1
מדינת ישראל וממשלתה איבדו את השליטה על הקורונה. שורת נסיבות ומהלכים הביאו למציאות העגומה הזו, ועיקרם עוד יידון וילובן בעתיד בוועדת חקירה כזו או אחרת.
הסטארט־אפ ניישן ועם הספר, העם שמוציא הכי הרבה אור לעולם, חתני פרס נובל וקדמה טכנולוגית - כשל במאבק הלאומי הגדול ביותר שאליו נקלע ואשר עושים בו בערבוביה רפואה, תשתיות, פוליטיקה ואגו, מאבקים אישיים ומשפטיים, שבטים, תקשורת, כתבי אישום, שנאה ופלגנות והפגנות ימין ושמאל. בתווך נערמות הגופות, בתי החולים קורסים, ואין אור בקצה המנהרה. בחוצות הערים עולה תחושה קשה של אנרכיה ובלבול, מהולים בחוסר ודאות ובחוסר אמון אישי, משפחתי ולאומי, רפואי, כלכלי וחברתי.
בימים הללו עולה השאלה מי בדיוק נוהג אותנו? האם רישיון הנהיגה שלו בתוקף, האם עבר בדיקות ראייה, לאן הוא בדיוק נוסע, לאן לוקח אותנו? האם הוא יודע לאן, או שרק לא מגלה לנו?
הסגר השני שבתוכו אנו נמצאים צפוי להיות ארוך, והוא כנראה הכרחי. מחירו הכלכלי והחברתי קשה, אך הוא מותנה בהסברה נכונה, בהצבת יעדים ברורה, בהפקת לקחים, ביכולת לפצות את הנפגעים, במנהיגות מאוחדת ויעילה, בהצבת מנגנון יציאה כיעד לאומי ובאכיפה מלאה. לצערי ולצערנו אנחנו לא שם. כמדינה וכחברה אנחנו נמצאים כעת בישורת האחרונה שתאפשר לנו לחלץ את עצמנו לאחור.
במציאות שתיארתי, החובה והאחריות צריכות לעבור מהממשלה ומהמנהיגות אלינו, האזרחים. עלינו ליטול אחריות ולקחת את גורלנו בידינו, להקפיד על הנהלים וההנחיות, להימנע מהתקהלויות ולעשות הכל כדי לשרוד כבודדים, כמשפחות, כקהילות וכחברה. המשימה הלאומית שלנו כעת היא לתת דוגמה למנהיגות ולממשלה - כי ההפך כבר לא קיים.
2
כשהמנהיגות הארצית מקרטעת ולא תמיד מספקת את הסחורה, חלק מהאחריות עובר לשלטון המקומי ולראשי הערים. ככלל, ישראל משופעת בראשי ערים מצוינים, מנוסים ואיכותיים שזוכים לתמיכה רבה בעירם. אין לי ספק שאם חלק מסמכויות הממשלה היו עוברות אליהם בזמן, תמונת המצב הייתה שונה כעת.
קחו למשל את ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה, שלקחה מנהיגות ויחד עם הרב המקומי החילה נהלים ואכיפה והפכה את ירוחם מעיר אדומה לעיר ירוקה. אבל יש גם דוגמאות אחרות. למשל ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, שהחליט שמשימת השעה היא לנסוע להתפלל באומן יחד עם משפחתו, והשאיר מאחור את עירו האדומה ואת צאן מרעיתו נתונים לחסדי שמיים. לא רק זאת, בראשית החודש, בניגוד להחלטת הממשלה, החליט רובינשטיין לפתוח את שנת הלימודים בעירו, ואין פוצה פה ומצפצף. אתם שואלים למה? שלום הקואליציה קוראים לזה.
3
מספר חסידויות אשכנזיות במגזר החרדי קיבלו החלטה לפסוח על הנהלים ועל ההנחיות והאזהרות ולנהל שגרה שתביא בהכרח להדבקת עדר בקורונה, לחולים רבים ואולי להדבקת נוספים. ה"הסבר" שהם מספקים מאחורי הקלעים הוא שהם חוששים שהימשכות הסגר והמאבק בקורונה יפגע בלכידות של האברכים סביב עולם התורה, בשגרת הישיבות והכוללים. שכן, לך תדע מה עושים התלמידים בסגר, בבידוד או כשאינם במסגרת (כמובן שלא כולם נוהגים כך, והרב קנייבסקי למשל ורבנים נוספים נוהגים באחריות).
מול חוסר האחריות הזה בולטת באחריותה הרבה היהדות הספרדית, המונהגת על ידי מועצת חכמי התורה. הראשון היה הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, שפנה לציבור להימנע מלהגיע לבתי כנסת ולהישמע להנחיות. השבוע נתקבלה החלטה של הרב שלום כהן ושל מועצת החכמים על איסור הגעה לבתי הכנסת.
