1. למרות הבכי והנהי על "קריסת" המשק ועל משבר כלכלי שסופו מי ישורנו, אנחנו צריכים ואפילו חייבים להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהיכנס לפרופורציה. לא, המשק הישראלי לא עומד בפני קריסה, והמשבר לא עד כדי כך חריף וחמור כפי שנוטים להציג אותו - אף על פי שבהחלט מדובר במשבר.
ובכלל, נתוני המשק שפורסמו לאחרונה הם נחלת העבר, היסטוריה. המציאות תמיד מקדימה את הסטטיסטיקה, ובמקרים רבים בזמן שמתפרסמים נתונים רעים על מיתון והתכווצות, המשק כבר נמצא במגמת התאוששות. נתוני הצמיחה שפורסמו רלוונטיים לרבעון השני, ואנחנו נמצאים לקראת סוף הרבעון השלישי. היו בטוחים - ואני לוקח פה הימור - שנתוני המשק ברבעון הנוכחי יהיו הרבה יותר טובים מאלה של הקודם.
התוצר התכווץ ברבעון השני בשיעור שנתי של קרוב ל־29%, משהו כמו 8% לרבעון - וזה משך את רוב הכותרות, אבל המציאות הרבה פחות שחורה. בנק ישראל אף עדכן את תחזית הצמיחה ל־2020 למינוס 4.5%, לעומת מינוס 6% טרם פרסום התחזית, כיוון שהנתון לרבעון השני היה מעט טוב יותר מההערכות המוקדמות. בסופו של דבר, ההתכווצות השנתית אמורה להיות חד־ספרתית, פחות מ־5%. לא נעים אבל בהחלט לא נורא, לנוכח משבר הקורונה.
מה שחשוב עוד יותר הוא שיש כמה נתונים שמתפרסמים באופן שוטף, ולא באופן רבעוני, שמעידים על סימני התאוששות. נכון, עלינו להיות זהירים, צריך להביא בחשבון שהקורונה עוד איתנו, שיש עוד הגבלות שמעיקות על הפעילות הכלכלית - אבל סימנים אופטימיים בהחלט יש.
2. נתונים שמפרסם בנק ישראל על רכישות בכרטיסי האשראי מלמדים כי הצריכה הפרטית מתאוששת. באופן כללי, הרכישות באשראי בשבועיים הראשונים של אוגוסט חזרו לרמתן בתחילת 2020. ההוצאה על מסעדות, דלק ומזון עלו במידה ניכרת. הנתונים אומנם אינם מנוכי עונתיות, והם מושפעים לחיוב מעליית הצריכה בחודשי הקיץ, ובעיקר מהיעדר הצריכה של הישראלים בחו"ל שפשוט נעלמה - צריכה שלהערכת בנק הפועלים מסתכמת בכ־3 מיליארד דולר, וחלקה הופנה לתוך ישראל (בעיקר חופשות).
בחלוקת סקטורים אנחנו רואים התאוששות מרשימה בהיקף השימוש בכרטיסי אשראי בבתי מלון ובענף תיירות הפנים (שעדיין נמוכה אומנם מזו שלפני המשבר). בתחום המסעדות המצב טוב עוד יותר, והפעילות בכרטיסי אשראי במסעדות נמוכה בממוצע באחוז בודד לעומת טרום המשבר. עלייה נרשמה גם ברכישות בענפי הביגוד, הריהוט ומוצרי החשמל - כך שהתמונה הכלכלית היא שעם ישראל חוזר לגהץ. צריכה פרטית היא מנוע צמיחה, והעדויות שהמנוע הזה חוזר לפעילותו טרום המשבר היא סימן חיובי.
3. תחום המשכנתאות: עם פרוץ המשבר התאפשר לבעלי משכנתאות להקפיא אותן כדי לקבל אוויר לנשימה מבחינה תזרימית, במקרה שההכנסה למשק הבית התכווצה בגלל הקורונה. נתונים שפרסם השבוע בנק ישראל מעידים על כך שחלק גדול מהציבור חזר לשלם את המשכנתאות כסדרן וביטל את ההקפאה. תזכורת: מדובר בהקפאה שעולה ביוקר. משמעותה היא גידול בהיקף התשלומים החודשיים מיד אחרי תום ההקפאה, וככל שזמן ההקפאה ארוך יותר, הגידול בתשלומים החודשיים יהיה גבוה יותר.
אלו המספרים: בשיא המשבר הוקפאו משכנתאות בהיקף אדיר של כ־94 מיליארד שקל, אבל מאז זה מתחיל להשתקם, והנתון העדכני עומד על כ־44 מיליארד שקל. כזכור, בנק ישראל אפשר לבעלי המשכנתאות להקפיא את המשכנתה עד סוף השנה, ואם נוטלי משכנתאות בהיקף של 50 מיליארד שקל החליטו להחזיר אותן טרם סיום מועד ההקפאה הרשמי, סימן שהם חזרו כנראה לעבודתם ואינם סובלים כבר מבעיות תזרימיות.
