העריכו שהדברים יגיעו עד כדי כך ושעוד בטרם תיבש הדיו על ההסכם, הוא יבקש להפר אותו ולשנות אותו לטובתו ולתועלתו האישית.
הם לא תיארו לעצמם שראש הממשלה יסתיר משר הביטחון ומשר החוץ את ההסכם עם איחוד האמירויות, על כל המשמעויות הנלוות לו בקשר להסכם עתידי עם הפלסטינים, או לפגיעה החמורה ביתרון האיכותי של ישראל וצה"ל במזרח התיכון ולהסכמה כי ארה"ב תמכור טייסת 35־F לאמירויות.
בראיונות שנתן, הנימוק של נתניהו היה "החשש שהם ידליפו". אמר ונשאר בחיים. כאילו שגנץ הוא שהדליף את תקיפת הכור הגרעיני בסוריה או שאשכנזי הדליף על דוכן הכנסת את "מסמך שטאובר" על מו"מ מדיני חסוי.
מאז ומתמיד נתניהו שם קצוץ על מערכת הביטחון ולא אחת סיכן את ביטחון ישראל. כך היה כשלא הודיע לשר הביטחון ולרמטכ"ל על כך ששיגר את המוסד לרבת עמון כדי להתנקש בחייו של ח'אלד משעל, ומנע מהם להיערך לאפשרות של גל מהומות בשטחים; כך נהג כשלא הודיע לשר הביטחון ולרמטכ"ל על החלטתו לפתוח את מנהרות הכותל, צעד שהוביל לגל אלימות שעלה לנו ב־16 חללים; כך נהג כשהחליט, על פי הודאתו, לאפשר מכירת צוללות אסטרטגיות למצרים בלי לעדכן את שר הביטחון והרמטכ"ל שלו - וכך גם כעת.
אני אומנם מאמין לאמירה של נתניהו שמכירת המטוסים לא כלולה בהסכם, כשם שאני יודע שבכל מסעדה טובה יש "מנות מחוץ לתפריט". לא שמעתי את נתניהו מודיע כי בדעתו להיאבק בכל דרך בנשיא טראמפ, בסנאט ובקונגרס ובתקשורת האמריקאית (כמו שרק הוא יודע) נגד ההחלטה הזו, שפוגעת בביטחון המדינה. וכנראה שלא סתם לא שמעתי.
ועוד שאלה קטנה: בהודעה רשמית מסר נתניהו כי שיגר את ראש המל"ל מאיר בן שבת לבדוק את עמדת מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין בעניין, והוא הביע התנגדות. ואני שואל: מדוע ראש הממשלה לא שואל את שר הביטחון או את הרמטכ"ל, והאם נורקין עדכן בכתב את מפקדיו על השיחה ההזויה הזו, אם אכן התקיימה. אני בטוח שגנץ וכוכבי בדקו את זה עם נורקין, ואני אשתדל להביא לכם את התשובה לכך.
2. בראש רשימת "הנושאים לשיחה" הפרושים על גבי כרטיסיית קרטון קטנה שבה מציידים משרד הביטחון וצה"ל את שר הביטחון לקראת ביקורו ופגישותיו בוושינגטון, נמצאת סוגיית "שמירת היתרון האיכותי של צה"ל במזרח התיכון". הסעיף הזה הוא לחם חוקנו, והוא שמתחזק את ההרתעה הישראלית ואת העליונות הטכנולוגית והמבצעית שלנו. כך בצוללות, כך במטוסים ובטילים וכך בחימוש מונחה מדויק ובמערכות נוספות.
בסוף שנות ה־90 התבוננות אסטרטגית זירתית נכונה הביאה את שר הביטחון יצחק מרדכי ואת מנכ"ל משרדו דוד עברי לביקור מיוחד בוושינגטון, שבו שכנעו את מחלקת המדינה, את משרד ההגנה ואת הבית הלבן והקונגרס למכור טייסת 16־F לחיל האוויר הירדני, שהתבסס עד אז על מטוסים בריטיים ישנים.
התלוויתי אז לביקור והבנתי את אחריותה של ישראל לציר המתון במזרח התיכון ואת הסיכון המחושב הטמון בהחלטה, שזכתה להערכה רבה מצד המלך חוסיין. אולם אז, אף על פי שראש הממשלה היה נתניהו, הכתיבו שר הביטחון והרמטכ"ל עבודת מטה סדורה וקבלת החלטה מושכלת וראויה. אצל "ביבי החדש" אין עוד עבודות מטה. הכל לבד, הכל בחשאי. מנהיגות של איש אחד.
3. נדמה לי שהסכם השלום שעתיד להיחתם בקרוב בין ישראל לבין איחוד האמירויות יהיה הראשון שבו יוכלו הישראלים לגעת בקצות האצבעות ב"פירות השלום" מהר ובגדול.
