1. קורונה פוליטית
ביום ראשון הקרוב אמורות להיפתח למסחר חנויות הרחוב. מדובר אומנם בהקדמה של שבוע בלוח הזמנים המקורי, אבל כעת עולה אפשרות לדחייה בגלל העלייה בנתוני התחלואה.
עד היום פופולרי היה לטעון שווירוס הקורונה אינו מפלה, מתנהג בצורה אחידה ופוגע בכולם. אמרו שהוא אינו יודע להבחין בין בית עסק לרשת קמעונאית, בין תלמוד תורה לבית ספר או בין צימר לבית מלון. כולם נדבקים בו; אבל נראה שאת הפוליטיקאים לא מעניינים נתוני הווירוס, והם מתנהגים כאפידמיולוגים המחליטים על אתרי הסגירה או הפתיחה לפי האינטרסים וטיב הלחץ המופעל עליהם.
בעוד שרים כמו מירי רגב, יואב גלנט או אריה דרעי מייצגים בצורה אפקטיבית את קבוצות הכוח, שרי כחול לבן וגם שר האוצר ישראל כ"ץ נגררים מאחור.
לדוגמה, עובדי רשות שדות התעופה הוחזרו לעבודה כבר בחודש ספטמבר ונהנים משכר מלא, ואילו כ־5,500 עובדי אל־על נותרו ללא תעסוקה, הוצאו לחל"ת ושכרם נחתך בעשרות אחוזים. לא ברור איך ייתכן שכשענף התעופה קורס יש צורך בהעסקת 4,500 עובדי רשות שדות תעופה, אך התשובה היא שמדובר בכסף ציבורי שקל מאוד לפזרו. עובדי הרשות הוחזרו לעבודה בזכות מעמדה הפוליטי יוצא הדופן של שרת התחבורה, בעוד עובדי אל־על נותרו מיותמים כי אין להם גיבוי פוליטי.
עם שובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מטקס החתימה על הסכמי השלום עם האמירויות (בחודש ספטמבר) ארגנה לו רגב קבלת פנים כמיטב החנופה, המלווה במחיאות כפיים בהשתתפות חלק מעובדי הרשות.
רגב גם ניצלה את מעמדה לאפשר בתחילת השבוע את פתיחת המספרות ומכוני הקוסמטיקה. חבל שחלק מאותה אנרגיה היא לא מפנה להפעלת לחץ לפתיחת מכוני הכושר החיוניים כל כך לבריאות הנפשית של חלק גדול מאוד מהציבור.
וכך, בעוד חנויות הרחוב נותרו סגורות והבעלים שרפו במחאה סחורה יקרה, מכרו ברשתות הקמעונאיות - בחסות הסגר - צעצועים ופרטי לבוש,
וזה אבסורד נוסף.
הפעם נראה היה שזה לא הולך לעבור בשקט. בעלי החנויות הבהירו כי אם לא יורשו לפתוח ביום ראשון הקרוב, הם יארגנו מחאת "יום זעם", שכל ההפגנות ייראו לעומתו כאסיפת דיירים. למרבה המזל, קבינט הקורונה אישר ברביעי בערב את פתיחת העסקים הקטנים ברחוב, הרבה בזכות לחץ שהפעיל שר האוצר.
וישנם כמובן בתי הכנסת, שמוגבלים לעשרה מתפללים לכל היותר, שנפתחו בלחצו של השר אריה דרעי, בשעה שמכוני הכושר סגורים כאמור, כי אין לבעליהם הכוח הפוליטי הנדרש. באותה הקטגוריה נמצאים גם בתי המדרש שמנהליהם מצפצפים על החוק ופותחים כיתות שבכל אחת מהן עשרות תלמידים. ניתן כמובן להטיל קנסות על מפירי הוראות הקורונה, אבל בלחץ המפלגות החרדיות (שאינן מעוניינות בקנסות מוגדלים על בתי המדרש) הם הופחתו וספק אם ייושמו.
במקביל, מוסדות החינוך החילוניים נפתחו כחוק בזכות לחצו של שר החינוך יואב גלנט, שיודע להפעיל היטב את מנופי הלחץ שלו על נתניהו.
"קבלת קהל הצרכנים במסחר ניתן לבצע בכמעט אפס סיכון של התפשטות ההדבקה. הפעילות כולה יכולה להיעשות בתנאי התו הסגול ואף מעבר לכך. הקפדה על מדידת חום, היגיינת ידיים, חבישת מסיכות וריחוק אנושי", אומר לי נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין.
