1. אם מישהו רצה הוכחה נוספת לנחיצותם של הקיצוצים בשכר ובפנסיות התקציביות בשירות המדינה, הוא קיבל אותה השבוע, בדמות פרסום הדוחות הכספיים של הממשלה. פעם בשנה מספק החשב הכללי במשרד האוצר הצצה לעלות האדירה שיישאו הדורות הבאים לצורך מימון העלות התקציבית הכבדה על פנסיות תקציביות. פעם בשנה, בדוחות הכספיים של הממשלה, נחשפים הפרטים והמספרים המלאים שממחישים עד כמה הבעיה גדולה - הרבה יותר מכפי שמתארים אותה.
בכל שנה נוסף פרט שממחיש עד כמה ההסכמים שנחתמו בעבר נעשו בלי שאיש ידע את משמעותם, או גרוע מכך, יש שידעו והעלימו עין או נהגו בשיטת "שמור לי ואשמור לך". כמה שיותר מגזרים נהנו מכך, ולכן מעוניינים לשמור על השמנת ומתנגדים לכל ניסיון לטפל בבעיה. זאת הסיבה שכל הקריאות לריסון התופעה הן בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", וכרגע נראה שגם משבר הקורונה לא מצליח להביא את משרד האוצר לגבש איזשהו מתווה לריסון השכר והפנסיות השמנות בסקטור הציבורי, ולו רק כדי להיכנס מתחת לאלונקה, כפי שנהוג בכל משבר.
כתבתי וחשפתי את התופעה של התנפחות ההתחייבויות לפנסיה תקציבית כבר בעשרות מאמרים, אבל מדי שנה אני נותן למספרים לדבר מתוך הדוחות הכספיים של הממשלה.
2. יותר מטריליון שקל - זאת ההתחייבויות לפנסיה תקציבית: 866 מיליארד שקל: המספר הרשמי שמופיע בדוח הכספי של הממשלה להתחייבות לפנסיה תקציבית לגמלאים ולעובדים פעילים. גידול דרמטי של יותר מ־160 מיליארד שקל בתוך שנה. אבל רגע, המספר הרשמי ממש לא מצייר את התמונה המלאה.
ראשית, המספר לא כולל גופים שאפשר לקרוא להם "נתמכים". כלומר, עיריות, אוניברסיטאות, חברות ממשלתיות ועוד, שתורמות תוספת לא מבוטלת להתחייבות האדירה ממילא. כל הגופים הללו מתוקצבים בעקיפין דרך תקציב המדינה, ולכן הם לא נספרים בדוח הרשמי.
שנית, הדוחות הכספיים מזכירים שהעלות האדירה הזאת עדיין אינה כוללת את פנסיית הגישור בצבא ודברים נוספים. "פנסיית הגישור" היא למעשה פנסיה תקציבית בתחפושת. במקום לשלם לפורשי הצבא את הפנסיה התקציבית ה"רגילה", אחרי שבוטלה, המציאו פטנט חדש: "פנסיית גישור" שמו. הפנסיה הזאת משולמת מיום הפרישה המוקדמת ועד לגיל הפרישה הרשמי. כלומר, במשך 20 שנה בממוצע. רק אז קרן הפנסיה הרגילה עוברת לשלם את קצבת הפנסיה. בדוח הכספי של הממשלה נכתב כך: "עד מועד פרסום הדוח, טרם הותקנו תקנות לחישוב פנסיית הגישור של משרתי הקבע בפנסיה צוברת. רק לאחר התקנות תקנות כאמור, ניתן יהיה להגדיר את המידע הנדרש לצורך הערכה אקטוארית של החבות בגין פנסיית הגישור של משרתי הקבע".
