קו ברור מחבר בין הפיתוחים הטכנולוגיים המרשימים של כיפת ברזל והמכשול התת־קרקעי, שהוכיח את יעילותו השבוע בחשיפת מנהרת הטרור בגבול עם עזה. בשני המקרים הוכחו היצירתיות, החזון, הטכנולוגיה והיכולת של מערכת הביטחון להוציא אל הפועל ביעילות תוכניות פורצות דרך. שלושה מרכיבים מרכזיים יש למכשול החדש, שנפרס לאורך 65 ק"מ מול רצועת עזה ושבנייתו תושלם במרץ הקרוב: גדר פלדה בגובה שישה מטרים, חומת בטון בעומק עשרות מטרים ואמצעים טכנולוגיים נוספים המוטמנים באדמה, שחשפו השבוע את המנהרה.
היו לפחות שני מקרים קודמים שבהם נרשמה הצלחה לאמצעים שהוצבו באדמה, אבל החשיפה השבוע מביאה לידי ביטוי לראשונה את תפיסת ההגנה החדשה של צה"ל לאורך הגבול עם עזה. המכשול החדש מוצב כמאה מטרים אחרי גדר הגבול. כך, אף שהמנהרה הצליחה לעבור את המכשול הראשון בלי בעיה, היא נחשפה לפני שהגיעה למכשול החדש. אומנם הגדר הישנה הפכה לחדירה בשנים האחרונות, אבל היא תישאר במקומה ותמשיך להתריע על כל נגיעה בה. כך, במקרה של חדירה יהיה לכוחות זמן נוסף לטפל באירוע בין המעבר מהגדר הישנה ועד שהחשודים ייתקלו בגדר החדשה.
לטענת הצבא, בזכות המכשול החדש - חדירה לעומק השטח הישראלי במהלך הפרות הסדר תהפוך למשימה קשה יותר, ובכך יאפשר לכוחותיו להתמודד עם האלימות על הגדר בצורה טובה יותר. המכשול החדש לא יעצור את הטרור באופן מוחלט, זה ברור. החדירה לשטח ישראל לביצוע פיגוע תהיה קשה יותר ללא ספק, אבל לא בלתי אפשרית. בצה"ל מעריכים שחמאס לא יוותר על התוכניות שלו, ובמלחמה הבאה - אם תהיה כזו - הוא ינסה לחדור לשטח ישראל עם עשרות מחבלים ולתקוף יישוב או מוצב. זה ידרוש ממנו תחכום רב יותר ויכולות מבצעיות גבוהות, אבל כמו שאצלנו נערכים ומתאמנים, גם בעזה לא יושבים בשקט. פריצת החומה תהפוך לאחד מאתגריו לשעת מלחמה וליעד של ארגוני טרור נוספים לביצוע פיגוע איכותי גם בימי שגרה.
אבל עוד לפני איום המנהרות, הנשק המרכזי שיש בידי ארגוני הטרור בעזה הוא הרקטות. מערכות ההגנה מצליחות אומנם לצמצם את הפגיעה בעורף, אך לא משנות את העובדה שהרקטות עלולות לגרום לנזק קשה. במלחמה הבאה עם עזה יהיה על צה"ל, בין השאר, לפגוע במערכי הרקטות של האויב, במקביל לפגיעה בשרשרת הפיקוד, באמצעי השינוע, במחסני הנשק ובמפעלי הייצור. מדובר בהפקת לקחים ממבצע צוק איתן, אז התמקדה ישראל בעיקר בהשמדת המנהרות ההתקפיות. זה לא קרה רק בגלל הגדרת המשימה, אלא גם בגלל פערי מודיעין גדולים. כך, במשך יותר מ־50 יום צה"ל פגע באופן שולי ביכולת הרקטית של חמאס, תוך הישענות על יכולתה של כיפת ברזל לספק הגנה, ולא במאמץ התקפי לסיכול הירי לפני או אחרי שבוצע לעבר ישראל.
