נדמה שהמדינה נזכרת בניצולי השואה רק פעם אחת בשנה

דוח הביקורת מטעם מבקר המדינה לשנת 2017 בדבר סיוע המדינה לניצולי שואה פירט באופן נרחב את אוזלת ידה של המדינה בטיפול באוכלוסיית הניצולים החיים בקרבנו.

עיקרי הדברים שעלו אז מתוך הדוח התייחסו להיעדר גורם מתכלל, לכך שההסדרים החוקיים החלים על הניצולים סבוכים ואינם בהירים; שיש צורך לתת מענה לסיוע בדיור, שירותי בריאות וסיעוד, שישנו צורך במיפוי צרכים; ושיש לדאוג שהתקציבים לניצולים יינתנו במלואם, כלומר מדי שנה המדינה תקצה 40 מיליון שקלים לטובת רווחתם של ניצולי השואה, ואת התקציב הנ"ל יש לנצל במלואו.

שלוש שנים לאחר מכן, בדוח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע נעשתה בדיקה חוזרת של יישום המלצות מהדוח הקודם. לפי הדוח, מדי חודש נפטרים כ־1,300 ניצולים. התקציב שהמדינה הבטיחה להעניק להם בערוב ימיהם נוצל בשיעור של 30% בלבד. 70% מהתקציב שהוקדש לטובת ניצולי השואה נשאר ברשות המדינה. משמע מדי יום נפטרים ניצולים כי אין להם כסף לתרופות, לאוכל, למגורים ראויים, למאוורר בקיץ או לתנור חימום בחורף, והמדינה מחזיקה את הכסף בידה.

למה מחכים בממשלה? שילכו לעולמם כל הניצולים, ואז ייקחו את הכסף שהיה אמור להיות למענם ויעבירו אותו לטובת משהו אחר? נדמה שהמדינה נזכרת בהם פעם בשנה ביום השואה. בכל שאר הזמן הם נטושים לבדידותם.

כבר נשמעו קולות בנוגע לצורך בהקמת ועדת חקירה. אז הרשו לי לומר לכם בבקשה: אין צורך בשום ועדת חקירה. חבל על כל יום שחולף. במקום לבזבז את הכסף והזמן על ג'ובים וסיאוב מערכתי, יש למהר להעביר את התקציבים לאלתר לטובת הניצולים. מראות כמו אלו הנשקפים אלינו מדי ערב של חברי עמותות שבאים לשפץ דירות בלתי ראויות למגורים של ניצולים ומספקים להם מזון טרי ותרופות למענם - מרגשים מאוד. זה מראה עד כמה הציבור בארץ רגיש לניצולים ולמצבם המבייש. אך זהו תפקידה של המדינה לדאוג לניצולי השואה ולנזקקיה.

כעת, כאשר ישנם אנשים רבים ללא עבודה, וחלקם הפכו בעצמם לנזקקים העומדים בתורים לחלוקת מנות מזון, יש לגייס אותם לעבודה עבור בני הגיל השלישי וניצולי השואה. את התקציב הבלתי מנוצל יש להעביר לטובת שיפוץ מבנים, רכישת ציוד ותרופות, אספקת מזון שוטפת לבתי הנזקקים ומפגשים אישיים עם נציגים מטעם הקהילה.

הצורך בחברה אנושית, מגע וקשר הוא חיוני. זהו מזון לנשמה. בטרם ניכנס לחורף קשה מבחינה כלכלית ובריאותית, זה הזמן לגייס כוח אדם לטובת אלו שעברו את האכזריות האיומה ביותר שידעה האנושות בתולדותיה. כפי שכתוב במסכת אבות: "במקום בו אין אנשים, השתדל להיות איש".