להבדיל מהסכמי השלום החשובים, האסטרטגיים וההיסטוריים עם מצרים וירדן, כאן אין היסטוריה של מלחמות, אין טראומות ושנאה, אין משפחות שכולות ופצועים, ואין סכסוכים טריטוריאליים, פינוי יישובים וגבול משותף. מעבר לפירות בתחום התיירות, התעופה, הכלכלה, המדע, הסייבר, הרפואה, החקלאות ועוד - ההסכם חשוב גם בהיבט של החלשת ההשפעה של איראן, סוריה וטורקיה וגרורותיהן במזרח התיכון. הוא חשוב בצריבת התודעה של הרשות הפלסטינית שעליה "לחשב מסלול מחדש", והוא מחזק את ישראל כמעצמה מודיעינית, טכנולוגית, ביטחונית וכלכלית, ומעניק לה דיבידנדים ביטחוניים וכלכליים.
ועל ההסכם הזה, ולצד הביקורת על הדרך, מגיע קרדיט גדול לנתניהו, שמתייצב כ"עושה שלום" לצד מנחם בגין ויצחק רבין ז"ל, אף שכאן אין מדובר בשלום של אמיצים שמחיר כבד לצדו. אבל שלום זה שלום, ונתניהו הביא אותו.
4. עד כמה שיישמע לכם מוזר, זוהי האמת: ההסכם עם איחוד האמירויות הוא השלום הראשון והיחיד במזרח התיכון שהשיגו האמריקאים, שמתאמצים בעניין כבר שנים רבות. את השלום עם מצרים יזם סאדאת, בגין נענה מיד, ולאמריקאים נותר רק לספק את קמפ דיוויד ואת המדשאה בבית הלבן. את השלום עם ירדן השיגו רבין והמלך חוסיין ישירות לאחר מו"מ חשאי, והודיעו עליו יחד לאמריקאים. כך גם הסכם אוסלו, כששמעון פרס ואבו עלא הגיעו להסכם בנורווגיה. ערפאת ורבין נאלצו לקבל אותו, והנשיא קלינטון העמיד מדשאה וכיבוד.
אגב, ככה עושים שלום. עם איחוד האמירויות זה היה שונה - פרי יוזמה אמריקאית. ואם עד כה זכו נשיאי ארה"ב בפרסי נובל לשלום על "מאמציהם", הרי שטראמפ ראוי שבעתיים. כדי לתת לו יצטרכו לתת גם לנתניהו ולמוחמד בן זאיד. אני בעד.
5. הסכם השלום עם האמירויות הפנה זרקור גם להרס ולחורבן שהמיט נתניהו בשנים האחרונות על משרד החוץ, שכמעט רוקן מסמכויות וממעמד לטובת משרד ראש הממשלה, המועצה לביטחון לאומי (שהפכה לגוף פוליטי לחלוטין) והמוסד, שהעומד בראשו (אגב, אדם מוכשר מאוד), נדרש להצהיר על נאמנות אישית למנהיג נתניהו ולא רק לממלכה.
לא רק מהובלת ההסכם או משותפות בו מודר משרד החוץ, אלא גם מהובלת ההסדרים ביום שאחרי. ואת העניין הזה צריך לתקן ומהר, ולא משום שאשכנזי עומד בראש המשרד, אלא משום שאנחנו צריכים להיות מדינה מסודרת עם משרד חוץ חזק ומעורב בבית ומעבר לים.
6. עד כאן באשר להסכם ההיסטורי, וכעת ליתר חדשות היום:
• ישראל עדיין במקום הראשון ברמת התחלואה במערב, ואנו צפויים לסגר מלא בשטחים.
• ישראל מוגדרת כ"מדינה אדומה", ורוב מדינות העולם לא מאפשרות כניסת ישראלים.
• מספר המובטלים מתקרב למיליון איש, והמיתון הוא העמוק ביותר ב־40 השנים האחרונות.
• ספק רב אם שנת הלימודים תיפתח כסדרה ואם ייפתחו השמיים.
• נתניהו מבקש מכחול לבן לשנות את ההסכם ולאפשר לו "גמישות" במינוי מפכ"ל משטרה ופרקליט מדינה.
• תוגברה האבטחה סביב הפרקליטה ליאת בן־ארי.
• מחירו של ק"ג אבוקדו הגיע בשווקים ל־100 שקל!
• מוועדת הבחירות המרכזית נמסר שניתן יהיה להתארגן לבחירות תחת קורונה גם בתוך חודש ימים.
• מזג האוויר: הביל בכל חלקי הארץ.
• אנא היזהרו בדרכים, בבריכות ובחופי הים.
שבת שלום.