מאז המאה ה־20 מקובל לראות מאורעות היסטוריים גם באספקלריה של התפתחויות חברתיות, כלכליות וכו'. יוצא מזה שקשה לראות במחקר של אירועים היסטוריים מדע טהור המבוסס על נתונים מדעיים ברורים. זה איננו ויכוח סרק, שכן הוא משפיע על איך עמים ומדינות רואים את עברם, ואולי גם את עתידם.
תנועות במרכז המפה הפוליטית, בין שמימין ובין שמשמאל, עושות מדי פעם הערכות מחדש לגבי תפיסותיהן בנושאים שונים, אך לא עד כדי ביטול כל המוסכמות הקיימות, אולם גורמים קיצוניים או פופוליסטיים, הן מימין והן משמאל, אינם נרתעים מכתיבה מחדש של ההיסטוריה על פי האינטרסים הפוליטיים העכשוויים שלהם.
לאחרונה ראינו מאמר של שגריר רוסיה בישראל שקובע שרוסיה היא שבשלהי מלחמת העולם השנייה הביאה לכניעתה של יפן, כלומר לא ארצות הברית, אלא ניצחונות הצבא האדום במנצ'וריה. כל אדם שמצוי בתולדות מלחמת העולם השנייה יודע שהניצחון הסופי הושג מעל שמי יפן על ידי האמריקאים, ויש להניח שגם לרוסים זה ברור, אבל בגלל העימות בין מוסקבה לוושינגטון משנים את ההיסטוריה.
ניסיון עוד יותר בוטה לכתוב מחדש את ההיסטוריה נעשה בימים אלה בארצות הברית. "פרויקט 1619" שיזם העיתון "הניו יורק טיימס" ורוכז על ידי כלת פרס פוליצר, אפרו־אמריקאית בשם ניקול האנה־ג'ונס, טוען שכל ההיסטוריה האמריקאית כפי שהיא נלמדת בבתי הספר מזויפת, וכי יש להתחיל את ההיסטוריה משנת 1619, השנה שבה הובאו למדינת וירג'יניה ראשוני העבדים השחורים, ושכל מה שאירע אחר כך, כולל מלחמת העצמאות האמריקאית, החוקה שלה, האתוסים השונים וכו' - הם מעשי תרמית.
לדעתם, המהפכה האמריקאית פרצה לא מפני שהאמריקאים רצו להשתחרר מהעול הקולוניאלי הבריטי, אלא מפני שחששו שהשלטון הבריטי יאסור את העבדות כפי שעשה בבריטניה עצמה, ושכתוצאה מכך האמריקאים יאבדו את העובדים הזולים שלהם. גם החוקה האמריקאית נועדה, לדעת מחברי הפרויקט, לשלול למעשה את זכויות השחורים. היסטוריונים אמריקאים רבים, לרבות חוקרים אפרו־אמריקאים ידועים, אומנם לא נלאו מלהצביע על העיוותים החמורים במחקר הכביכול מדעי הזה, אבל באווירת Black Lives Matter וחוסר הסובלנות בשמאל כלפי דעות אחרות, קשה לחזות מתי ואיך אמריקאים מן השורה יוכלו שוב להתגאות בעברם, בלי שיואשמו בגזענות או בגרוע מזה.
דוגמה נוספת לכתיבה מחדש של ההיסטוריה מתחוללת היום בספרד. הקואליציה השולטת, שמורכבת מהמפלגה הסוציאליסטית והשמאל הקיצוני, החליטה לחוקק חוק רטרואקטיבי לגבי מלחמת האזרחים שפרצה ב־1936 בין המורדים הפשיסטים בראשות הגנרל פרנקו לממשלה הדמוקרטית הנבחרת.
כזכור, מלחמת האזרחים הידרדרה בתוך זמן קצר לעימות בינלאומי, כשגרמניה ואיטליה מסייעות למורדים, וברית המועצות לממשלה. מלחמת האזרחים כבר חלפה מזמן וגם זיכרונותיה, אך החוק המוצע קורא להעמיד לדין כל גוף שמזדהה היסטורית עם המורדים, לשנות את לימודי ההיסטוריה בבתי הספר, מכריז על הריסת בתי קברות שבהם קבורים לוחמים מהצד הפרנקיסטי ועומד לבטל חנינות שהוסכם עליהן כשספרד הפכה לדמוקרטיה.
מבחינות רבות, פרנקו אכן היה בצד האפל של ההיסטוריה, אנשיו רצחו עשרות אלפי מתנגדים, אך כך עשו גם האנרכיסטים והקומוניסטים שבמשך הזמן דחקו את אנשי הממשלה הדמוקרטית מעמדותיהם. אבל יש גם צד אחר: ספרד של פרנקו לא החזירה פליטים יהודים לידי הנאצים, כפי שעשתה שווייץ למשל. היא לא שלחה יהודים אזרחי ספרד לאושוויץ, כפי שעשתה צרפת ליהודים צרפתים. חשוב לא פחות: היא סירבה להפצרות של היטלר להצטרף למלחמה נגד בעלות הברית ולחסום את מצרי גיברלטר. לו עשתה זאת, הייתה מדיחה אותן מהים התיכון ואולי מהמזרח התיכון בכלל.
אבל בראש סלפני ההיסטוריה ניצבת כנראה התנועה הלאומית הפלסטינית; להיסטוריונים פלסטינים יש זכות מלאה לחלוק על הצהרת בלפור או על המדיניות של בריטניה או ארצות הברית בענייני ארץ ישראל והמזרח התיכון בכלל, אך כפי שכתב פרופ' שלמה אבינרי, "התפיסה הפלסטינית הבסיסית היא שישראל היא ישות קולוניאלית אימפריאליסטית וכי היהודים אינם כלל לאום, אלא עדה דתית שזכות ההגדרה העצמית, כלומר למדינה, איננה חלה עליהם". כדי לאשש, כביכול, את עמדותיהם הם מעלים טענות אבסורדיות וקיצוניות כמו שלילת ההיסטוריה היהודית בארץ בכל התקופות וכו'. הטרגדיה היא שכל זמן שהפלסטינים ידבקו בהיסטוריה המסולפת הזאת, אין סיכוי להסדר בסכסוך הישראלי־פלסטיני.