זאת הייתה עוד דרמה פוליטית מדומה, מאלה שבנימין נתניהו מתמחה בהן זה שנים: לשדר מצוקה, לתת להבין שהכל מידרדר לתהום - ולהציל מדינה שלמה מאיום הבחירות בדקה ה־90, בדיוק כאשר לרופא הכנסת אזל מלאי כדורי ההרגעה. במערכת הפוליטית, ובמיוחד במעגלים הקרובים לנתניהו, ידעו כבר במוצ"ש שאין בחירות. "המטכ"ל הבלפורי" עשה את שיקוליו ושינה את הכיוון. עד השבוע שעבר הדעה הרווחת הייתה שראש הממשלה מיצה את הישיבה המשותפת עם גנץ, ושאם הסקרים מראים 61 ואף יותר לקואליציית ימין - מדוע לא ללכת לבחירות כעת, לפני שיגיע החורף ואיתו הידרדרות במצב התחלואה?
וכך אכן היה, אבל בינתיים התחזיות הפנטסטיות של 40 מנדטים לליכוד התכווצו אל מתחת ל־30, ובמקביל התחלואה הרימה ראש. גרוע מכך: מפלגת ימינה התחילה לצבור מומנטום, עד שהגיעה לרף של 20 מנדטים. אותו בנט שהושפל (שוב) על ידי נתניהו במאי ונטש בזעם את בלוק הימין, שרצה להיכנס לממשלת אחדות, הפך לאיום קיומי להמשך כהונתו של יו"ר הליכוד. לא גנץ, ואפילו לא לפיד.
החשבון הפשוט שעשו בנימין נתניהו ומקורביו בימים שקדמו להצבעה על החוק של ח"כ האוזר בכנסת, קבע כי אם המצב הנוכחי בסקרים אחרי הבחירות יהפוך לעובדה בשטח, הליכוד נשאר עם החרדים, ובנט יוכל להרכיב ממשלה בלעדיו. אומנם גם אם יקבל 20 מנדטים, זה לא יספיק לו כדי להפוך לראש ממשלה מלא־מלא, אך להציע רוטציה לראש מפלגה אחרת - בנט יוכל בהחלט. וגם להציב תנאי שלפיו יכהן ראשון. נתניהו נבהל מהאפשרות הזאת, שנראתה מציאותית, וקבע כי יש לעצור הכל, לא הולכים לבחירות. עדיף כבר הגנץ הזה עם הניסנקורן המעצבן שלו. כך לפחות הליכוד יישאר בשלטון - ובנימין נתניהו בבלפור.
מכאן הפך יישוב המשבר לעניין טכני כמעט לחלוטין. שני הצדדים פעלו מתוך הבנה מלאה כי הבחירות לא טובות להם לעת עתה וגם המשבר במשא ומתן בצהרי יום שני נפתר לאחר שהשר אלקין הוזעק לזירה לתגבורת. התוצאה: חוק האוזר עבר, נתניהו וגנץ הרוויחו עוד 120 ימים. אומנם לא ימי שקט, אלא ימי התארגנות. אבל גם זה משהו.
נתניהו וגנץ
בימים האחרונים המערכת הפוליטית עברה לשאלה הבאה: כיצד מנצלים את הזמן היקר? נתחיל עם הליכוד. אחת האמרות הידועות של נתניהו היא: "פוליטיקה אינה הבחירה בין טוב לרע, זה קל מדי. פוליטיקה היא הבחירה בין רע ורע מאוד. לדעת לבחור את האופציה הרעה פחות - לזה קוראים להיות פוליטיקאי טוב". ובכן, מבחינת נתניהו הוא הרוויח לא רק עוד 120 ימים לצורך התארגנות, אלא גם את האפשרות להמתין ולראות מה קורה עם הקורונה, עם הבחירות בארה"ב ועם נפתלי בנט. בפועל, חוק הפשרה של צבי האוזר שיפר את מעמדו והעניק לו הטבות שלא היו בידיו קודם, לפני המשבר הפוליטי האחרון.
פשרת האוזר העניקה לנתניהו שתי תחנות יציאה אפשריות. הראשונה ב־23 בדצמבר, שהוא המועד החדש לאישור התקציב. התחנה השנייה היא במרץ הקרוב, כשאפשר לפוצץ את העברת התקציב לשנת 2021 בכל שלב נתון. זאת ועוד, על פי פשרת האוזר, גנץ מתחייב להקפיא את מינויי הבכירים עד שתקום ועדת מינויים שוויונית, תתחיל לעבוד ותביא מסקנות. ומי כמו נתניהו יודע שהוועדות קמות והוועדות נתקעות ונופלות, והכל בדיוק לפי הצורך הפוליטי העדכני של מקימיהן.
