1. תהליכים משפטיים בענייני מיסוי הם כמו ג'יבריש לאזרח הממוצע, אבל היקף הסכסוך שמגיע לבית המשפט הוא זה שמעניין ומצביע לא פעם על הפשרות שמתקבלות ברשות המסים בנוגע לגביית שומות ועל הפוטנציאל האדיר בגביית מסים.
השבוע התברר כי רשות המסים דורשת כ־200 מיליון שקל ממכון ויצמן על תמלוגים בשנת מס אחת בלבד, בעוד המכון טוען כי מדובר בהפרת הסכם מצד המדינה. כמה אבסורד הוא שמוסד ציבורי שמתוקצב, בין היתר, מכספי ציבור, נכנס לסכסוך עם המדינה עצמה, בכובעה כרשות המסים. אלא שהסכסוך הזה מציף את לב הבעיה בנוגע למכון ויצמן. בניגוד לרושם שנוצר, לא מדובר רק במוסד אקדמי מאוד מוצלח ומצליח, אלא גם בחברת השקעות ובחברת נדל"ן לא קטנה במיוחד, עם היקפי השקעות בני"ע ובנדל"ן די משמעותיים.
איך זה קרה? בעבר ניתחתי את הדוחות הכספיים של מכון ויצמן, והדוחות העדכניים ל־30 בספטמבר 2019 מספרים את סיפורו של מכון אקדמי שטובע בכסף, פשוט טובע, מהצלחת התרופות שפותחו במכון.
2. מבדיקה שעשיתי בדוחות האחרונים עולה שהמכון נהנה מתמלוגים בהיקף של כ־10.5 מיליארד שקל בתשע שנים ממסחר בתרופות (2011־2019), ומתוכם הגיעו לכיסם של המדענים הרלוונטיים כ־4.4 מיליארד שקל באותה תקופת זמן - כלומר בידי המכון נותרו למעלה מ־6 מיליארד שקל, וזה רק לתשע שנים, כשהמכון החל למסחר תרופות עוד לפני כן.
אלו המספרים המדהימים שמעידים יותר מכל על ההצלחה הענקית של מכון ויצמן בפיתוח ובמכירת פטנטים על תרופות ואת העושר הרב של המדענים, שכל אחד מהם מחזיק בהון של עשרות ואף מאות מיליוני שקלים כתוצאה מההצלחה. המדענים מקבלים בדרך כלל כ־40% מהתמלוגים שמקבלת חברת היישום, כך שאם התרופה הופכת ללהיט, התגמולים ממנה (אחוזים ספורים בדרך כלל) שמגיעים לחוקרים גדלים בהתאמה.
הקופקסון של טבע, המוכרת כתרופה לטיפול בטרשת נפוצה, הניבה לחוקרים סכומים אדירים, ומי שנהנה הם פרופ' מיכאל סלע, פרופ' רות ארנון וד"ר דבורה טייטלבוים. על פי קצב מכירות התרופה, כל אחד מהחוקרים צבר על פי הערכות כבר מאות מיליוני שקלים. מתרופת רביף של סרונו, גם היא לטיפול בטרשת נפוצה, נהנו החוקרים פרופ' מישל רבל ושותפיו למחקר פרופ' מנחם רובינשטיין, ד"ר יהודה שבת וד"ר דניאלה נוביק; המכון נהנה גם מתמלוגים מתרופת הארביטוקס, טיפול לסרטן, של חברות התרופות אימקלון וסאנופי־אוונטיס. מכון ויצמן זכה בתביעה שהגיש נגד שתי החברות בטענה שגנבו את הפטנט וקיבל מאות מיליוני דולרים - בתשלום חד־פעמי של כ־120 מיליון דולר ובתמלוגים שנתיים. החוקרים הזוכים: פרופ' מיכאל סלע, ד"ר אתי פיראק וד"ר אסתר הורוביץ.
למכון גם חלק מהפטנט בתרופות אנברל ויומירה לטיפול במחלות דלקתיות. כל אחת מהן נמכרת במיליארדי דולרים, ועל פי הערכות, המכון מקבל עבורן עשרות מיליוני דולרים מדי שנה. החוקרים הזוכים: פרופ' דוד וולך, פרופ' דני אדרקה, ד"ר הלמוט הולטמן וד"ר טליה האן. מחברת NDS, שפיתחה קידוד להצפנת שידורי לוויינים, נהנו החוקרים פרופ' עדי שמיר ושותפו עמוס פיאט.
3. ממה נהנתה מדינת ישראל? בעיקר (ובהמשך נראה שזה רק) ממסים על התמלוגים שקיבלו המדענים ומהקצבות נמוכות יחסית למכון ויצמן מתוך תקציב ההשכלה הגבוהה, כתוצאה מהצלחתו. עם זאת, חייבים לציין: ההצלחה של המכון בתמלוגים על תרופות נבעה בעיקר מפיתוח הקופקסון של טבע, שתוקף הפטנט עליו פג ועוד תרופות, ובשנים האחרונות חלה ירידה עקבית בתמלוגים שמקבל המכון. משיא של למעלה מ־1.5 מיליארד שקל בשנת 2013 ירדו התמלוגים לרמה של כ־378 מיליון שקל בלבד בשנת 2019.
