גם האוהדים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יודעים שהוא נלחם על גורלו הפוליטי ועל עתידו בזירה הציבורית. התנהלותו הפרועה מפריעה להם. גם האוהדים של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב ג'ו ביידן יודעים שהוא איננו המועמד המושלם לכהונת הנשיא. גילו המתקדם מטריד אותם. ככל שמתקרב מועד הבחירות, הולך ומתברר ששני המועמדים היריבים מודעים היטב למצבם, ויותר מזה לתדמיתם בקרב המצביעים האמריקאים.
לפי הדיווחים באמצעי התקשורת בארה"ב, גם מי שמזוהים כנוטים לימין יודעים שאת המטרה של טראמפ, של יועציו הקרובים ומנהלי הקמפיין שלו, אפשר לסכם בשתי מילים - "טראמפ תחילה". זאת בניגוד לג'ו ביידן, שאצלו ואצל ראשי הקמפיין שלו היעד הוא - "אמריקה תחילה".
הפרשנית הפוליטית הוותיקה אווה פיירבנקס הגדירה באופן קולע את הלכי הרוח בקרב תומכי טראמפ. בטור שפרסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" כתבה: "אחדים מתומכי טראמפ צפויים להיות רגועים אם יפסיד". והיא מסבירה: "פרשנים מרבים להתרכז בדיווחים על אמריקאים שמתביישים לגלות שהם תומכי טראמפ. אני חושבת שמתחת לרדאר התפתחה קטגוריה אחרת של 'מפקפקים וספקנים המתביישים בתמיכתם בטראמפ'".
למען האמת אין צורך במומחים או בפרשנים כדי להגיע למסקנה הזאת. לאחרונה טראמפ מותיר את הרושם שהוא נלחם על חייו הפוליטיים, ושנוכחותו בזירה הציבורית חשובה בעיניו יותר מכל דבר אחר. ההופעות שלו באסיפות הבחירות האחרונות, ההצהרות שלו ובמיוחד שפת הגוף שלו חושפות יותר את מצוקתו מאשר את תקוותיו.
הנשיא יודע שבהתנהלותו בארבע שנות כהונתו בבית הלבן הוא הביא דפוסי הנהגה חריגים, שנויים במחלוקת ובלתי מקובלים במסורת הפוליטית האמריקאית, כאלו שמעוררים ביקורת ודחייה בזירה העולמית. אולם בהופעותיו האחרונות הוא לא מראה שום סימן, שום אות לרצון לשנות את דפוסי התנהלותו, אם ינצח בבחירות. הוא אפילו טורח להדגיש בגאווה שאם ייבחר לארבע שנים נוספות, ימשיך לנהוג כפי שנהג עד כה בלי לשנות את מנהגיו השנויים במחלוקת.
לפי דיווחים באמצעי התקשורת בארה"ב, טראמפ מסרב להקשיב לעצות מקורבים ויועצים, שמפצירים בו להיות רגוע יותר, מפויס יותר ומרוסן בהתבטאויותיו. בנאום בחירות שנשאה השבוע הגברת הראשונה מלאניה טראמפ היא אמרה שאיננה מסכימה עם אופן ההתבטאויות שלו. אבל זהו טראמפ. סליחה, זהו "טראמפ תחילה". אחר כך באה אמריקה.
פרשנים ימניים טוענים כי היוזמה של הנשיא ומאמציו למנות את איימי קוני בארט כשופטת לבית המשפט העליון היו משגה מצדו. ההערכות הן שתדמיתה של קוני בארט כקתולית אדוקה ובעלת השקפת עולם ריאקציונרית צפויה לעורר אמריקאים לא מעטים להצביע בעד ביידן וסגניתו קמלה האריס הדמוקרטיים.
