לכל אומה "הפתעת אוקטובר" שלה. אצלנו - מלחמה, מחדל. באמריקה - פוליטיקה של ערב בחירות. אמריקה היא מקום מסודר, יחסית, ובכל ארבע שנים, בתחילת נובמבר, נבחר נשיא. אוקטובר הוא הרגע האחרון שלפני. הפתעת אוקטובר היא הניסיון האחרון שלפני. ניסיון אחרון לטלטל את מערכת הבחירות, להפוך את התוצאה, להפוך פיגור ליתרון, תבוסה לניצחון. לעתים זו הפתעה מתוכננת, לעתים אירוע בלתי צפוי.
מקור הביטוי: בחירות 1980. מטה המועמד רונלד רייגן חושש מפני הפתעה. חושש מפני שחרור פתאומי של בני הערובה האמריקאים באיראן ממש ערב בחירות. מכאן, הדעות חלוקות. יש אומרים, המטה חושש וזהו. יש המאשימים, המטה חושש ופועל. נציגיו של רייגן מבטיחים לאיראנים נשק ישראלי תמורת עיכוב השחרור עד לאחר יום הבחירות.
גארי סיק, שהיה מיועציו של קרטר, קבע במפורש כי וויליאם קייסי, מי שלימים מונה על ידי רייגן להיות ראש ה־CIA, הוא שפגש את האיראנים במדריד. היו כמובן גם חצאי הכחשות, אבל כמה עקשנים המשיכו להתעקש, ולחפור. עד כדי כך, שרק לפני שלוש שנים התגלה מסמך המאשר ביקור של קייסי במדריד בקיץ 1980 למטרה "לא ידועה", כך על פי המסמך שייחס את התיעוד לשגרירות בספרד. לפני שנה הוגשה תביעה בבית המשפט, מטעמו של ההיסטוריון קאי בירד, בדרישה שישוחררו מסמכים הנוגעים לאירוע ההוא.
כך או כך - הפתעת אוקטובר לא הייתה. החטופים שוחררו מיד לאחר ניצחונו של רייגן בבחירות. המונח "הפתעת אוקטובר" נטבע אם כך כדי לתעד הפתעה שלא הייתה. אבל במערכות אחרות, בנסיבות אחרות - עוד הרבה לפני שדונלד טראמפ הפתיע את אמריקה ואושפז ערב בחירות - היו גם היו הפתעות.
ב־1968, ממש ביום האחרון של אוקטובר, הודיע הנשיא לינדון ג׳ונסון על הפסקת הפצצות בווייטנאם. הוא כנראה קיווה לעזור לסגנו, יוברט המפרי, שהתמודד בבחירות ההן. האם עזר? בוודאי שלא מספיק. המפרי הפסיד לריצ'רד ניקסון, שלמד שיעור מעניין. אוקטובר הוא חודש טוב להפתעות. לכן, ארבע שנים אחר כך, ממש כמה שבועות לפני הבחירות, ובעוד ניקסון כבר מסובך בפרשת ווטרגייט, הודיע יועצו לביטחון לאומי, הנרי קיסינג'ר, שהשלום בווייטנאם קרוב. ממש עוד רגע.
זו הייתה הודעת שווא. וממילא, ניקסון היה מנצח גם בלעדיה, כפי שהיה מנצח גם בלי הפריצה המיותרת למטה המפלגה הדמוקרטית בווטרגייט. אלא שלנשיא הייתה נטייה להבטיח את כל אגפיו, ולהגזים בפרנויה. ליתר ביטחון - פרץ. ליתר ביטחון - הודיע על שלום שלא בא. הוא ניצח ב־49 מדינות מתוך 50.
זה מקרה שבו קל מאוד לדעת שההפתעה לא שינתה בהרבה את התוצאה הסופית. יש מקרים קשים יותר. כמה ימים לפני בחירות 2000, אל גור נגד ג'ורג' בוש, נודע שהמועמד הרפובליקני נעצר בצעירותו על נהיגה בשכרות.