4. העדות הכי טובה לרווחים האדירים שצבר המכון מהכנסותיו מתמלוגים היא הפיכת המוסד האקדמי לחברת השקעות פיננסיות בפועל שמנהלת תיק ני"ע עצום (אג"ח, מניות ובטוחות לא סחירות) שעומד על יותר מ־12 מיליארד שקל(!). חלק הארי של ההשקעות (קרוב ל־11 מיליארד שקל) נעשה באמצעות חברת נאמנות בארה"ב. זו, על פי הדוחות, מנהלת את האמצעים הנזילים של המכון ושל אגודות ידידים של המכון בחו"ל. למכון ולאגודות הידידים ישנו ייצוג בשותפות לפי מפתח שאינו מאפשר השתלטות כלשהי על כספי השותפות ואינו מאפשר שליטה חד־צדדית בשותפות. השורה התחתונה: מכון ויצמן הוא המכון האקדמי העשיר ביותר בישראל ודה־פקטו, אחת מהחברות העשירות במשק.
5. תמלוגים הם לא הכל, המכון גם מחזיק תיק נדל"ן המוערך בכמה מיליארדי שקלים. זה מתחיל כמובן בקמפוס עצמו של קרוב לאלף דונם ברחובות, 106 דירות בעיר רחובות, פארק תעשיות גב ים ברחובות ובנס ציונה, מגרשים ברחבי הארץ, חלקות חקלאיות ברחובות, שותפות בפארק המדע קריית ויצמן עם אפריקה ישראל, קרקע אחת באיטליה וקרקעות בפארק המדע ברחובות. אלו נכסים ששווים בספרי מכון ויצמן עומד על כ־600 מיליון שקל, אבל ערכם הריאלי מוערך כאמור במיליארדי שקלים.
6. והנה אנו מגיעים לסכסוך המשפטי ולשאלה איך נהנו מדינת ישראל ואוצר המדינה מכל העושר הזה של מכון ויצמן? אוקיי, הזכרתי את התמיכה היחסית נמוכה מתקציב ההשכלה הגבוהה, אבל לב הבעיה הוא תשלום מסים. הרי מכון ויצמן הוא לא בדיוק רק מוסד אקדמי, אלא חברה עסקית שהלכה והתעצמה במשך השנים. והתשובה - או השערורייה - היא, שמכון ויצמן נהנה מתמלוגים של יותר מ־10 מיליארד שקל במהלך תשע השנים האחרונות ושילם א־פ־ס אחוז מס. מכיוון שהדוחות שנמצאים בידיי הם רק משנת 2011, אפשר להניח שהיקף התמלוגים מגיע לכ־15 מיליארד שקל לפחות מפיתוח תרופות מאז שהמכון החל למסחר תרופות. חייבים להדגיש שמדובר בהכנסות ברוטו, לפני הוצאות, אבל אין ספק שהמכון רשם רווח אדיר על תמלוגיו.
למעשה, הכל באשמתה וברשלנותה של המדינה, קרי רשות המסים. במסמך שהגיש המכון נפרסת כל השערורייה הבלתי נתפסת שחור על גבי לבן - שהחלה עוד בשנת 2004. ההסכם בין רשות המסים לבין מכון ויצמן שנחתם אז קבע כי כל עוד היקף, אופן ואופי פעילות המכון לא ישתנו באופן מהותי, רשות המסים תראה בהכנסות מסוימות כפטורות ממס - לרבות אלה המתקבלות מחברת ידע (חברת המסחור של המכון) ותמלוגים שמקורם בהמצאות.
ההסכם כלל נוסחת חישוב וקבע כי כל עוד פעילות המכון עומדת בה, רשות המסים לא תראה בגידול בהיקף הכנסות המכון כשינוי מהותי. עוד קבע ההסכם כי אם המכון לא יעמוד בנוסחה וייטען כי הכנסותיו חייבות במס, תהיה שמורה לו הזכות "לטעון כי הכנסותיו אלו אינן מעסק ופקודת המס פוטרת אותן ממס".
כפי שטוען המכון, בצדק, ממועד החתימה על ההסכם ב־2004 ועד לחודש ספטמבר השנה (אז התגלע הסכסוך עם רשות המסים - שבגינו הוצאה שומה של כ־200 מיליון שקל רק לשנת 2015), במשך 16.5 שנים ו־15 שנות מס לא חלקו הרשויות על עמדת המכון שלפיה הוא פטור מתשלום מסים על הכנסות מתמלוגים.
רגע, רגע, רשות המסים נרדמה בשמירה. יפה שפקיד השומה נזכר לפתע - רק בשנת 2020 - שיש בעיה. מכון ויצמן הרי שינה את פניו משנת 2004, ולא חשוב איזו נוסחה נקבעה. המציאות שנוצרה לא אפשרה להמשיך עם ההסדר האבסורדי שפוטר את המכון ממס לחלוטין.
אכן, ברשות המסים צודקים בטענתם שהכנסות מתמלוגים צריכות להיחשב כהכנסות מעסק, עסק של פיתוח פטנטים לתרופות. אבל איפה הייתם בעשור האחרון? לאורך השנים פרסמתי לא מעט כתבות על התמלוגים האדירים של מכון ויצמן - הדוחות הרי גלויים - אז איך מפספסים את כל העניין הזה ואיך מפספסים הכנסות ממסים שיכולות לנוע בין 1.5 ל־2 מיליארד שקל? האם רשות המסים לא שמה לב שמכון ויצמן הפך, לצד המוסד האקדמי, גם לחברה שמפיקה הכנסות ועודפים אדירים ו"מערבבת" בין שני סוגי ההכנסות?
התוצאה הכללית היא עגומה: כזכור, טבע, שייצרה על בסיס הפיתוח של מכון ויצמן את הקופקסון, נהנתה מרווחים אדירים ומשיעורי מס 0% על בסיס הטבות מס שניתנו לה, ועכשיו מסתבר שמכון ויצמן גם הוא נהנה מ־0% מס, והמדינה פספסה הכנסות של מיליארדי שקלים. מה האזרח משלם־מס־האמת צריך לחשוב על כך? שרשות המסים מעדיפה להתעסק עם הקטנים ולא עם הגדולים.