והוא צודק. במחקר שהושלם בימים אלה במכון ויצמן התברר שהגורמים המשפיעים ביותר על התפשטות הנגיף הם התקהלויות גדולות ונסיעות בתחבורה הציבורית. למרבה האירוניה וכפי שראינו, דווקא אלה פועלים כרגיל.
2. עסקים בדובאי
השלום עם איחוד האמירויות, כך מתברר בימים האחרונים, הפך למרענן הרשמי של המגזר העסקי בישראל. אין יום שבו לא שומעים על עוד משלחת, עוד קשר עסקי או עוד עסקה הקשורה עם אחת משבע האמירויות המרכיבות את האיחוד ובראשן אבו דאבי.
היקף היבוא של האמירויות מסתכם ב־240 מיליארד דולר לשנה בעוד הייבוא לישראל מסתכם בפחות ממחצית (107 מיליארד דולר לשנה). פוטנציאל לעסקים לא חסר.
יתרונות המס של העבודה מול דובאי (אזורי הסחר החופשי בנמל ג'בל עלי ובנמל התעופה של העיר) והיותה גשר למסחר עם מדינות אפריקה, המזרח הרחוק ומדינות ערב עצמן, הופכים אותה אטרקטיבית במיוחד.
ביום ראשון הקרוב תצא לדובאי משלחת משותפת של ראשי איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים ומכון הייצוא. 12 חברי המשלחת יקדמו שיתופי פעולה בין המדינות מתוך כוונה לנצל את היתרונות היחסיים של כל אחת מהן.
המשלחת הישראלית מגיעה בהזמנת לשכת המסחר והתעשייה של דובאי. ראש הלשכה מכיר היטב את עמיתו הישראלי, אוריאל לין, עוד מהימים שבהם יחסי הסחר בין המדינות התנהלו מתחת לשולחן.
הסכמי הסחר שייחתמו בין ישראל לאמירויות הם פן אחד בלבד של מערכת היחסים ההולכת ומתרחבת. לצד אלה תצא בתחילת דצמבר משלחת נוספת של מכון יצוא ובנק הפועלים עם אנשי עסקים שינסו לאתר הזדמנויות עסקיות במיוחד בתחומי המזון, הפיננסים והחקלאות. כאן כבר מדובר על קידום ברמת העסק הבודד. בשבוע שעבר שבה מדובאי משלחת בראשות מנהל קרן ההשקעות JVP, אראל מרגלית, שריכזה את ההזדמנויות העסקיות בתחומי ההייטק.
משלחת נוספת שארגנה חברת ממן חזרה מאבו דאבי ותשתף פעולה במיסוד קווי התעופה המסחריים ובקידום ענייני התיירות בין שתי המדינות. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון ולא יוטל סגר שלישי, בתחילת דצמבר ייצאו קבוצות מטיילים מאורגנות ראשונות לביקור במדינות האיחוד. אחת הראשונות היא חברת הנסיעות פגסוס, המדווחת על מאות נרשמים.
איחוד האמירויות הופכת בהדרגה גם ליעד תיירות מועדף, ויש לכך מספר סיבות. ראשית, מחירי הטיסות הרגילות לאבו דאבי או לדובאי יעמדו על כ־300 דולר ועדיין לא דיברתי על טיסות לואו קוסט, שמחיריהן יהיו נמוכים יותר.
התחרות בין חברות התעופה על יעדי הנופש תהיה קטלנית ותתבטא במרחץ דמים במחירים. אל־על, ארקיע וישראייר הישראליות מתכווננות לשם (ישראייר תוציא טיסה ראשונה כבר ב־2 בדצמבר).
בנוסף יטוסו לשם חברת אתיחאד של אבו דאבי ואמירייטס של האיחוד עצמו. לכך יש להוסיף את טורקיש איירליינס, שתרד למחירי רצפה אם ברצונה להתחרות באפקטיביות על התייר הישראלי.