ושימו לב כמה זמן כל "התקנת התקנות" נמשכת: "בהתאם לאופן יישום סיכום הביטחון לשנים 2015־2020 מיום 9 במאי 2016 (הסכם העקרונות על תקציב הביטחון - א"צ), צה"ל נדרש לאשר אצל החשב הכללי את גובה פנסיית הצל התקציבית, על אף האמור, צה"ל טרם העביר את המידע הנדרש לאישור החשב הכללי. בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יש לשלם בשלב זה לפורשים מקדמות בלבד, עד להתקנת תקנות בנושא. צה"ל טרם העביר מידע ברור לאופן היישום, בהתאם לבקשת סגן בכיר לחשב הכללי לראש אכ"א". הדבר נכון, אגב, גם לעובדים נוספים בגופי ביטחון אחרים כמו המוסד והשב"כ.
אז מה קרה פה? ארבע שנים חלפו מההסכם בין האוצר למשרד הביטחון, ונתונים על פנסיית הגישור אין ממש. גם סיכומים אין ממש ומידע לא הועבר, והדוחות הכספיים של הממשלה לא כוללים את העלות של הפנסיה הזאת. המדהים בכל הסיפור הוא שלאורך כל השנים שבהן הונהגה "פנסיית הגישור", איש לא חשב להכניס את גובה הסכום להתחייבויות הממשלה. או אז בא הסכם הביטחון מ־2015, שקבע כללים חדשים לחישוב פנסיית הגישור של משרתי הקבע בפנסיה צוברת.
התקנות בהסכם אמורות לכלול, בין היתר, שינויים בפרופיל השירות בצה"ל, אבל מתברר שטרם נקבעו תקנות ליישום עקרונות הסיכום התקציבי. ארבע שנים מאז חתימת ההסכם - ואין תקנות. יש הסכם על קביעת תקנות, אבל תקנות אין, וזה יעבור עוד ועוד דיונים, עוד ועוד מחלוקות, המשפטנים יחגגו - ופתרון אין.
ואיך קרה שלפני שנים רבות חתמו על הסכמים על פנסיית הגישור בלי לדעת כמה זה יעלה? התשובה היא שכך מתנהלים, או לפחות התנהלו, אגף התקציבים ומשרד הביטחון: בלי שום אחריות ובלי שום בקרה, בלי שום יכולת להעריך התחייבויות שלקחה על עצמה המדינה. עסקינן, להזכירכם בכסף הגדול, הכסף הענק שכולם מחפשים, לא בהוצאה של כמה מיליונים שאפשר לכתוב עליה הררי מילים.
השורה התחתונה: בהערכה זהירה, ההתחייבות הכוללת של הפנסיה התקציבית בישראל, עם הגופים הנתמכים ועם פנסיית הגישור, מגיעה ליותר מטריליון שקל. זה מספר מפוצץ, אבל חייבים לומר שהוא נפרש על 50 השנים הבאות וכי מדי שנה חלק ממנו "נבלע" בתקציב המדינה. רק שהחלק הזה הולך וגדל, והוא די מהותי, בייחוד לנוכח הגירעון הגבוה בשל משבר הקורונה.
3. 22 מיליארד שקל - זאת העלות שיישא תקציב המדינה על פנסיה תקציבית בשנת 2020. הסכום הזה ילך ויגדל עם הזמן, ויגיע, לפי החשכ"ל, ל־36 מיליארד שקל בשנים 2037־2038. זאת כמובן משקולת שמעיקה מאוד על תקציב המדינה, ומשמעותה אחת: הדור הצעיר, מעמד הביניים בעיקר, זה שמשלם את מרבית המסים הישירים בישראל, מסבסד ויסבסד את הפנסיות התקציביות, ההולכות ותופחות, של הדור הוותיק בשירות הציבורי. הכוונה היא בעיקר לפנסיות של הבכירים בשירות הציבורי שעברו כבר מזמן כל רף של היגיון.