ומה קורה בכחול לבן? גנץ ואנשיו יוצאים מנקודת הנחה כי נתניהו לא ירצה להגיע לרוטציה. "ביבי מבלפור לא יוצא, אנחנו הפנמנו את זה ופועלים לפי ההבנה הזאת", אמר לי השבוע גורם בגוש כחול לבן. לכן, על פי כל ההערכות מכל גוני הקשת הפוליטית, המועד הכי מאוחר של יציאה לבחירות מחכה לנו בתחנת היציאה האחרונה, קרי בחודש מרץ. המטרה המרכזית והלא קלה של גנץ היא לשרוד עד סוף מרץ. ואז, אחרי התחנה האחרונה של נתניהו, שיבוא המבול. ממילא רוטציה לא תהיה כאן, אז לפחות ילך גנץ לבחירות כראש ממשלת המעבר. וזה כבר לא מעט במצב העדכני שגנץ ומפלגתו מצויים בו.
בנט, לפיד וליברמן
מבחינת יו"ר ימינה, 120 הימים הקרובים הם המאני־טיים שלו. היעד הנכסף שנפתלי בנט הציב לנגד עיניו וממשיך לדהור לעברו כל הזמן הוא להפוך ליו"ר של מפלגה גדולה. לא מפד"ל ולא הבית היהודי, אלא מפלגה ימנית ליברלית גדולה, כזאת שתהווה אלטרנטיבה שלטונית לליכוד. עד אז ישתדל יו"ר ימינה לא לסטות מהמסלול: לא להצטרף לנתניהו, לא מיזוג ולא ממשלה צרה, ובמקביל לתקוף את נתניהו והליכוד מימין, אך עם זאת, לא יזדהה עם שום דבר שמזכיר את הימין הקיצוני. ניקח לדוגמה את תיקון חוק השבות שהביא לדיון במליאה ח"כ בצלאל סמוטריץ' ביום רביעי השבוע. לא בנט ולא חברו הקרוב מתן כהנא הגיעו למליאה. וזה לגמרי לא במקרה.
הקורונה מעניקה לבנט פלטפורמה מושלמת לשיפור עמדות ולרכישת מניות פוליטיות נוספות. אין לו חלק בממשלה ולא מוטלת עליו שום אחריות על היקפי התחלואה, על ההגבלות או על ההשלכות הכלכליות שלהן. עם זאת, בנט חופשי לפעול בתור שר הביטחון לשעבר שטיפל בגל הראשון: להציג רעיונות, לקדם את המצאתו המוצלחת - קבינט הקורונה האזרחי, לנאום, להתראיין, לתקוף את הממשלה ולהמשיך לעלות בסקרים.
על פי מקורות בליכוד, נתניהו לא מתכוון לשבת בחיבוק ידיים. לדברי אותם גורמים, נתניהו מכין לבנט "טיפול אישי", שבמסגרתו חלק מתוספת התקציב, בגובה 11 מיליארד שקל, יעבור ככל הנראה לחינוך הדתי־לאומי, למוסדות של הציונות הדתית, לגרעינים תורניים ולכל מקום שבו נמצא קהל היעד של בנט. זאת ועוד, לפי ההערכות, ינסה ראש הממשלה להנדס "מפלגת קש" במגרש של בנט. כלומר, רשימה ימנית עם נימה דתית, אך לא חרד"לית. כזאת שתהיה מסוגלת לנגוס במנדטים של ימינה. את המתקפות על בנט ואנשיו מצד בכירי הליכוד אפילו אין טעם להזכיר כאן. הן כבר החלו, ורק יחמירו ככל שהעסק יתקרב לבחירות.
יו"ר האופוזיציה לפיד ישתדל לנצל את תקופת ההתארגנות כדי לבנות את עצמו כאלטרנטיבה לנתניהו בבחירות הבאות. לא לתקוף יותר מדי את החרדים (כי לך תדע איך יסתדר הפאזל), ובעיקר לכרות בריתות פוליטיות. על פי ההערכות, על אף שלפיד רואה את עצמו כמועמד להחליף את נתניהו, הוא בהחלט יהיה מוכן לשקול רוטציה עם בנט, אם זה מה שצריך לעשות כדי להוציא את בנימין נתניהו מהמעון שברחוב בלפור.
יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ממשיך בעקביות את הקו שבו בחר לפני קצת יותר משנה. ליברמן הוא היחיד שסירב לכל הצעה, מפתה ככל שתהיה, ולא הצטרף לממשלת נתניהו. הוא וביבי כבר לא, וזה לא עומד להשתנות. עם מי ליברמן יהיה מוכן לשבת באותה הממשלה? כאן האופציות פתוחות. כשיגיעו לגשר - אז יחשבו איך ובראשות מי לעבור אותו ביחד, אם בכלל.