לפני שבוע התערבתי עם חבר שטען שלבנימין נתניהו אין ברירה אלא לפטר את גילה גמליאל. שלשום הוא סימס לי: "ניצחת". לקח לי רגע להיזכר על מה הוא מדבר. ב־5 באוקטובר התגלה שהשרה הפרה את הסגר, ואכן נראה שזה כבר לא יקרה. אמרו שיבדקו אם היא שיקרה בחקירה האפידמיולוגית, אבל מאז עברו מים מתחת לגשר, יש דרמות חדשות להתעסק בהן, ומי זוכר שכשהתערבנו ממש קיוויתי שהוא ינצח.
נדמה שאנחנו שוכחים, אבל התִחמונים הקטנים שמתמסמסים דרך קבע הם בדיוק הסיבה לחוסר האמון שפשה בעם. יש להם השפעה מצטברת. כולם כבר הבינו שזה לא באמת משנה אם יש או אין פרויקטור, כי הוא חוזר בו מנזיפות חמורות על התקהלויות במגזר החרדי אחרי שהוא מקבל על הראש, ומודיע שתכף יהיו הקלות כי הגענו ל־2,000 חולים ביום, שזה בדיוק המספר שבו היינו רגע לפני ההתפרצות הקשה שהכניסה אותנו לסגר השני מלכתחילה. איך אנשים אמורים להשתכנע שהפעם זה יהיה אחרת? משפט נתניהו עדיין תלוי בתמיכת המפלגות החרדיות. למעלה ממחצית האזרחים שהצביעו נגד המשך שלטונו עוד פחות מאמינים לו מפעם. ומילא הם - גם שותפיו הטבעיים לא בדיוק מקשיבים לו. חוסר האמון, ומתוכו חוסר היכולת להתמודד עם הקורונה, לא ילכו לשום מקום כל עוד הקונסטלציה השלטונית הנוכחית נשמרת.
החבר שאיתו התערבתי הוא ידען גדול, אבל כמו רבים, קשה לו להפנים את גודל השינוי שחל כאן בשנים האחרונות. חלק מכחישים את הפיחות המזדחל של הנורמות, השיח והערכים בשל נטייתם הפוליטית, אבל גם אלה שמכירים בו מתקשים לעקוב אחרי היקף הפיחות, שממשיך להזדחל כל הזמן, גם אחרי שנדמה שהגענו לתחתית. לפני כמה שנים גילה גמליאל הייתה בהחלט מפוטרת על ידי נתניהו על מעשה כזה, אבל התהליך שעברנו כחברה שחק עד דק את מבנה השכר ועונש שהורגלנו אליו.
ראשי החצרות המרדניות במגזר החרדי מקבלים טיפול VIP כשהם נדבקים בקורונה, אחרי שהם מדרבנים את צעיריהם למרוד ולהידבק בניגוד להנחיות המדינה, שהם שותפים טבעיים להנהגתה, ומתוך כך גם לא יהססו לדרוש סגר כללי נוסף אם התחלואה שוב תעלה בערים חרדיות.
המשטרה כולה נכנסה לסחרור בגלל אכיפה אלימה בחתונה חרדית שנערכה בניגוד מופגן להנחיות, לא חלילה בגלל חיי אדם, אלא בגלל השותפות הקואליציונית.
גמליאל היא רק קצה הקרחון. אף אחד כבר לא מפוטר, בין שניבל את הפה, העליב, הטריד ובין שעבר על החוק. לא שרים, לא יועצי ראש הממשלה, לא חברי כנסת, לא הנשיא, לא הרמטכ"ל ולא ראש השב"כ. אז הניחו לגילה גמליאל לנפשה. נתנחם בעובדה שהיא אישה והיא מזרחית, ולפחות אינה מופלית לרעה.
דרוש: פה ג'ורה
כשאין תחלופה הנהגתית לאורך זמן, הדבר משול למים עומדים. העסק מתחיל להסריח, ואם לא מזרימים את המאגר - הריח רק הולך ומתגבר. זה לא מקרי שעם השנים כמות אנשי המקצוע המוערכים סביב נתניהו מתמעטת, בעוד מספר האנשים הבולטים לרעה עולה.