4. מי מככבים ברשימה? שיאן הפנסיה התקציבית הוא שופט או שופטת, עם כ־90 אלף שקל ברוטו בחודש. שופטים מככבים ברשימת השיאנים, הן בין גמלאי הרשות השיפוטית והן בין גמלאי המשטרה והשב"ס. האם הגיוני שפנסיונר של המדינה יקבל חבילת פנסיה עצומה כזאת, השקולה לכ־20 מיליון שקל לפחות במצטבר מיום פרישתו? אומנם שופטים אינם פורשים בגיל מוקדם כמו בצבא (47 בממוצע), אלא בדרך כלל בגיל המתקרב ל־70, אבל אין זה הולם שירות ציבורי, וודאי לא מצדיק סבסוד מכספי המדינה. אין זה מוצדק ששופט יקבל בממוצע קצבת פנסיה תקציבית בהיקף של כ־42 אלף שקל ברוטו בחודש.
אחת הסיבות לתפיחת הפנסיה התקציבית שלהם, לבד מצבירת זכויות מואצת מהממוצע בשירות הציבורי, טמונה בהערה קטנה בדוח הכספי של הממשלה. נכתב בה: "שופט זכאי למספר קצבאות או צבירת זכויות מוגדלת בין מספר תפקידים בשירות הציבורי" (בחלק מהמקרים הוצגה סכמה של קצבאות ובחלק מהמקרים הזכויות נובעות מרצף של זכויות או מזכאות לקצבה הגבוהה מבין השתיים). כלומר, מדובר בקצבאות פנסיה כפולות או משולשות, שנצברו מכמה תפקידים שממלאים שיאני הפנסיה התקציבית במשך שירותם בסקטור הציבורי.
5. עוד מככבים ברשימה: אנשי מערכת הביטחון. קצבת השיא היא בהיקף של כ־70 אלף שקל ברוטו בחודש (קרוב לוודאי שמדובר ברמטכ"ל לשעבר או באחד מראשי המוסד לשעבר). חשוב לציין שגיל הפרישה הממוצע בצבא נמוך מאוד מזה של שופטים, וזאת הסיבה שהפנסיות נמוכות יחסית מברשות השופטת, אם כי לא בצורה ניכרת. התפלגות הקצבאות בצבא היא כזאת: 25% מהגמלאים מקבלים פנסיה תקציבית של עד כ־8.5 אלף שקל; 50% מהפורשים מקבלים פנסיה תקציבית של יותר מ־12.6 אלף שקל; ואילו 25% הנוספים מקבלים פנסיה תקציבית של 17.5 אלף שקל ברוטו. שוב, כאמור, מדובר בקצבאות שניתנות בגילים צעירים מאוד יחסית, רחוק מאוד מגיל הפרישה הרשמי (67).
להזכירנו, גיל הפרישה בצה"ל עומד על 47. במשטרה ובגופים החשאיים גיל הפרישה עומד על 54, ובשירות בתי הסוהר על 55. המשמעות היא שקצבת הפנסיה התקציבית לזכאים משולמת לפורשים מגיל הפרישה, שהוא בממוצע נמוך בכ־20 שנה מהגיל הרשמי שבו אזרחים מן היישוב פורשים. מנתונים שפרסם בעבר הצבא עולה כי רק 15.7% מהפורשים ומקבלי הפנסיות התקציביות הם לוחמים. הרוב (64.6%) הם המכונים "תומכי לחימה". והשאר, 19.7%, הם אנשי טכנולוגיה. המשמעות היא שרק מיעוט הפורשים הם לוחמים שמגיע להם ה־כ־ל, ללא כל ספק. השאר הם לא ממש כאלה, אך הם זוכים לתנאים יוצאי דופן וחריגים, שעולים למשק עשרות מיליארדי שקלים בטווח הארוך.
