עוד טרם בוא החורף נודדות חיות הבר - בעיקר עוף השמיים - ממחצית הכדור הצפונית אל הדרומית, החמימה, כדי להבטיח לעצמן מקורות מזון בתקופה הקשה. יש חיות שאינן יכולות להגר וחייבות להישאר במקומן. כך, למשל, הסנאים. הם אוגרים עשרות אלפי אגוזים מעשרות סוגי עצים וקוברים אותם עמוק באדמה, במאות מקומות מחבוא, כדי להבטיח מזון בתקופת החורף הקשה. סנאים אחרים שכללו את השיטה והחלו לאחסן אגוזים בתוך מדפים שהם חוצבים בגזעים של עצי אלון.
בקרב בני האדם יש תופעה דומה בעידן של אי־ודאות: קבוצות שאין להן גישה למקורות אשראי או לא יכולות לחלוק את הסיכון העתידי עם אחרים, כמו המשפחה המורחבת, בעיקר אם יש בידיהם אמצעים, מיד מגדילות את שיעור החיסכון. זאת, בזמן של משבר כלכלי המלווה בחשש מפני הלא נודע. כאשר העתיד ודאי יותר ומתאפיין בזרם של הכנסה בטוחה, הנטייה לחסוך יורדת. לא זאת בלבד, כאשר העתיד לוט בערפל, הנטייה הגוברת היא להחזיק יותר מזומן - שהוא זמין בכל נקודה - מאשר השקעות בנכסים אחרים, שנזילותן מטבע הדברים נמוכה יותר ומקשה על מימושן בעת חירום.
הנתונים מלמדים כי אחת מדרכי ההתמודדות של הציבור בעולם עם נגיף הקורונה היא עלייה בשיעור החיסכון של משקי הבית. הקורונה הגבירה את אי־הוודאות, שגורמת לעלייה חדה בשיעור החיסכון, מפני שפרטים ומשקי בית לא יודעים מה יילד יום. כאשר המצב מחמיר, יש התכווצות אוטומטית בהוצאה, והחשש מתגבר עוד לפני שמפטרים עובדים ובני משפחה, קל וחומר במקרה של פיטורים. כך, למשל, עלה בגוש היורו שיעור החיסכון מכלל ההכנסה הפנויה של משקי הבית ברבע הראשון של השנה ל–16.9%, לעומת 12.7% ברבע האחרון של 2019 - הנתון הגבוה מעולם.
בארה"ב היה שיעור החיסכון לפני מגיפת הקורונה בסביבות 7.3%, במרץ השנה הוא עלה ל–12.9%. באפריל, בשיא הפאניקה, זינק שיעור החיסכון הארצי בכל ארה"ב ל–33.6%. מאז, לאחר הזרמות של טריליוני דולרים בידי הממשל, החיסכון יורד: בחודש יוני היה השיעור 18.7%, ובאוגוסט הוא כבר צנח ל–14.1%, אבל גם כך הוא עדיין כפול ממה שהיה לפני התפרצות הנגיף. בקנדה היה שיעור החיסכון לפני המגיפה בסביבות 3.6%, וביוני הוא עלה ל–15.7% (לאחר שהיה 19% ברבע הראשון של השנה). ביפן, שם המודעות לנגיף הקורונה הייתה מוקדמת, עמד שיעור החיסכון של משקי הבית בחודש יוני על 62.1%. כן, אתם קוראים נכון. יותר מ־60%. ביולי הוא ירד ל–42.4% ובאוגוסט ל–19.7%, נמוך מהממוצע הרב־שנתי. באוסטרליה קפץ שיעור החיסכון של משקי הבית מ–3.6% בינואר ל–6% באפריל ול–19.8% ביולי.
אחוזי החיסכון האדירים האלה נמדדו אף על פי שכל הממשלות במדינות שנמנו הושיטו סיוע למשקי הבית ועסקים ביד רחבה, ללא תקדים בהיסטוריה האנושית. העברות כספים חד–צדדיות אלו היו אמורות להפיג חלק מאי־הוודאות, ואכן, בפועל אנו רואים כי הן הצליחו להרגיע את האוכלוסייה בעולם. כלומר, בדרך כלל.
