החרדים שלנו 

בכמה מאמרים של הזמן האחרון מתפרסם כי חרדים עוזבים את הדת במספרים לא קטנים. כמה? קשה לדעת בבירור, אבל בהרבה מאמרים מדובר ב־15% עד 20%. מה שסברתי תמיד: החרדים טובים למדינה. הם עושים 12 ילדים, וארבעה מהם "שלנו" (כמובן שגם אלה שלא שלנו - שלנו. אנחנו אוהבים את כולם). נכון, החרדים לא משרתים בצבא, וזה רע למדינה, אבל השירות שלהם הוא בילודה. תעשו 12 ילדים, ארבעה יהיו שלנו. נכון שארבע מתוך 12 זה לא 20% אלא יותר, אבל אני לא מאמין למספרים ונצמד לטענה שלי: תעשו 12 ילדים, ארבעה ואולי אפילו חמישה מהם - שלנו.

בעצם, אם ממשיכים באופטימיות חסרת גבולות, אפילו שישה מהם שלנו. שלנו, במובן הזה שגם בין אלה שנשארים חרדים מכף רגל בגרב לבן ועד שטריימל מפרוות צובל או שועל, יש כאלה שיתרמו למדינה בעבודתם. ניסחף נא אל עבר עוד ראיית ורודות פרועה: שש מהילדים הן ילדות, והן יגדלו להיות נשים שלא לומדות גמרא כל היום, אלא עובדות, וגם מביאות לעולם באהבה עוד ילדים חמודים. 

כשאני מתחיל באופטימיות, קשה לי לעצור. אמור מעתה: שיעשו 12 ילדים, מהם שש נשים, זאת אומרת תורמות למדינה, ומתוך ששת הגברים - שניים שלנו.אמור אם כן: שיעשו 12 ילדים, שמונה שלנו.

איפה השוויון?

תראו כמה אין אצלנו עדיין שוויון אמיתי בין נשים וגברים. אופירה גסת רוח, צרחנית, מהירת חימה ואטומה ממש כמו ברקוביץ', ומי זוכה לתואר “האנליסט הפוליטי הטוב ביותר בעיתונות הישראלית"? רק ברקוביץ'. 

פרס נובל לשלום

את פרס נובל לשלום קיבל, כידוע, גוף של האו"ם שנקרא “תוכנית המזון העולמית" (במקום שהפרס יינתן לבנימין נתניהו, לשליט איחוד האמירויות ולדונלד טראמפ, שרק עשו שלום). מזמן הבנתי שפרס נובל לשלום הוא פרס גמיש, ומילים יכולות להעניק אותו לכל דבר. הפעם זה היה פרס נובל למצוות. יפה. מלחמה ברעב זו מצווה נאה. השאלה אם ארגון שמטרתו מלחמה ברעב אכן נלחם ברעב פחות חשובה. יש לארגונים כאלה במימון האו"ם מטרות גמישות לא פחות מניסוחי נימוקי הפרס. 

בימי חיי ברומא, העיר שבה שוכן מטה הארגון הזה ומשרדיו, הכרתי הרבה אנשים שעבדו שם וחיו טוב מאוד מזה. שלא לדבר על המסעדות הטובות שבהן הם אכלו תוך כדי המלחמה ברעב. פעם הייתי בז'נווה שבשווייץ, עיר שיושבים בה, כידוע, הרבה ארגונים בינלאומיים של האו"ם. הייתי בפגישת עבודה שקשורה לארגונים בינלאומיים כאלה, וסיפרו לי די בגאווה: “המלחמה ברעב כבר הגיעה לשלב כזה שלמעלה מ־10,000 איש בז'נווה מתפרנסים ממנה". זה היה מזמן, היום יש כבר 20 אלף איש, אני מניח. 

לא מגיע פרס על זה? במקום לבזבז אותו על מי שרק עושה שלום? 