זאת ואף זאת, כל איש צבא או משטרה שמשתלב שוב בשירות המדינה מקבל שני תלושים: גם פנסיה תקציבית וגם שכר שוטף, בין אם כחבר כנסת או כשר ובין אם בתפקיד אחר בשירות המדינה. המשמעות היא שבני גנץ, גבי אשכנזי, משה (בוגי) יעלון, יואב סגלוביץ', אבי דיכטר, מירי רגב, עוזי דיין, ועוד רבים אחרים, מקבלים שני תלושים בכל חודש (לפני תיאום מס): גם תלוש של פנסיה תקציבית וגם תלוש על תפקידם. אין קיזוז, כמו שאין קיזוז ליועץ המשפטי לממשלה, האלוף בדימוס אביחי מנדלבליט, ששכרו המצרפי מגיע (לפי הערכות) לכ־120 אלף שקל בחודש.
מככבים נוספים ברשימת שיאני הפנסיה התקציבית הם נבחרי הציבור, משמע שרים, חברי כנסת ופקידים. השיאן או השיאנית מקבל או מקבלת כ־64 אלף שקל בחודש פנסיה תקציבית. הממוצע אצל נבחרי ציבור עומד על כ־18 אלף שקל ברוטו, וגם פה צריך לציין שחברי כנסת ושרים ששירתו בסקטור הציבורי לפני שהפנסיה התקציבית נעלמה, מקבלים קצבה גם על כהונה קצרה. נוסף לכך, פקידים בכירים בשירות המדינה מקבלים פנסיה תקציבית החל מרגע פרישתם - בדיוק כמו בצבא.
6. וכדי לספק את ההוגנות המתבקשת בנוגע לפנסיה תקציבית: מצד אחד, מובן שרמות הפנסיה התקציבית הגבוהות הן לבכירי מערכות הביטחון ולבכירי הסקטור הציבורי, וזה כולל אלפים רבים. מצד אחר, תחום ההוראה הוא הנפסד מכל ההסדרים הנדיבים של הפנסיה התקציבית.
היקף קצבת הפנסיה התקציבית בתחום ההוראה עומד על 6.4 אלף שקל בלבד, נמוך מאוד לעומת שאר הסקטור הציבורי. כלומר, אסור לשפוך את התינוק עם המים - יש סקטורים שבהם רמות הפנסיה התקציבית התרוממו לרמות חריגות מאוד, ויש תחומים, בייחוד ההוראה, שבהם רמות הפנסיה התקציבית הן סבירות לחלוטין.
7. האוצר התכוון לנצל את משבר הקורונה כדי להנהיג סוף־סוף מעין ריסון בכל הסיפור של הפנסיות התקציביות. ראשית, העלאת ההפרשות לעובדים פעילים מרמה של 2% (ניכוי מהמשכורת) לרמה של 5%־6% וגם קיצוץ דיפרנציאלי לגמלאים. ישראל כ"ץ הלך על זה בכל הכוח, ההסתדרות איימה בשביתה, ובינתיים זה ירד מן הפרק. חבל, כי ספק אם תחזור הזדמנות כזאת לייעל את הסקטור הציבורי. אם זה לא יקרה עכשיו, זה כנראה לא יקרה כבר לעולם.
ותזכורת להסתדרות מהדוחות הכספיים של הממשלה: מחיר ההלאמה של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות עומד על כ־183 מיליארד שקל (!). זאת ההלאמה שעליה החליט נתניהו, בצדק רב, בתפקידו כשר אוצר, מאחר שבעקבות ניהול פיננסי מופקר, נקלעו הקרנות לגירעונות כבדים וחששו מקריסתן. כ־49 מיליארד שקל כבר הוזרמו, והשאר זאת התחייבות ממשלתית להמשיך לסייע.
אם ההסתדרות תמשיך להתעקש על הגישה שהסקטור הציבורי הוא שהציל את המדינה במשבר הקורונה ועובדיו חסינים ומוגנים לעד, היא תקים עליה את רוב הציבור. אכן, הכללות הן תמיד רעות, וחלק גדול מעובדי הסקטור הציבורי אינם מרוויחים שכר גבוה, אבל בסקטור הציבורי יש מספיק שומנים. הגיע הזמן לדיאטה, ויפה שעה אחת קודם.