פרט לתייר הישראלי הבודד, שצפוי להעדיף את איחוד האמירויות על פני טורקיה, יוון או רומניה - היא גם תזכה לאטרקטיביות גם בעיני ארגונים מקצועיים כמו לשכת רואי החשבון (שכבר בוחנת ארגון טיסות למקום), לשכת עורכי הדין, סוכני הביטוח, שמאי המקרקעין, יועצי המס, ובעצם מי לא. כל אלה ינסו לארגן חבילות אירוח אטרקטיביות בבתי המלון, והדבר עלול לבוא על חשבון עיר הכנסים הדרומית אילת.
ואולם לכל החגיגה הזאת יש להצמיד כוכבית: הכל תלוי במצב הקורונה, בסגרים אפשריים, במצב הגיאופוליטי ובעיקר בהדדיות שתתבטא בביקור מטיילים מאיחוד האמירויות בישראל.
3. ישראל לפני הכל
הבחירות בארה"ב העניקו לנו בימים האחרונים פסק זמן מרענן מענייני הקורונה, הפוליטיקה המעצבנת והכלכלה המקרטעת. רבים ניסו לנתח את השפעת הבחירה בדונלד טראמפ או בג'ו ביידן על ישראל בכלל והכלכלה בפרט.
בשורה התחתונה, נראה שביחס לישראל ההבדלים בין השניים הם שוליים ושלמעשה מדובר בעניינים של ניואנסים. ביידן, ובוודאי טראמפ, ימשיכו לתת לישראל את היחס המועדף בסיוע הביטחוני, בעסקי הסחר ובקידומה במפת היחסים הבינלאומיים.
ההבדל האמיתי ביניהם נוגע לעניינים פנימיים בארה"ב ואולי בנוגע ליחסים הבינלאומיים עם שכנות כמו מקסיקו וקנדה ומדינות רחוקות כאיראן, רוסיה וסין. העובדה שהבורסות, הדולר והנפט הגיבו בעליות גם כשעדיין זהות הנשיא הבא לא התבררה סופית מוכיחה שלא משנה באמת מי מהשניים ייבחר. לכן מוטב שנתאפס על עצמנו ונתחיל להתמקד במהירות האפשרית בענייני הכלכלה והמשק המשפיעים על כל אחד ואחד מאיתנו.
בעוד כשבוע יקבעו כלכלני חברת הדירוג הבינלאומית S&P את גובה דירוג האשראי של ישראל. נכון להיום ישראל מדורגת ברמה AA מינוס, שהיא הרמה הגבוהה ביותר אי־פעם שבו דורג המשק. הדירוג הגבוה, שניתן לפני משבר הקורונה, מאפשר להפחית את עלות גיוס הכספים בחו"ל. אלא שמאז הווירוס, כישלון הטיפול בו והפוליטיקה הצינית, הכל השתנה.
התקציב שבו פועלת ישראל תוכנן עוד באמצע 2017, וייתכן שגם השנה נישאר ללא תקציב - שיא שלילי ברמה העולמית. ישראל מתייבשת גם מבחינת עצירת מינוי המשרות לשומרי הסף, והבעיה מטרידה במיוחד בצמרת האוצר. כל בעלי התפקידים הבכירים עזבו, ונראה שאף אחד שם אינו מוטרד מכך.
בעיית המשילות הזאת מטרידה בהחלט את כלכלני חברת הדירוג. האסון הפיננסי הגדול יהיה כשיתברר שהולכים לבחירות, אבל עוד קודם לכן לסגר שלישי שימיט עלינו חורף קשה במיוחד.
לאור כל אלה ניתן להעריך שבחודשיים האחרונים של שנת 2020 לא נשמע בשורות טובות מהבורסה, וניירות הערך יספגו ירידות שערים. מי שיושפע הם כמובן הספקולנטים ובעיקר החוסכים לטווח הארוך, שיספגו שחיקה נוספת בתשואות קופות הגמל והפנסיה.
4. הקופאי הראשי הולך (1)
כשנה אחרי בחירות 2015 נפגש רוני חזקיהו עם שר האוצר המכהן משה כחלון. היכרותם המשותפת של השניים החלה בגבעת אולגה, וכחלון הציע לחזקיהו לשלב כוחות ולעבור לתפקיד בכיר באוצר. משלל התפקידים שעמדו על הפרק קסם לחזקיהו תפקיד החשב הכללי של האוצר, ובינואר 2017 - לאחר שנתפרה עבורו חליפת עבודה על פי מידותיו - הוא נענה לבקשה ונכנס לתפקיד.
