ברצלונה ומסי כבר לא, כלומר כן, אבל לא ממש. בעצם, בהשראת הפינה האלמותית בירחון "פנדל" הזכור לגברים בני גילי וצפונה, אולי מוטב שנאמר - "היו אתם השופטים". בטרם נחזור לאזורי המחיה המוכרים של הטור הזה, הבה ונקבל בברכה ובהסבר קצר את קוראי המדור שאינם מתעניינים בכדורגל: השמועות על הפרידה צצו לאחר איבוד תואר אליפות, שכבר נראה כמונח בוויטרינה שבסלון, ונמשכו בתבוסה הנוראית 8-2 לבאיירן מינכן, עת זיהה הכוכב כי עתידו של מועדון הפאר לוט בערפל, בהיעדר כספים שיאפשרו לו להתחדש ולהתחזק.
עד כאן המבזק הקצר של חדשות הספורט - ועכשיו לדמיון שבין הסיפור של ליונל מסי וברצלונה לכמעט כל מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים.
זה היה רומן בין טינאייג'ר לאישה בשלה: מסי שנולד בארגנטינה זוהה כבר בגיל 5 ככישרון מטורף, רק שבגיל שבו החלו כל חבריו לגבוה, הוא נשאר מאחור. ברצלונה הסכימה לקלוט אותו לשורותיה, לממן עבורו טיפולים בהורמוני גדילה, ללמד אותו כל מה שצריך לדעת על כדורגל - ובתמורה קיבלה את הכישרון העצום עם מחויבות של שחקן בית, אף שספרד אינה מכורתו.
מסי לא ידע מעולם אחרת - ועם התמיכה שקבוצה בוגרת יכולה להעניק, הוא היה לכוכב ענק, כזה שמשווים לפלה ומראדונה, כזה שרק כריסטיאנו רונאלדו, הצ'ילבה מפורטוגל, יכול לנסות לקרוא עליו תיגר.
רק שביום בהיר אחד, שלא היה אלא שיאו של תהליך שנמשך שנים, הבינו ברצלונה ומסי שיהיה להם קשה להתקדם ביחד. השוני הוא שבניגוד לקבוצה שהתקשתה לפתח מערכות יחסים אחרות, למסי (לגברים תמיד קל יותר בסיטואציות כאלה!) דווקא היו מחזרות. אולי לכן הוא היה זה שהחליט לעזוב את הבית.
ברצלונה הביטה בו אורז, ולא הצליחה לעכל. הרי היא נתנה לו את שנותיה הטובות ביותר. ובמצבה הנוכחי, איזה כוכב יסתכל עליה? ובכלל, איך הוא יכול לעזוב ככה, הרי יש להם תארים משותפים. לכן היא נעמדה על רגליה האחוריות ושלפה מהבוידעם את הכתובה, שבה התחייב מסי לשלם לה סכום פלאי של 700 מיליון יורו אם ירצה לעזוב.
כולם ידעו שתוקף המסמך פג, אבל בארסה, כאישה נקמנית, ניצלה את קשריה הטובים בבית הדין לענייני משפחה, כלומר בהתאחדות הכדורגל הספרדית, ושם נקבע שהחוזה מחייב את מסי עד לקיץ הבא.
אבל לא רק המלחמה של בארסה היא שעיכבה את הפרידה, שבשלב ההוא נראתה כעובדה מוגמרת. גם אצל הכוכב החלו להתעורר ספקות. מעבר למחיר הכלכלי של הגירושים, הוא התחיל לפחד מהחיים לבד, אחרי שלאורך כל חייו ידע רק קבוצה אחת.
המחזרת הלהוטה ממנצ'סטר אולי צעירה וחטובה מהקבוצה שבה היה לגבר, אבל לנגד עיניו חלפו ימים קרים במגרש ריק מאוהדים (קורונה) והוא דמיין לילות שישי ארוכים, אחרי שישכך להט הרומן החדש, שבהם יביט מבעד לחלון מכוסה בטיפות גשם, בעיר אפורה בצפון־מערב אנגליה, שבשעת לילה אפשר בקושי למצוא בה פיש אנד צ'יפס פתוח - וישאל את עצמו איך זה שהיה יכול להיות כל כך טיפש?
***
מה שקורה לרוב הגברים המתגרשים כחודשיים אחרי עזיבת הבית, הכה בו כמה שעות בטרם העזיבה: הידיעה שכל מערכות היחסים הזוגיות ארוכות הטווח מגיעות כמעט תמיד לאותן פרשות דרכים. עם כל הכבוד לסיטי, הפצצה העשירה ממנצ'סטר, ידע "הפרעוש" שסקס לוהט ממצה את עצמו די מהר, בעוד הבוקר שלמחרת, זה עם הילדים והפנקייקים, הוא טעם החיים.
תגידו שזו פשרה של נוחות, תגידו שהם נשארו ביחד מכל הסיבות הלא נכונות - מהילדים המשותפים ועד למשכנתה - ואענה לכם רק שרובנו קצת כאלה. נו, כן, כולם יודעים לכתוב מילים יפות בפייסבוק ביום ההולדת שלה או להעלות תמונות מהחתונה לצד חרטוטים על האושר שמלווה אתכם כבר 10, 20, 30 שנה; רק שככל שהסגנון פומפוזי יותר, כך זועק השכנוע העצמי לשמיים.
ממש כמו מסי, לו הייתם נשאלים, הייתם בטוחים שהיא המקור לכל צרותיכם ושבלעדיה הייתם בטח כבר נראים כמו ג'ורג' קלוני ומרוויחים כמו ביל גייטס. אל תכחישו עכשיו, או אולי מוטב לומר, שמרו את ההכחשות האלה עבורה. כי ראיתי את הניצוץ שנדלק בעיניכם כשמנצ'סטר סיטי או פריז סן ז'רמן עברו פה לפני דקה בתלבושת שמשאירה מעט מאוד מקום לדמיון.
אז מסי נשאר בבית, וכמו רבים מאיתנו הוא מפנטז על היום שבו יוכל ללכת עד הסוף, בעוד בארסה חולמת שלמרות גילה המתקדם אולי עוד ייוולד להם איזה תואר חדש, כזה שיהפוך את הפרידה למורכבת עוד יותר. לאף אחד אין ספק שמוטב היה להם להיפרד כבר בקיץ הזה, אבל כמו רוב הזוגות, הם הגיעו לשלב שבו יותר מפחיד אותם למות לבד מאשר לחיות ביחד.