נבהיר: עלייה בשיעור החיסכון גוררת את המשק שבו היא חלה להעמקת המיתון. זה פשוט מאוד - משקי בית קונים פחות וחוסכים יותר, מה שמאט את הפעילות הכלכלית, וההאטה מתגלגלת דרך המכפיל הכלכלי למרבית הסקטורים. או אז גדלה אי־הוודאות של שאר הסקטורים - וחוזר חלילה. בייחוד הדבר אמור במדינות המערב, שבהן הצריכה הפרטית היא, בדרך כלל, בין 60%–70% מהתוצר. כלומר, חיסכון מוגבר הוא רע למשק, בייחוד בתקופה של התכווצות. הוא פשוט מגביר את המגמות השליליות במשק, הפעם בגלל נגיף הקורונה.
לאוצר נמאס מהלמ"ס
בישראל אין נתונים על שיעור החיסכון של משקי הבית, מפני שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הלמ"ס, מוזנחת תקציבית זה עשרות שנים. זאת מחלקה במשרד ראש הממשלה שאין לה אבא, וה–OECD כבר התלונן על כך שיש להגדיל את תקציבה. המדינה מתייחסת ללמ"ס כאילו היינו עוד בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה. אין נתונים רבעוניים, וברור שלא חודשיים, כמו בארה"ב, בנוגע לשיעור החיסכון.
הדבר הקרוב ביותר שיש בישראל הוא שיעור החיסכון הפרטי הנקי ביחס לתוצר. זהו החיסכון הנובע מפער שבין ההוצאה לצריכה אינדיווידואלית בפועל, פחות ההכנסה הפנויה ממקורות פנים וחו"ל. במשבר הפיננסי העולמי, שפרץ באסיה בשנת 1997, היה שיעור החיסכון הנקי בישראל 20.6%, לעומת 19.4% בשנת 1996. במשבר הדוט.קום העולמי - הוא משבר אתרי חברות האינטרנט - עלה שיעור החיסכון הנקי בישראל בשנת 2002 ל–14.7%, לאחר 12.8% בשנת 2001.במשבר העולמי של הסאב–פריים, עלה שיעור החיסכון הנקי בשנת 2009 ל–16%, לאחר 12.3% בשנת 2008. המשבר הפוליטי בישראל הביא לעלייה בשיעור החיסכון הנקי ביחס לתוצר בשנת 2019 ל–18%, לאחר 16.9% בשנת 2018.
הציבור בישראל יודע כי לא יהיה טוב השנה, וגם לא בשנה הבאה, והוא מתכונן לכך היטב. לא רק באמצעות הגברת החיסכון, אלא אף בהיקפי הכסף המזומן. פיקדונות עו"ש של הציבור בישראל עלו מאז מרץ השנה ב–97.745 מיליארד שקל, והם עומדים על 514.089 מיליארד שקל, עלייה של 22%. התנהגותה המזגזגת של ממשלת האחדות מגבירה את אי־הוודאות בקרב עסקים, חברות ומשקי בית. במקום להרגיע את הציבור, הממשלה מכניסה אותו למכבש לחץ. החשב הכללי פרסם כי עד ספטמבר נתנה הממשלה סיוע של 75.47 מיליארד שקל, אבל אם נפחית מכך את ההלוואות וביטוח האשראי, הסכום שהוזרם במזומן הוא רק 48.7 מיליארד שקל, אולי כ–3.3% מהתוצר, נמוך בהרבה לעומת מדינות עשירות אחרות כמו ישראל. גם הסיוע שניתן הגיע לאחר מאבקים והפגנות של הסקטור העסקי ובעלי עסקים קטנים.