בעצם, זו לא הייתה הפתעת אוקטובר. הגילוי היה כבר בתחילת נובמבר. חמישה ימים לפני ההצבעה, שנגמרה, למי ששכח, בסוג של תיקו שנגמר בהתערבות של בית המשפט העליון. ערב הגילוי בוש הוביל בסקרים בכ־4%. לקראת ההצבעה היתרון נשחק, וירד באחוז. ביום הבחירות דווקא גור קיבל 3% יותר. האם הפתעת המעצר הסיטה לפתע את כיוון הרוח? קשה לדעת. אבל אם כן, ההסטה הקטנה הזאת עלתה לאמריקה בשבועות ארוכים של מריטת עצבים, ולבוש כמעט בהפסד.
# # #
לנשיא מכהן יש כמובן כוח ליזום הפתעה. כמו שקרטר אולי רצה לעשות עם החטופים, כמו שג'ונסון עשה בווייטנאם. אבל לעתים קרובות הנשיא גם חשוף להפתעות של כוחות מבחוץ. קרטר היה בידי האיראנים, לבוש באה הפתעה מזרח תיכונית מאגף אחר: ערב בחירות 2004, ב־29 באוקטובר, שחרר אוסמה בן לאדן קלטת וידיאו שבה הצהיר שלא אכפת לו מי ניצח בבחירות.
יריבו של בוש, ג'ון קרי, טען לימים שהקלטת גרמה לו נזק. היא הזכירה לאמריקאים את סכנת הטרור, שהייתה הקלף החזק של בוש, והסיטה הצדה את הביצה העיראקית, שהייתה הקלף העיקרי של קרי. אבל הסקרים, שדייקו להפליא באותה מערכת בחירות, לא הצביעו על השפעה ממשית של הקלטת. בוש הוביל ב־2% לפי הסקרים, וניצח ב־2% בקלפיות.
אוקטובר מזמן הפתעות, בין השאר, משום שהמועמדים בתנועה, חשופים לתקשורת, חשופים לציבור. באמצע אוקטובר של שנת 1912, בעיצומו של קמפיין, טדי רוזוולט נורה בחזה על ידי מתנקש. הפתעה? מה שבאמת הפתיע היה ההתאוששות המהירה של המועמד. הוא עלה על הבמה, נשא את נאומו, ורק אחר כך ירד לקבל טיפול. "צריך יותר מכדור אחד כדי להרוג שור", התלוצץ הנשיא לשעבר ומועמד בהווה עם קהלו. ובעצם, הוא לא אמר "שור".
זה רק התרגום הנוח לעברית. במקור "בול מוס". האייל הקורא, המכונה גם אייל אמריקאי, או סתם "מוס", היה סמלה המסחרי של המפלגה הפרוגרסיבית של רוזוולט. הנה, כך אמר המועמד: "למרבה המזל יש לי את הטקסט שלי איתי, אז אתם רואים שעמדתי לשאת נאום ארוך. אבל יש גם כדור - הנה המקום שנכנס דרכו הכדור - וזה כנראה הציל אותי, כי הוא לא נכנס עד הלב. הכדור נמצא בתוכי עכשיו, כך שלא אוכל לשאת נאום ארוך מאוד, אבל אעשה כמיטב יכולתי".
ספק אם טראמפ יודע הרבה על חייו, הרפתקאותיו והצלחותיו של רוזוולט. אבל התנהלותו השבוע מול הקורונה שתקפה אותו מזכירה במשהו את זו של טדי.