השבוע פרש חזקיהו, ולמרבה הפלא לתפקיד החשוב עדיין לא מונה מחליף קבוע או אפילו ממלא מקום.
בראיון ראשון מאז פרישתו, חזקיהו מבקר קשות את המצב. "בניגוד לתפקידים אחרים באוצר, כולל מנכ"ל, תפקיד החשב הכללי הוא מיוחד, כי החוק מקנה לו בלבד אחריות לאישור נושאים רבים", אומר חזקיהו, "החשב מעניק אישורים על בסיס יומיומי, ובלעדיו יהיו דברים שלא יאושרו כמו תקציבים, פטורים מחוב מכרזים, אישורי ועדות חריגים ועוד. אפשר למשוך את המינוי ליום או יומיים, אבל זה עלול לגבות מחיר מהמשק, ולכן כדאי למנות מחליף קבוע או ממלא מקום בהקדם".
איך חברות דירוג האשראי הבינלאומיות מתייחסות למצב?
"הנושא הזה לא עלה מול חברות הדירוג. הם ידעו שאני עוזב אבל יצאו מנקודת הנחה שיהיה מחליף שאמור להגיע. זה לא קורה, ואם המצב יימשך מעבר לשבוע הנוכחי, חברות הדירוג לא יראו זאת בעין יפה ועלולות להוריד את הדירוג.
"החברות הללו מחפשות משילות ויציבות שלטונית, וזה לא קורה. אם אין חשב כללי שמוסמך למלא על פי חוק את החלטות הממשלה ולבצע את הדברים הנדרשים, הפעילות השוטפת תיפגע, וזה מעיד על בעיה של משילות.
"חברת הדירוג S&P אמורה לפרסם את החלטת הדירוג בסוף השבוע הבא. הם עדיין לא הורידו את הדירוג, כי הם מאמינים ביכולות שלנו. אם מחר יוכרז על בחירות ויהיו אירועים נוספים בתחום הגיאופוליטי, החברות לא יהיו סלחניות, וזה ישפיע לרעה על ההחלטה. מה שיתרחש בגזרה הפוליטית בשבוע הקרוב, כולל האפשרות לפירוק הקואליציה, צריך להדאיג".
בסוף 2018 הוטחו כלפיכם טענות קשות על שהסתרתם את ממדי הגירעון בתקציב. מה גרסתך?
"מבקר המדינה שבדק את הנושא קבע שפעלנו לחלוטין במסגרת החוק. החשב הכללי אינו אחראי לגובה הגירעון אלא רק למסגרת ההוצאה בתקציב. חישוב הגירעון נעשה ביחס להכנסות, ואני מקבל את הדיווח על כך חצי שעה לפני שאנחנו מפיצים אותו באופן רשמי. בחישובים שלנו לא נעשה שום דבר שרירותי, וגם מבקר המדינה הבין את זה.
"בכל מקרה זה לא צריך להיות מעניין אם הגירעון עמד בסוף השנה על 2.9% מהתוצר או על 3.1%. בעקבות הקורונה זינקנו מ־3% מהגירעון ל־13%, אז מה זה כבר משנה עשירית האחוז לכאן או לכאן. אם טכנית הגירעון קצת חורג, קשה לקרוא לזה כישלון או הצלחה.
"סיפור הגירעון נולד כחלק מהמאבקים הפנימיים שהיו בין האגפים השונים באוצר, והם השתמשו בתקשורת כדי לנגח אחד את השני וגררו לתוך הוויכוח גם את החשב הכללי, שהוא גוף מקצועי לחלוטין".
בכמה יסתכם להערכתך הגירעון ב־2020?
"הגירעון השנה יסתכם בכ־13% מהתוצר שזה כ־172 מיליארד שקל, לעומת 45־50 מיליארד שקל בשנה רגילה. בתחזיות בתחילת המשבר דובר על גירעון של 180 מיליארד שקל, אבל בינתיים צד ההכנסות הפתיע לטובה.
"למעט בחודשים הראשונים של המשבר, ההכנסות מחודש יוני כמעט חזרו לרמה של 2019. המשק חוזר לעבוד בהדרגה, ויצרני המסים העיקריים שהם הבנקים, חברות הביטוח, הקונצרנים הגדולים וחברות התעשייה ממשיכים לשלם כרגיל. חלקם של המסעדות או בתי המלון הסגורים בתשלומי המס הוא נמוך יחסית.
