מתחילת אוגוסט פתח חמאס באלימות מבוקרת כלפי ישראל. זאת, לאחר כחצי שנה של שקט יחסי, שבמהלכה בלם חמאס את הקורונה ברצועה. האלימות המבוקרת התבטאה בעיקר בשיגור בלוני תבערה באורח יומיומי, שיגור רקטות מדי פעם בפעם והפרות סדר בודדות ליד הגדר. ישראל לא הגיבה כלל בימים הראשונים לשיגור הבלונים ונתנה לשריפות להשתולל ולתושבי העוטף להיחנק מהעשן. רק בהדרגה החלה להגיב בצורה מבוקרת, בלי לגרום אבידות בנפש לחמאס. זאת, להבדיל מהצהרות תקיפות על מכות מכאיבות אם חמאס לא יחדל משיגור הבלונים. הוא לא חדל.
זוכרים איך לפני הבחירות האשימה "כחול לבן" את ממשלת נתניהו שהיא נותנת דמי חסות לחמאס על מנת שיתנהג יפה? עכשיו בני גנץ מחכה בכיליון עיניים עם כל הממשלה שקטר תביא את "דמי החסות" לרצועה. ללמדנו שהבעיה העומדת בפני ישראל בבואה להתמודד עם אלימות חמאס אינה קשורה למפלגה זאת או אחרת, אלא קבועה, ומעמידה דילמות בפני מקבלי ההחלטות.
מה רוצה עכשיו חמאס? לסחוט מישראל ויתורים, לא גדולים, בתחומים הומניטריים וכלכליים, ובכלל זה הגדלת הסיוע הכספי מקטר והבטחתו לזמן ממושך. לצורך כך הוא נוקט, קודם כל, מה שהוא קורא "התנגדות עממית בדרכי שלום" - שיגור הבלונים. הוא מוכן לעלות מדרגה מול תקיפות ישראליות "נסבלות", ולטפטף ירי רקטות בלי לקחת אחריות, מתוך הנחה שבשל כך ישראל לא תלך להסלמה - שגם הוא לא מעוניין בה. ואם בכל זאת ישראל תלך, אזי חמאס מוכן לספוג את הנזק.
פרסום של "מרכז המידע למודיעין וטרור" מהשבוע שעבר מביא מאמר פרשנות שפורסם באתר החדשות של חמאס. זהו מאמר מאיר עיניים להבנת מדיניות חמאס והדילמות שהוא מציב בפני ישראל. להמחשה שני קטעים: "למרות האיומים הללו (של ישראל) ברור כי אין לישראל אינטרס בסבב הסלמה כולל, משום שמקבלי ההחלטות בישראל מבינים שבסופו של הסבב הם יחזרו לאותה נקודה. זאת בהתחשב בעובדה שלרצועת עזה אין מה להפסיד בשל המצב ההומניטרי והכלכלי שלה, ועל כן ישראל תצטרך לשוב להבנות הרגיעה. "קיימות סיבות נוספות לכך שישראל אינה ששה למלחמה: חוסר הוודאות בגזרה הצפונית; התקרבות שנת הלימודים; חוסר המוכנות של העורף הישראלי; הידרדרות המצב הכלכלי והחברתי בעקבות התפשטות הקורונה".
יש גישה האומרת: צריך לדבר עם חמאס, צריך "להסיר את המצור", לשקם את הרצועה תמורת פירוזה, לבנות נמל ושדה תעופה. יופי של גישה, רק שאינה מעשית, וחמאס חוזר ודוחה אותה בבוז. בשורת ראיונות וקמפיין תקשורתי בעקבות תוכנית המאה, הסביר חמאס: הציעו לנו 15 מיליארד דולר תמורת פירוז; לא יהיה ולא יקום, העדיפות העליונה שלנו היא התעצמות צבאית ומאבק בישראל על חשבון המשאבים לצורכי האוכלוסייה. זאת עמדת יסוד של חמאס, ליבת האידיאולוגיה שלו, היא גוזרת סבל ועוני על אוכלוסיית הרצועה, ובו בזמן חיים קשים על אוכלוסייה שלנו בעוטף. היא מחייבת את ישראל למנוע הגעת נשק. ואז חמאס ו"ארגוני הזכויות" זועקים: הסירו את המצור! מעגל קסמים שטני.