מאז ומתמיד הייתה היהדות הספרדית חסידת הפשרות והימנעות מ"יקוב הדין את ההר". ש"ס והנהגתה הרוחנית פוסעות כעת בשביל שסלל עבורה במשך שנים בגאוניות ובאחריות הרב עובדיה יוסף, שתפיסתו גרסה תמיד פשרה, הקלה, פתירת בעיות ואחריות לשלום המדינה ואזרחיה. יישר כוח.
4
כבר חודשיים שפרופ' רוני גמזו מונח על המנגל וממלא את התפקיד שייעדו לו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יולי אדלשטיין. הם לא חיפשו פרויקטור שיצליח אלא פרזנטור למקרה של כישלון. את כתב האישום נגד גמזו הם בנו לאט ובטוח, והעמיסו עליו כל מה שנראה כמהלך לא מוצלח.
"חבל שהקשבנו לגמזו", אמר ח"כ מיקי זוהר וסימן את הכיוון. ואז הגיעה הידיעה שנתניהו שוקל להחזיר את משה בר סימן טוב למערכת, לזכר הימים ההם של "ההצלחה והניצחון" של שניהם על הקורונה.
ופרופ' גמזו? הוא את שלו כבר תרם, אפשר להפיל עליו את הכישלון. וזה כואב, כי מדובר באדם מוכשר וראוי וישר וערכי, שעבר ויה דולורוזה על ידי פוליטיקאים שלא רואים כלום מול העיניים חוץ מאת עצמם.
5
את סוגיית ההפגנות והמפגינים מדשן נתניהו עצמו. בעוד הוא לא השמיע עדיין מילה אחת נגד הכנסים והחתונות של החרדים, מרבים הוא וחברי סיעתו להתייחס למפגינים כאל מוקד הדבקה וכאל מפיצי מחלות.
למרות זאת, כבר שבועיים שאני טוען כאן ובכל במה שטוב יעשו מארגני המחאות בבלפור אם יקפיאו את ההפגנות הגדולות עד לתום הסגר, הן משיקולי בריאות הציבור, הן כדוגמה אישית והן משיקולי סולידריות. את ההפגנות אפשר לקיים בצמתים, בגשרים, במרפסות וברשתות החברתיות.
אבל במוצאי השבת האחרונה, יממה טרם יום כיפור, יצאו רבבות להפגין. זה נראה כמו מרד בהנהגה, בהנחיות ובשכל הישר, באופן שמצד אחד הרשים ומצד שני היה גול עצמי, בעיקר על רקע צמצום התפילות בבתי הכנסת. המהלך הזה הוביל את נתניהו לקדם שימוש בצווי חירום דרקוניים להגבלת ההפגנות ואת כחול לבן הממלכתיים להצטרף להחלטה ולאשרה. בקרב קהלים גדולים של כחול לבן זה התפרש כצעד אחד יותר מדי, בעיקר על רקע העובדה שלא צורפו לכך דברי הסבר והנמקות לציבור.
בתוך כך צצה ועלתה סוגיית השימוש בחיילים במחסומים, לאחר ששתי נשים עם פה ג'ורה עלבו בשוטרת ובשני חיילים והטיחו בהם עלבונות ללא הצדקה וללא צורך. החיילים נמצאים במחסומים הללו כחלק מתגבור של צה"ל למשטרה ולרשויות המדינה, כחלק מפיקוד העורף או באישור הממשלה. זהו צה"ל - מגיע להיכן שצריך. קצת תשומת לב ורגישות היו מונעות את הצבת החיילים (ועוד עם נשק) בפאתי ירושלים בדרך להפגנה בכנסת. השמאל צעק מחד, והימין זעק מנגד "איפה הייתם כשחיילי צה"ל עצרו מפגינים בכפר מימון?".
ואני אומר לכולם: אנא הירגעו, המשימה לנצח את הקורונה היא של כולנו, שכן אם לא נפעל נכון, היא עומדת לפגוע בנו אנושות בריאותית, כלכלית וחברתית. את מלחמת האחים וחורבן הבית השלישי מומלץ לדחות למועד אחר.
6
אלמה נכדתי כבר בת שנה, שזה אומר שגם אני גדלתי. בסוף השבוע האחרון וביום הכיפורים ערכתי איתה ועם העגלול סיורים בשבילי הקיבוץ שבהם לא הסתובבתי כבר שנים. אלמה ואני התרגשנו מכל עץ פרי שנותן פריו, מכל שיח ריחני או מדשאה ירוקה ומכל בית ושביל חדש שגילינו, וזה היה חיבור מקסים. שבת שלום.