במסגרת התעמולה והשיח הרדוד, אפשר להמשיך להפיל את האבחנה הזו על התנשאות של ישראל הראשונה מול השנייה או על אשכנזים ומזרחיים, אבל בואו, כולנו יודעים שלא בכך מדובר, אלא באנשים שהם פשוט לא ראויים. חסרי השכלה, חסרי גינונים, חסרי כישורים פרט לפה ג'ורה מפואר וזוג מרפקים גסים. אנשים שהרוויחו את מקומם בצמרת בחסד, לא בזכות, ולכן יעשו כל מה שדרוש על מנת לשמור על הג'וב היוקרתי, ובצדק. האם יש סיכוי שיקבלו ג'וב דומה באיזושהי קונסטלציה אחרת? קשה לדמיין את הארגון שירצה להעסיק את מיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם או אוסנת מארק באיזושהי פוזיציה רמת דרג.
פיחות זוחל הוא תהליך טבעי כשנמצאים בתפקיד רב־כוח לאורך זמן. העכבות והפחדים מתמעטים, ההיכרות עם המערכת משתפרת, והיכולת לתחמן ולהסתיר גוברת: אתה הוא שמכיר הכי טוב את הכללים והפרצות, ואת כל הנימים וההסתעפויות של המערכת. ככל שתשכיל להחליש את אלה סביבך, תגדיל את יכולתך לשלוט.
לכן עקרון ההחלפה חשוב כל כך בכל מערכות השלטון, לא רק כשמדובר בכיסא ראש הממשלה. עצם ההתחדשות מונעת הסתאבות. זה ההיגיון מאחורי הגבלת קדנציות.
כשפרק הזמן בתפקיד מוגבל מראש, ואין אפשרות לשמר את הפוזיציה לתקופה בלתי מוגבלת, באופן אוטומטי יש יותר חשיבה על מיצוי ההווה במקום על הקדנציה הבאה, ולכן יש גבול גם למזימות. יש גבול למערכים העוקפים שניתן להקים מאחורי הקלעים, ולתִחמונים השקטים שנעלמים מעין הציבור ומנבחרי הציבור החדשים שנכנסים למערכת. הרי ידוע שכוח משחית גם את הטובים והמוכשרים. לאורך זמן הוא משחית את כולם.
התחלופה מגבילה את הכוח, וזה נכון גם לגבי שרים, כדי שלא יידבקו לכיסא מסוים (כמו משרד הבריאות או הפנים) ויהפכו את המשרד הממשלתי למוסד אישי שרק הם יודעים לתפעל, ולכור מחצבתם. זה נכון גם לפקידים הבכירים, כמו מנכ"לי משרדים ויועצים משפטיים, וזה נכון גם לראשות ועדות כנסת, כמו לדוגמה ועדת הכספים. את משך כהונת נשיאי העליון מגבילים, אבל צריך להגביל גם את הכהונה בכל המשרות הרמות במערכת השלטונית, אולי גם את זו של חברי כנסת.
האם לפחות על כך יכולים להסכים 61 חברים מהכנסת הנוכחית? הרי זה לא עניין של אידיאולוגיה מדינית, כלכלית או משפטית, לא עניין של נטיית ימין, מרכז או שמאל. זה עניין של אלה שהם בעד מים עומדים ואלה שהם בעד מים זורמים, זה הכל. עדיף שאלה שהם בעד מים זורמים יעבירו חוק כזה במקום לגרור את כולנו לעוד מערכת בחירות שתעלה מיליארדים, תרעיל בתעמולת רפש ובסוף תביא לעוד הכרעה מדומה שתסתיים בקומבינה מסריחה.
הבונוס על חוק הגבלת קדנציות יהיה סבירות גדולה יותר לצאת ממשבר הקורונה. רק כשיזרמו פנימה מספיק מים חדשים אפשר יהיה לקבל החלטות ענייניות, אפילו בעניין קיצור ימי הבידוד. רק כשיזרמו פנימה מספיק מים חדשים אפשר יהיה להגיע להסכמות - אין נכונות לפשרות כשאתה בטוח שהמערכת נועדה עבורך, בנוסח אני ואפסי עוד.
שום דבר לא ישתנה כל עוד יהיה רוב משונה, שקט ופסיבי, לשימור המים העומדים. ביום שבו המערכת תדע שזוהי הקדנציה האחרונה של נתניהו, הוא יפסיק לפעול על פי מה שיאפשר לו את הקדנציה הבאה, ופתאום גם כל השאר סביבו ינהגו אחרת.