אין לנו נתונים כמו בעולם, לכן נשתמש במה שיכול להצביע על שיעור החיסכון. ברבע הראשון של השנה הפחיתו משקי הבית את מצבת ההלוואות שלהם שלא לדיור. כלומר, למעט משכנתה (שהיא כמעט הכרח) ב–4 מיליארד שקל, ברבע השני של השנה הפחיתו משקי הבית את החוב שלא לדיור בעוד 3 מיליארד שקל, כלומר ירידה של 7 מיליארד שקל בתוך חצי שנה, ל–195 מיליארד שקל. מתוך כלל הסכום האמור אצל חברות כרטיסי האשראי העצמאיות, שאינן קשורות למערכת הבנקאות, הייתה הפחתה של מיליארד שקל. כלומר, ישנה הבנה כי הריבית של חברות כרטיסי האשראי יקרה. תחת זאת, הגדיל הציבור את החוב מגופים מוסדיים, שם הריבית זולה הרבה יותר. אצל קופות פנסיה וקרנות השתלמות גדל החוב ב–0.8 מיליארד שקל. ההלוואות לדיור המשיכו לגדול בחצי הראשון של השנה, ככל שעוד ועוד זוגות צעירים מממשים את מסגרת "המחיר למשתכן" בעוד 8 מיליארד שקל - ל–528 מיליארד שקל.
ההתנהגות התזזיתית של הממשלה בישראל מגבירה את אי־הוודאות ועלולה להביא להחרפת המשבר המשקי עמוק לתוך שנת 2021. ההוראה לסגור עסקים קטנים ללא שום עדות מדעית או נתונים השוואתיים רלוונטיים מביאה לכאוס אצל מאות אלפי משקי הבית שמתפרנסים מעסקים שבנו במו ידיהם, במשך שנים ועשרות שנים. אין שום סיבה לסגור חנות שפתחה פונה לרחוב ובעליה מתחייב לווסת את כניסת הלקוחות ולהקפיד שיעטו מסיכות. אין סיבה לסגור משרדים קטנים, או אפילו גדולים, שאינם מקבלים קהל ומקפידים בקלה כבחמורה על הפרדה באולמות העבודה או אף על הפרדה בשעות העבודה. אלה הוראות שהציבור אינו יכול, אינו רוצה ואינו מסוגל לעמוד בהן.
בנק ישראל, הוא היועץ הכלכלי לממשלה, בטח שאינו חשוד כי הוא מבקש ללבות את מגיפת הקורונה או ההפגנות, הוא ערך חישוב בדבר הנזק שנגרם למשק בגלל הסגירות המיותרות. על פי הבנק המרכזי, התרומה של עסקים שלא נכללו כחיוניים על ידי הממשלה, אבל יכולים לפעול ללא קבלת קהל, נאמדת ב–10% תוצר ובשווי של 2.8 מיליארד שקל בשבוע. מתוך עשרת האחוזים האמורים, אצל עסקים קטנים המעסיקים עד עשרה עובדים, שאף עליהם נכפה הסגר, יש הפסד של 4.5% מהתוצר, בשווי של 1.2 מיליארד שקל בשבוע. רובם של העסקים הקטנים מגיע מענף השירותים, והם מהווים 3% מהתוצר.
יהיה רע
לפי הדוח של הבנק המרכזי המייעץ לממשלה, המשקל בתעסוקה המשקית של העסקים שפעילותם צומצמה בסגר הנוכחי, שעבודתם אינה כרוכה בקבלת קהל, מגיעה ל–400,000 עובדים. זאת ועוד, עסקים קטנים של עד עשרה עובדים שפעילותם חלקית מעסיקים 195,000 עובדים. העסקים, בניתוח של בנק ישראל, הם בתחומי התקשורת (למעט הייטק), שירותים מקצועיים כגון משרדי עו"ד ורו"ח ושירותי תמיכה, ניהול ותיקון מחשבים. בנק ישראל אומר לממשלה להחזיר עסקים שאינם מקבלים קהל לפעול, בשל תרומתם לכלכלה מחד גיסא והסיכון הנמוך לתחלואה מאידך גיסא. קריאתו של הבנק המרכזי לממשלה עם 33 שרים נפלה על אוזניים ערלות.