מאז שילמה ישראל מחיר כבד בשחרור המחבלים בעסקת שליט, נראה כי מנהרות הטרור חקוקות בתודעה הישראלית כטראומה לאומית. השיפור ביכולת ההגנתית של ישראל אל מול האיום הוא חשוב ומשמעותי ומהווה בשורה של ממש - אבל האיום האסטרטגי המרכזי הוא הרקטות. מנהרת טרור ופיגוע תופת בשטח ישראל עלולים לגרום לפתיחת מלחמה. רקטות וטילים, לעומת זאת, עלולים לשתק כלכלה בעת מלחמה, ופוגעים כבר כיום בזכותה הטבעית של ישראל להגן על אזרחיה.
לצאת ידי חובה
היצירתיות והביצועים הגבוהים של ישראל בפיתוח האמצעים הטכנולוגיים ההגנתיים - לא מאפיינים את ההתנהלות הצבאית והמדינית של ישראל מול עזה בשנים שחלפו מאז ההתנתקות, וביתר שאת בשנים האחרונות. ישראל נמנעת מקבלת החלטות ומתנהלת בפסיביות לעומת האקטיביות והיוזמה בזירה הצפונית. חוסר היציבות הביטחונית בדרום אינו גזירת שמיים, אבל על מנת לשנות את המצב צריך גם ליזום, לנהל את הסיכונים ולקבל החלטות אמיצות, מה שכמעט לא קרה.
לאחר ההתנתקות מרצועת עזה הכריזה ישראל כי תגיב בחוסר מידתיות בהפעלת כוח כלפי מי שיורה או מבצע פיגוע טרור. אולם היא לא עמדה בדיבורה. את הפער בין המילים למעשים מנצלים ארגוני הטרור, כפי שהתרחש גם השבוע עם ירי של רקטה לעבר שטח ישראל. בשבוע שעבר בחרה ישראל לא להגיב על רקטה שנורתה מהרצועה. השבוע, לאחר ירי של הג'יהאד האסלאמי, היא החליטה לתקוף מטרות תשתית של חמאס. בקרב הציבור הישראלי התקיפות הללו נתפסות כדרך לצאת ידי חובה, ואפשר להבין למה.
ישראל לא צריכה לחתור למלחמה או למבצע בעזה כדי לשפר את המצב הביטחוני בדרום, אם היא סבורה כי ביכולתה להוביל לאותה תוצאה במאמץ מדיני. אבל היא לא יכולה לסנדל את עצמה ולאפשר לארגון טרור חלש כמו הג'יהאד האסלאמי ליהנות מחסינות בשל החשש מהסלמה.
מלחמה בעזה אינה אינטרס ישראלי. יציבות ביטחונית כן. אבל גם כאן נדרשות החלטות אמיצות ומדיניות ברורה. כיום צה"ל ומערכת הביטחון דוחפים לפתרון מדיני ולהסדרה ארוכת שנים, שתקדים עימות צבאי.
בשלב הזה ישראל לא מתנה את ההתקדמות במשא ומתן לפתרון סוגיית השבויים והנעדרים. לתפיסתו של שר הביטחון בני גנץ, אפשר להגיע לפתרון הסוגיה הזו רק לאחר שרכבת ההסדרה תהיה על הפסים. או אז אפשר יהיה להתנות את המשך ההתקדמות בהשבת גופות החיילים הדר גולדין ואורן שאול ואת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, המוחזקים בידי חמאס. אפשר להניח כי ככל שהמשא ומתן להסדרה ימשיך לצבור תאוצה, גם הלחץ הפוליטי ילך ויגבר, בטענה שישראל נכנעת לסחטנות חמאס.
בימים האחרונים נרשמה התקדמות נוספת במגעים, שנראית משמעותית יותר מאשר בעבר. נכון לשעה הזו, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ מדברים בקול אחד ותומכים בעמדת הצבא, לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה, המעורבות המצרית והנכונות הקטארית לפתוח את הארנק בנדיבות חסרות תקדים - על מנת לקדם את ההסדרה. האם ההסכמות בנושא עזה יעמדו בלחצים הפוליטיים ובמתיחות בין השניים? ספק רב. בינתיים הכסף הקטארי שכבר הובטח אמור לשמר את המצב הקיים לתקופה הקרובה, אלא אם לג'יהאד האסלאמי יהיו תוכניות משלו. תרחיש שכבר למדנו בעבר שאינו דמיוני.