עם זאת, צריך להיזהר ולהסתכל הפעם על חצי הכוס הריקה. בפברואר, טרום המשבר, עמד היקף המשכנתאות המוקפאות על כ־12.5 מיליארד שקל בלבד, וביולי כאמור הוא עומד על סכום לא מבוטל של כ־44.5 מיליארד שקל. יש עדיין זמן עד סוף השנה כדי ללמוד מה ילד יום עם אותן משכנתאות מוקפאות. אם הירידה תימשך, מה טוב. אם היא תיעצר, בנק ישראל יחד עם הבנקים יצטרכו לתת את הדעת על כך ולהציע פתרונות עבור אלו שמתקשים בהחזר המשכנתאות.
זו לא בעיה מקרו־כלכלית שמאיימת על יציבות הבנקים, אבל אם היקף המשכנתאות המוקפאות ימשיך לעמוד ברמתו הנוכחית, זו בהחלט בעיית מיקרו שצריך למצוא לה פתרון. ועדיין, תסריטי האימה שמייצרים כאן לא יקרו. אנחנו לא נראה עיקולי בתים המוניים ואזרחים שנזרקים לרחוב בגלל אי־תשלום משכנתאות - אלו צעדים שהבנקים יתרחקו מהם כמו מאש כדי לא לפגוע בתדמיתם. בכל מקרה, צריך להמתין לסוף השנה ולהתפתחויות בנושא הקפאת המשכנתאות, אז כולנו נהיה יותר חכמים. בפעילות השוטפת אנחנו רואים חזרה לשגרה, הן בהיקף המשכנתאות החדשות שניתנות והן בחזרה לרמת הריביות שלפני המשבר. עוד סימן לכך ששוק הנדל"ן, ושוק המשכנתאות איתו, חזר לשגרה.
4. אבטלה: הסברתי פה בשבועות האחרונים שוב ושוב כי נתוני האבטלה שמפרסם שירות התעסוקה באופן יומיומי הם בלוף אחד גדול. אין מיליון מובטלים בישראל וגם לא 850 אלף, כפי ששירות התעסוקה משחרר בהודעות לעיתונות, וחבל שרשות ממשלתית עושה דין לעצמה ומפרסמת נתונים שהיא כלל אינה מוסמכת לפרסם.
גם פה יש נתונים הרבה יותר עדכניים ולטעמי יותר אמינים מאלו של שירות התעסוקה ואפילו מהסקרים של הלמ"ס, זו שמספקת את הנתונים הרשמיים, שעומדים על קצת יותר מחצי מיליון מובטלים. על פי הלמ"ס, שיעור האבטלה הרשמי עומד על כ־12%, לעומת 21% הדמיוני של שירות התעסוקה.
הנתונים העדכניים, אם כי לא המושלמים, הם של חברת מס"ב, שבאמצעותה מועברים תלושי השכר ל־3.5 מיליון שכירים במגזר הציבורי והפרטי - כ־90% מהשכירים במשק. מנתונים שפורסמו לראשונה ב"כלכליסט" עולה כי מספר מקבלי השכר ביולי באמצעות מס"ב עמד על 3.39 מיליון איש, עלייה של 20 אלף איש לעומת יוני, אבל הנתון החשוב יותר הוא הנתון ההשוואתי. טרום המשבר, במרץ, העבירה מס"ב תלושים ל־3.65 מיליון שכירים, וביולי היא העבירה תלושים ל־3.39 מיליון שכירים - כלומר 260 אלף שכירים פחות מטרום משבר הקורונה. מדובר, כאמור, בחברה שמעבירה תלושים למרבית השכירים, כך שבהערכה די מרחיבה, מספר השכירים הכולל שלא מקבלים תלושים כיום (כלומר, פוטרו או בחל"ת) עומד על כ־300 אלף. מאוד רחוק מאותם מיליון מובטלים שמנפנפים לנו בהם בחוסר אחריות משווע.
5. כל הנתונים האלה לא מנחמים בוודאי את אלו שעדיין מחפשים עבודה, כי כל עובד מפוטר הוא עולם ומלואו. אבל ככל שסימני ההתאוששות נערמים, כך הסיכוי למצוא עבודה הולך וגדל. זו המשמעות של חזרה לשגרה, של חזרה לצמיחה - היא מייצרת מקומות עבודה וחזרת הביקושים מחזירה עובדים מחל"ת, אף שהפתרון הזה נוח לשני הצדדים. וכלל הברזל: סיכומי צמיחה או התכווצות עושים בסוף השנה, לא על בסיס רבעון אחד, שלילי ומשברי ככל שיהיה. ההתמודדות היותר רלבנטית מעתה, לאחר חזרת הביקושים, היא עם הגירעון המעמיק - וזה יהיה האתגר החשוב ביותר של הממשלה.