מגיפת הקורונה גויסה כדי להבטיח את המשך כפר השודדים

ביום ראשון השבוע הייתה המדינה חייבת להגיש את תשובתה לעתירה (השישית!) של תנועת רגבים ולהצהיר על תוכניותיה לפינוי חאן אל־אחמר. תשובה כזו לא הוגשה במועד שקבע השופט נעם סולברג, והשמיים לא נפלו.

אני יודע שהכל עוסקים בבחירות בארה"ב ומעטים מוטרדים מזוטות מקומיות. ואני מניח שאפילו קוראיו המושבעים של הטור הזה, מאלו המגיבים לעתים באתר או בפייסבוק: "כל מילה בסלע, אבל חפרת", כבר נלאו מהעיסוק במקבץ הפחונים שבנו הבדואים על כביש 1, בין ירושלים לבקעת הירדן. אבל השבוע נפל דבר: גם מגיפת הקורונה גויסה כדי להבטיח את המשך קיומו של כפר השודדים הזה.

הבדואים שהשתלטו על מאחז אסטרטגי בצמוד לכביש מס' 1 ניהלו בעשור האחרון קרבות משפטיים ומדיניים במימון ובתמיכה של עמותות שמאל קיצוני, של האיחוד האירופי ושל עוכרי ישראל אחרים, כדי שהמדינה לא תבצע את עשרות צווי ההריסה שהוצאו עוד ב־2009, ואושרו בבג"ץ כבר לפני שנתיים: למנוע מהמדינה להרוס את המבנים ולהעביר את התושבים לחלופות שכבר הוקמו עבורם בהשקעה עצומה ליד אלעיזריה.

לפני שנתיים, אחרי שבג"ץ אמר את דברו, והאירופים התחילו ללחוץ ולאיים, נשא בנימין נתניהו דברים והיה ברור ונחרץ כסלע איתן (אחרי שכבר החליט לדחות את הפינוי): "זה לא ייקח הרבה שבועות, זה יהיה הרבה יותר קצר, נעשה כמה מהלכי היערכות חיוניים בזירה הבינלאומית, ניתן הזדמנות אחרונה לפינוי בהסכמה, אבל בכל מקרה, חאן אל־אחמר יפונה... כולנו מאוחדים במטרה: לפנות את הבנייה הבלתי חוקית הזאת. אין על זה שום ויכוח... חאן אל־אחמר יפונה ובקרוב מאוד".

אבל כאמור, היו לחצים. האיחוד האירופי רמז שפינוי עלול להיחשב "פשע מלחמה". כשבועיים לפני התחייבותו ההיסטורית של נתניהו לפנות "בקרוב מאוד", איימה עליו קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כי תבטל את ביקורה הצפוי בארץ ופגישתה עמו - אם חאן אל־אחמר יפונה. למחרת פורסמה הכחשה. מרקל אמרה כי הפינוי הוא "עניין ישראלי פנימי". ודאי "עניין ישראלי פנימי", הרי לא יעלה על הדעת שמדינה אירופית נאורה ושומרת חוק תורה למדינה אחרת להתעלם מהפרות חוק ומשוד אדמות מדינה ולצפצף על הוראות בית המשפט העליון.