לדבריהם ייתכן שהמספר הגדול של האמריקאים שכבר הצביעו ונוהרים להצביע לפני יום הבחירות הוא תוצאה של הביקורת ואי־שביעות הרצון ממאמציו של הנשיא לזרז את אישור מועמדותה של קוני בארט לבית המשפט העליון. גם בכירים רפובליקנים טענו שבכל הקשור למילוי מקומה של השופטת רות גינזבורג המנוחה, טראמפ צריך היה להמתין עד אחרי הבחירות ולהפוך את המינוי החדש לבית המשפט העליון לנושא בקמפיין הבחירות וגורם אלקטורלי לטובתו.
500 אלף חולים
ביידן כאמור איננו המועמד האידיאלי לנשיאות. הוא אומנם כיהן למעלה משלושה עשורים כסנאטור, שמונה שנים כסגן נשיא, היה פעיל בצמרת הממשל וצבר ניסיון ציבורי לא מבוטל, אבל גילו המתקדם - 78 - איננו בדיוק גורם המסייע לו.
באות לזכותו הופעותיו האחרונות, בייחוד בשני העימותים הטלוויזיוניים. ביידן לא מעד, לא כשל. אפילו אלה שאינם מתלהבים ממועמדותו, גם בקרב המצביעים הדמוקרטיים, מודים שביידן הוא נורמלי, נורמטיבי, איש תרבותי ומנומס. פוליטיקאי שיחזיר לכהונת הנשיאות ולבית הלבן את האופי המכובד.
"ביידן לא נאבק על עתידו הפוליטי. היה לו די והותר בפוליטיקה. הוא באמת ובתמים נלחם על עתידה של אמריקה כדמוקרטיה ועל מעמדה כמעצמה עולמית משפיעה ומובילה - מעמד שהנשיא טראמפ הרס לגמרי", אמר השבוע פרשן בערוץ ציבורי.
התעלומה הגדולה בחזית האלקטורלית, שלפרשנים ומומחים אין עליה תשובה, היא עד כמה להתפשטות המחודשת של מגיפת הקורונה בארה"ב תהיה השפעה על הבוחרים האמריקאים.
השבוע נרשם שיא חדש של 500 אלף חולים מאומתים בשבוע אחד. בנאומי הבחירות שלו טראמפ מדבר על חיסון קרוב ועל "הצלחה במאבק נגד הקורונה". זה אפילו לא מצחיק את האמריקאים. השאלה היא עד כמה זה מדאיג אותם. טיפולו של הנשיא המכהן בהתפרצות הנגיף הוא כישלון טוטאלי. גם ביידן לא עורר רושם מיוחד שיש לו תחמושת למאבק בהתפשטות המגיפה, אבל לפחות הוא מתייחס לנושא הקורונה בדאגה, ולאו דווקא כמניע לשלהב בו את הבוחר.
אי אפשר לסכם את מערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב בלי להתייחס לישראל ולאינטרסים שלה. נראה שמבחינת הקהילה היהודית בארה"ב, לא משנה מי ינצח בבחירות, לא צפוי שינוי מהותי במדיניות הידידותית של אמריקה כלפי ישראל. בכירים יהודים שעבדו לצדו של ביידן בתפקידיו כסנאטור וכסגן נשיא אומרים שאין לישראל תומך ואוהד אמיתי, איתן ובטוח כמוהו.
השינוי היחיד שצפוי מבחינת ישראל הוא מקומה בסולם העדיפויות המדיני בבית הלבן ובממשל של ביידן. ישראל לא תהיה בראש סדר העדיפויות. ביידן כנשיא לא ישקיע מאמצים מיוחדים להשגת הסכמי נורמליזציה ושלום בין ישראל למדינות ערביות. בעיניו ישראל היא מעצמה אזורית, דמוקרטיה איתנה, שיכולה לדאוג לעצמה.
החשש מהשפעה של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית עליו כנשיא הוא מוגזם. השפעת האגף הזה במפלגה היא שולית ולא תהיה לנציגיו יכולת לשנות החלטות ומהלכים של ביידן, אם ייבחר. מה שבטוח הוא שישראל לא תיפגע משובה של הנורמליות לבית הלבן.