עוד בסוף אוגוסט קיווה הבנק המרכזי כי הממשלה תנהג על פי השכל הישר. הבנק המרכזי צפה כי המשק הישראלי יתכווץ השנה ב–4.5%, ובשנת 2021 יצמח ב–6%! בתרחיש חמור צפה הבנק ירידה של התוצר השנה ב–7% וצמיחה של 3% בשנת 2021. בא הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, הוא ה–OECD, ושופך מים צוננים על המשק הישראלי. הארגון אינו צופה טובות לישראל, זאת עוד טרם הסגר המיותר הנוכחי. להערכת הארגון, המשק מצטמק השנה ב–6%, ובשנת 2021 יצמח רק ב–2.9%. המשמעות היא קיפאון. האוכלוסייה צומחת ב–2% בשנה, כלומר, גם לאחר הנפילה הקשה השנה, אולי נצמח בשנה הבאה בשיעור של 0.9% בלבד לנפש, זה ממש מאכזב. זוהי בשורה מאכזבת לעסקים. שכן גם אם יאפשרו לפתוח אותם בחודשים הקרובים, עשרות אלפים מהם לא יקומו מחדש, ייסגרו לעולמי עד, ויחד עמם צפויה קריסה של משפחות רבות.
אלו שבכל זאת יצליחו לצוף מעל המים, ייאלצו לשלם ריביות הולכות ועולות בשל החוב הממשלתי התופח ללא תכנון וללא השקעות נכונות של הבזבוז הממשלתי. הגירעון הממשלתי, שהיה בשנת 2019 3.9%, יעלה השנה ל–13.8%, ובשנת 2021 יהיה 10.3%. כאשר הגירעון עולה (בספטמבר הוא כבר עלה ל–9.1% מהתוצר), הריבית שהממשלה משלמת בגין גיוס הון למימון פעילותה עולה. היות שהממשלה היא נקודת ייחוס עבור שאר השחקנים במשק, הריבית לכל העסקים במשק תעלה, מה שיכביד עליהם ליטול הלוואות לשיקום עסקיהם או להשקעות חדשות.
החוב של הממשלה ביחס לתוצר עולה השנה ל–77%, לפי ה–OECD, זאת לעומת 60% בשנת 2019, ובשנת 2021 הוא יעלה לכ–85%. עלייה זאת, יחד עם הגירעון הממשלתי, עלולה להביא לירידה בצפי הדירוג של ישראל או לירידה בדירוג האשראי. העובדה שאין תקציב מאושר בישראל מחמירה מאוד את מצבו של המשק הישראלי בעיני חברות דירוג האשראי. כל האמור מוביל לריביות גבוהות יותר, עם כל הרע הנלווה לכך. מכה נוספת היא ייסוף השקל. בחמש השנים האחרונות היה ייסוף ריאלי בשיעור של 6.8%, וזה כשנתיים - 4.4%. כושר התחרות של המשק הישראלי, בעיקר של חברות ועסקים בתחום המסורתי, הלואו־טק, יורד.
דווקא בגלל חוסר הוודאות בקרב הציבור צריך להגביר את הפעילות המשקית היזומה על ידי הממשלה, כדי ליצור מקומות עבודה במקום מאות אלפי מקומות העבודה שנגרעו בזמן הקורונה. זה הזמן להגביר את ההשקעות במשק בכל התחומים, מתשתיות ועד לאוריינות דיגיטלית. אבל אין למדינת ישראל תקציב מדינה מאושר, דבר חמור מאוד, חסר תקדים ואנטי־דמוקרטי, המקשה על הפעילות במשק בהיבטים החברתיים והמשקיים ובמתן מענה לצורכי המשק. ממש אין תקווה לשינוי באופק.
כל כמה ימים מדווח שר האוצר ישראל כ"ץ כי משרדו מכין תוכניות כלכליות למשק. מאז פרוץ מגיפת הקורונה הוציאה הממשלה, במסגרת תוכנית החירום להאצת פרויקטים בתחבורה, רק 700 מיליון שקל, בהאצת פרויקטים בתעשיית ההייטק - 340 מיליון שקל, בדיגיטציה ולמידה מרחוק - 30 מיליון שקל ובהאצת פרויקטים בתשתיות - 63 מיליון שקל. זאת ממש זריית חול בעיני הציבור הישראלי, שאולי כבר עדיף שיטמון ראשו בחול כמו במיתוס היען, יפחית את החיסכון שטעמו למשק הוא כלענה וימתין לחלוף הסכנה.