"בנוסף, בצד ההוצאות חלק מאלה שתוכננו ל־2020 עדיין לא נוצלו, וזה יקרה בשלבים מאוחרים יותר. תחזית ההוצאות השנתית לקורונה הינה 80 מיליארד שקל, ולפי ההערכות, 10 מיליארד שקל מתוכם לא ינוצלו. תקציב הוצאות הקורונה ל־2020־2021 הסתכם ב־160 מיליארד שקל, אבל חלק מההוצאות אינן תקציביות, כך שההוצאה בפועל תעמוד על כ־120 מיליארד שקל.
"הצמיחה ב־2020 תהיה שלילית בגובה מינוס 6%, וב־2021 תהיה חיובית, 5%. יחס החוב לתוצר יעלה מ־59% ל־72%, שזה טוב בהשוואה לתחזיות המוקדמות. נתוני המקרו של המדינה נמצאים ברמה סבירה לעומת מדינות שהתחילו עם יחס חוב־תוצר של 100%".
מתי לפי תוכניות העבודה שלכם יסתיים המשבר ותתחיל עונת הגזירות?
"אנחנו לא יודעים מתי משבר הקורונה בעולם ובארץ ייגמר, או מתי יהיה חיסון. כשהתחלנו את הקורונה התכוננו למשבר שיימשך 5־12 שבועות והוא באמת הסתיים אחרי עשרה שבועות. אלא שאז הגיע הגל שני והסגר בעקבותיו.
"כרגע חשוב לאשר את התקציבים ל־2020 ול־2021. לשנת 2021 מומלץ להכין תקציב רגיל עם הכללים הפיסקליים המתאימים לכל תקציב, אך לצדו תקציב קורונה נוסף שיפעל לאורך 2021 בהתאם להתפתחויות במשבר.
"חייבים להפריד בין התקציבים כדי לאפשר לנו למדוד את עצמנו בצורה טובה. היום התוספת לתקציב 2020 מסתכמת ב־11 מיליארד שקל, ואסור שזה יתערבב בתוך התקציב הרגיל".
5. הקופאי הראשי הולך (2)
אחד הנושאים המטרידים מאוד את מנוחת החשב הכללי הוא היעדר התקציב, הפוגע בהתנהלות התקינה. עד לפרישתו ניסה חזקיהו לשכנע את מי שצריך לקדם את המהלך - אבל נכשל. "היעדר תקציב הוא אחת הבעיות הקשות של המשק", מבהיר חזקיהו, "הוודאות התקציבית חשובה תמיד, ובוודאי בזמן הקורונה. אין תקדים בשום מקום בעולם שלאחר שלוש מערכות בחירות לא יהיה תקציב ושתקציב ל־2020 יתבסס על מה שהוכן באמצע 2017. זה לא קיים בשום מקום בעולם".
לדבריו, "היעדר תקציב שנה שלמה וגם ל־2021 גובה מחיר כבד. האחריות הלאומית מחייבת את כל הגורמים לאשר את התקציב ולחזור לבסיס עבודה נורמלי ובוודאי בתקופת הקורונה. חייבים להתעשת במהירות.
"הבעיה העיקרית כעת היא המצב של היעדר משילות. חשבנו שאחרי שלוש מערכות בחירות תהיה סוף־סוף ממשלה יציבה, אבל זה לא קורה".
האם השיקולים לאי־אישור התקציב הם פוליטיים? האם לדעתך ניתן לאשר עד סוף השנה תקציב גם ל־2021?
"לצד נתוני הכלכלה הטובים היו לישראל עד כה שתי חולשות: המצב המדיני־ביטחוני ובעיית המשילות והיציבות הפוליטית. המצב הגיאופוליטי השתפר קצת בזכות הסכמי השלום ובעיית המשילות רק החריפה.
"אישור התקציב ל־2020 ול־2021 מתעכב בגלל שיקולים פוליטיים הנוגעים להסכם בין כחול לבן לליכוד, והם צריכים לסגור את זה ביניהם. אם רוצים לאשר תקציב ל־2021, זה אפשרי גם בלוח הזמנים הנוכחי. במקרה הגרוע אפשר לאשר עד ינואר 2021 ולהתחיל לעבוד על כך כבר עכשיו. זה באמת לא אישיו, אבל בגלל שחוששים מבחירות חדשות עניין התקציב הפך לפוליטי לגמרי".