גם הוא רוצה לשדר לעולם עסקים כרגיל, עם הווירוס בחזה. גם הוא רוצה להיראות חזק, קשוח, ערני, מלא חיוניות. רוזוולט קנה את פרסומו הציבורי כאשר פיקד על יחידת המתנדבים שכונתה "הרוכבים הקשוחים" במלחמת אמריקה־ספרד של סוף המאה ה־19. הוא היה קשוח אמיתי, לא צעצוע כמו הנשיא המכהן. אבל את הדימוי אפשר לנסות לחקות. כך רייגן, שנחת בוושינגטון עם תדמית הקאובוי שצבר בסרטיו. כך טראמפ, הקאובוי העירוני מניו יורק שלא לוקח שבויים.
וכמובן, צריך להביא בחשבון אפשרות שהמחלה והאשפוז והשחרור מבית החולים לא היו ההפתעה. צריך להביא בחשבון שההפתעה עוד לפנינו, שהרי, זה טבען של הפתעות. הן מפתיעות. עד הבחירות נותרו עוד שלושה שבועות וחצי. זה המון זמן.
ב־1956 הספיק הזמן הזה כדי שישראל, בריטניה וצרפת יפתיעו את וושינגטון ויפלשו למצרים במבצע קדש, ממש ערב הבחירות. הוא הספיק כדי ששבוע לפני כן ההונגרים יתקוממו נגד שליטיהם הסובייטים באחד הרגעים הדרמטיים של המלחמה הקרה. מזלו של הנשיא, דווייט אייזנהאואר, שענייני ביטחון בינלאומיים היו בדיוק הדבר שבגללו נבחר.
ההפתעות יכלו להפתיע אותו, אך לא יכלו למנוע את התוצאה הבלתי נמנעת. אייזנהאואר ניצח ב־41 מדינות עם יותר מ־57% מהקולות. טראמפ, עם איזו הפתעה שלא יצליח לייצר, ישמח מאוד להסתפק גם בהרבה־הרבה פחות מזה.
סטיית תקן
1. כמה מדינות באמת מתנדנדות בבחירות באמריקה? תלוי את מי שואלים. בין חמש לעשר. לדוגמה: אריזונה. לארי סבתו קובע שהיא מתנדנדת. צ'רלי קוק כבר העביר אותה לטור של ביידן. סקר "ניו יורק טיימס" נתן השבוע לביידן יתרון של 8% באריזונה. מצד שני, היא לא הצביעה למועמד דמוקרטי מאז ימי קלינטון. מצד שלישי, ביידן נסע לבקר בה השבוע כדי להבטיח את ניצחונו.
2. עוד דוגמה: וויסקונסין. ה"אקונומיסט" סופר אותה כדמוקרטית. פוליטיקו מתייחס אליה כאל מתנדנדת. הסקר האחרון, מתחילת אוקטובר, הראה יתרון 6% לביידן. אבל וויסקונסין היא מדינה בוגדנית, שהטעתה את הסוקרים בבחירות 2016, הבטיחה קלינטון וקיימה טראמפ. מפחיד קצת להבטיח בה ניצחון לביידן.
3. באמריקה, ליהודים ולמוסלמים אותה העדפה פוליטית. פחות משליש משתי הקבוצות הללו יבחרו בטראמפ. לפי סקר שפורסם השבוע - 30% מהמוסלמים, 34% מהיהודים. דומה למדי למה שקבע סקר בקרב היהודים לפני כחודש (שבו היה 30%).
4. לכל מי שאוהב להזכיר את שגיאת הסקרים של 2016 כדאי לזכור שהייתה שגיאה גם ב־2012 - רק לכיוון ההפוך, לטובת מיט רומני הרפובליקני. זה אומר, לדוגמה, שאם הסקרים השנה יטעו כמו ב־2016, ביידן יפסיד בוויסקונסין באחוז אחד. אבל אם הם יטעו כמו ב־2012, הוא דווקא ינצח ב־10%. בפועל, יש לו יתרון (ממוצע) של 7%.
השבוע עשינו שימוש במקורות הבאים: גאלופ, 538, The Upshot, אוניברסיטת מונמות', 270 to Win, Institute for Social Policy and Understanding, ה"אקונומיסט", קוק ריפורט, "וושינגטון פוסט".