שפויים על כל הראש

על פי המתואר בספרות ובמחקר ההיסטורי העבריים של השנים האחרונות, נראה שמי שבנו את הארץ היו חבורת מטורפים חולי רוח, משוגעים פתולוגיים, בלי מעצורים מוסריים. בניגוד למה שאומרים בדרך כלל האינטלקטואלים, ייתכן שיש בזה משהו נכון. ועצוב. 

מעט משוגעים גמורים בנו כאן בשיטתיות ובהתמדה ארץ נפלאה, עשירה, חזקה ומוסרית, רק כדי שהמון שפויים ישתוללו ויאבדו אותה אחרי כמה דורות. 

(כבר אמרתי זאת בעבר, והמצב רק החמיר).

מזהי התהליכים

אם מישהו רוצה להשתוות לאחד מאנשי הרוח הנערצים שלחמו נגד הנאציזם, זה יפה, אבל עדיין לא מקנה לו זכות לבדות בדמיונו נאציזם כדי שגם לו יהיה במה ללחום.

(כבר אמרתי גם זאת בעבר, והמצב רק החמיר).

ועוד משהו

בישראל קוראים מימין לשמאל, אבל הם לא עונים.

(שלח לי, מזמן, קורא, והמצב מאז רק החמיר).

מסתובב בצה"ל

צה״ל זה צבא שבו צריך להדליק מקרן במקל של מטאטא כדי להקרין מצגת על העוצמה הטכנולוגית של צה״ל.

לשון וצדק 

בעם שלנו יש שני צדדים שקוראים להצלת המדינה מקרע. בצד אחד רבים הם האומרים: שני הצדדים צריכים להתאחד, ובצד שני יש רבים האומרים: שתי הצדדים צריכים להתאחד. 

זה סטריאוטיפ, אבל בואו נלך איתו. אגב, גם במקרים שבהם הוא נכון, אין שום סיבה לתת לזה משקל בוויכוח. חוץ מאשר נוי חברתי, מה זה משנה? אף אחד לא יכול לקבוע שמי ששפתו צחה אומר דברים נכונים יותר.

אמרתי בעבר, אבל אוסיף ואומר: היזהרו מלחשוב שהצד שלא טועה הוא הצודק. הֶסברתי כאן שלוש דברים: 1. שלא כל מי שרושם בשפה לא מושלמת לא צודק. 2. שלא כל מי שמתבטא ללא שגגות צודק. 3. שאני צודק. 

פינת השלולית

בשלולית על הכרמל יושב צפרדע צעיר ומוכשר, בן 25, שמו בראל קריספל, וכותב באינסטגרם דברים יפים (@barel_krispel). ממעמקי השלולית הוא פונה לנסיכה, ומשגר את כמיהתו. כך הוא כתב:

“כן, היא קיימת.
היא בחורה לא שגרתית, היא בחורה עם ערכים.
יש לה את הסודות האפלים שלה, והיא ראתה הרבה חושך בחיים, אבל כשאתה פוגש אותה, אתה רואה חיוך שאי אפשר להסיר. 
היא אהבה חזק, ושברו לה את הלב חזק אפילו יותר, היא חוותה גיהינום, אבל כשאתה פוגש אותה, אתה מוצא גן עדן בעיניים החומות שלה.
היא הדבר הכי יפה שראיתי, והיא מלאה בצלקות ושריטות שלא כל אחד זוכה לראות, אבל כשאתה פוגש אותה, אתה אוהב אותה בגלל שיש בה רק אמת". 

הוא הוסיף למטה: תשאירי הודעה כאן בתגובות, אם את פה. 
המסר פגע בהמון נסיכות, והן ענו. בין התגובות: 
“אני פה, פשוט יש לי עיניים כחולות". 
“וואו, דיברת עליי".
“רק שתגיע, רק שתגיע".
“תרגמת אותי למילים".
“למה אני מרגישה צמרמורת בכל מילה כאן?".
“אני בוכה את חיי כרגע, כי זה נכון כל כך".
וצפרדע אחר משלולית אחרת כתב: “היא פה אבל שלי".