האם תקציבי הסיוע לנפגעי הקורונה היו נדיבים או מצומצמים ביחס לעולם?
"המשבר הזה הוא משהו שלא הורגלנו אליו ולא שיערנו את ממדיו, ולכן הפתרונות שהוצעו נעשו במהירות, לא היו טובים ובוודאי לא מושלמים. בתחילת המשבר התכוננו למשבר קצר שיימשך מספר חודשים מצומצם. הפתרונות שניתנו התאימו לתקופה ההיא, וגם הם לא היו מושלמים.
"בפועל גם בארץ וגם בעולם המשבר התמשך, והוא יהיה איתנו לתקופה ארוכה, ולכן צריך להבין שאת הפתרונות חייבים לשקול מחדש ולהתאים אותם לעתיד. הסיוע שניתן ביחס למה שרצו לתת ולמה שניתן בפועל היה טוב, אבל הבעיה הייתה בביצוע. המערכת לא הגיבה מהר, והמענה לא לקח בחשבון משבר לתקופה ארוכה".
הייתה ביקורת קשה בתוך האוצר על תוכנית המענקים לכל אזרח. נטען שהכסף פוזר ללא מטרה."כל תוכניות הסיוע גובשו באוצר לאחר שעות רבות של דיונים. אני דגלתי בגישה שיש לנתח את הצרכים של המשק על גווניו השונים ולהתאים פתרון ספציפי לכל תחום. בחלק מהמקרים ניתנו פתרונות עוד לפני שנקבע מה הצורך האמיתי. למרות הכוונות הטובות הכסף לא הגיע למקומות הנכונים.
"קשה בסוג כזה של משבר לצאת עם פתרונות מושלמים. על תוכנית ה'מענק לכל אזרח' הייתה אומנם ביקורת בזמן אמת, אבל צריך להבין שהיא נועדה לשרת מצוקה אישית וחברתית של אזרחים. גם אם מאחורי המענק לא היה היגיון כלכלי מוחלט, ייתכן שהיה היגיון חברתי וסוציאלי, ולכן קשה לי להעביר ביקורת על העניין".
איך למרות המשבר הקשה הצלחת לגייס כספים בעולם בעלויות אפסיות?
"נכנסנו למשבר עם נתוני כלכלה טובים ביחס לעולם. נתוני הפתיחה הטובים של המשק אפשרו לנו ליצור עם השנים קשרים טובים בעולם הפיננסי וליצור פלטפורמות השקעה שידענו לנצל במהירות גם בזמנים הקשים.
"המשקיעים באיגרות החוב של המדינה הביאו בחשבון שהקורונה היא משבר עולמי וכי אנחנו בישראל נדע להתמודד איתו במהירות וביעילות. הוכחנו בעבר יכולת התאוששות מהירה ממשברים והצלחנו לשכנע שנדע לעשות זאת גם בהמשך".
עם פרישתך האוצר מתנהל ללא חשב. האם לא יכולת להמתין עוד קצת?
"יש לי את הקווים האדומים שלי ואת המחשבות שלי. כשנכנסתי לתפקיד, רציתי לקבל את תחום התשתיות ו'הדואינג ביזנס' ולשמחתי השר הקודם משה כחלון הרחיב את סמכותי. הגעתי לאוצר ב־15 בינואר 2017 ורציתי לעזוב אחרי ארבע שנים וזאת תקופה בהחלט מספיקה.
"עם הזמן, כשההתנהלות הפכה יותר ויותר פוליטית והגיע משבר הקורונה, החלטתי שזה הזמן לעזוב. ראיתי שנגררים לבחירות ואם אלה יהיו במרץ 2021 התקציב הבא יהיה רק באוגוסט 2021 - ואולי גם אז יהיה תקציב המשכי. לנוכח חוסר הוודאות, יש גבול לכל דבר. מבחינתי מיציתי והחלטתי לפרוש למרות שעבדתי עד הרגע האחרון".
מהי התחנה הבאה שלך?
"כידוע לך אני נכנס לתקופת צינון של שנה, והדבר נוגע כמעט לכל תחום בכלכלה הישראלית. בשלב הראשון אשתלב באקדמיה ואתנדב בעמותות. אם יהיה על הפרק משהו מעניין שקשור למגזר העסקי, ייתכן שאבקש את קיצור תקופת הצינון".
[email protected]