כחול לבן
המפלגה הפכה לבדיחה, והעומד בראשה בני גנץ איבד את התמיכה הציבורית. גנץ, שמכונה בציניות על ידי ח"כ אביגדור ליברמן "ראש הממשלה הרזרבי", מבין שראש הממשלה בנימין נתניהו לא ייתן לו את הרוטציה, ואין הרבה סיכויים שייעשה שימוש בגלגל הרזרבי, אבל הוא ממשיך לשבת עם נתניהו באותה ממשלה. גנץ נשמע השבוע חד־משמעי, כשאמר "לא אאמין לביבי, גם יום לפני שזה יקרה". איש לא יודע איך ינהג נתניהו, אבל קומץ העסקנים של כחול לבן מצטיירים כאסופה של מפסידנים, שנאחזים בכיסא בכל דרך, ומחפשים נימוקים לשכנע את הציבור בצדקת דרכם.
מי שמתנגדים לפרישה מהממשלה הם לא במקרה שלושה פוליטיקאים חסרי ניסיון פוליטי. שר התרבות והספורט חילי טרופר, שרת התפוצות עומר ינקלביץ' ושרת הקליטה פנינה תמנו שטה לא היו יכולים לחלום על קידום מהיר מזה כשהצטרפו לפוליטיקה. לכן אין להתפלא על כך שהם מתקשים להיפרד מהתואר, מהמעמד ומהכבוד שנלווה לתפקיד, ומתנגדים לכך שכחול לבן תעזוב את הממשלה. שלושת השרים מדברים בלהט על אחריות ציבורית, ועושים שימוש במכבסת מילים כאשר הם מתקשים לעזוב את הכיסא.
שלושתם, כמו ח"כים נוספים מהספסלים האחוריים של כחול לבן, יודעים שפרישה מהממשלה משמעותה בחירות, והסיכויים שלהם להשתלב במקומות ריאליים ברשימה הבאה לכנסת מטעם המפלגה כמעט שלא קיימים, לכן הם מתנגדים למהלך מטעמים אישיים. שר החוץ גבי אשכנזי, שהבין במה מסתכמת תרומתו ליחסי החוץ של ישראל; שר המשפטים אבי ניסנקורן, שקורא נכון את המפה הפוליטית ומבין שמפלגתו צועדת לקראת התרסקות; ואסף זמיר - שוויתר על כורסת שר למען אפשרות פוליטית טובה יותר: תפקיד שבו הוא חושק בעיריית תל אביב - הם אלה שמובילים עכשיו את המהלך לפרק את הממשלה.
גנץ הבטיח לחברי סיעתו להחליט בתוך שבועיים, מה שמביא לכך שהכנסת לא תפוזר גם בשבוע הבא. בכחול לבן לא ממהרים, ולנתניהו ברור שהחלופה שלהם טובה פחות מהמצב הקיים. לכן לא צריך להתפלא שחלק מבוחרי כחול לבן שחונים כרגע אצל נפתלי בנט, ממתינים עד שימצאו חלופה אחרת, שיש בה גם מנהיגות, גם יושר וגם אמינות. בפוליטיקה אין צורך למהר, האלטרנטיבה לפעמים גרועה הרבה יותר.
יחזקאל שרעבי
בלילה ההוא לפני 25 שנים, כשיצחק רבין ז"ל ירד בתום העצרת מהרחבה שמשקיפה על הכיכר הנושאת כיום את שמו, לא המתין לו על יד ההגה של רכב השרד נהגו האישי הקבוע יחזקאל שרעבי. שרעבי נענה יום קודם לכן להצעתו של רבין להישאר בבית, ואת מקומו תפס מנחם דמתי. כך נמחקה באחת דמותו של שרעבי, נהגו המסור של רבין, שליווה את ראש הממשלה המנוח יותר מ־20 שנה. שמו של דמתי חזר והוזכר בכל אמצעי התקשורת לצד התואר "נהגו של ראש הממשלה", מה ששבר את לבו של שרעבי, שרבין היה עבורו כל עולמו. כל מי שהכיר אותו יכול היה להעיד שלא ראה נאמנות גדולה מזו בחיים.
החיבה בין השניים הייתה הדדית. רבין התייחס לשרעבי כאל בן. ראש הממשלה, שהיה מעשן כבד, היה הראשון שגילה התחשבות כששרעבי לקה בלבו בשנת 1985, והפסיק לעשן ברכב השרד, גם כשנהגו המסור הציע לו לעשות זאת. אחרי הרצח סירב שרעבי להמשיך לשמש נהג אישי במשרד ראש הממשלה, וזמן קצר אחר כך פרש לגמלאות. שרעבי איננו.
הוא נפטר בגיל 69 והובא למנוחות, כמה סמלי, ביום הולדתו ה־91 של רבין. זכיתי להכיר אותו ואת בני משפחתו. בכל השנים הוא לא הפסיק להתייסר על כך שלא היה לצד ראש הממשלה באותו לילה בכיכר מלכי ישראל. "הייתי מוכן למות במקומו", היה נוהג לומר לאשתו אילנה. הדברים שכתבתי כאן נועדו לעשות עמו צדק. ביום השנה לרצח נעדר שמו מרשימת האנשים שהיו קרובים לרבין, אבל זה רק משום שהוא לא היה לצדו באותו לילה. ואולם אין מחלוקת, יחזקאל שרעבי היה הקרוב מכולם ליצחק רבין.
קול ישראל מירושלים
הפתיחה הזאת של שידורי מהדורות החדשות מוכרת למאזיני הרדיו מהיום שבו קול ישראל התחיל לשדר מהדורות חדשות בכל שעה. את החדשות הקריאו מיטב הקריינים של הרדיו, שניחנו בקולות רדיופוניים מרשימים - אך בקרוב זה עומד להשתנות. בקרוב לא תוכלו לשמוע את קולותיהם המצוינים של דן כנר, מלאכי חזקיה, איריס לביא, צבי סלטון ודן עופרי מקריאים את החדשות. במקום בכירי הקריינים תשמעו קולות מאנפפים של פסבדו־קריינים, שקול רדיופוני אינו תכונה מרכזית שבה בורכו. גם העברית לא תהיה אותה עברית, שלא לדבר על הגייה נכונה ונוכחות רדיופונית מול המיקרופון.
ההתנהלות בתאגיד השידור הציבורי כבר לא מפתיעה איש, לאחר שהתברר ששיקול הדעת של מנהלי הערוץ הוא חובבני ולא ראוי. אין נימוק מגוחך יותר מהטענה שקרייני הרדיו הגיעו לגיל פרישה, ולכן הם חייבים ללכת הביתה. מנהל מקצועי לא היה מוותר בקלות על רבי־אומנים, ובוחר להעסיק במקומם צרצרים. מנהל מקצועי היה משכנע את הגורמים המתאימים באוצר לאפשר את העסקתם בהסדר מיוחד גם לאחר פרישתם.
תאגיד השידור הציבורי, שתקציב הפעולות שלו ב־2020 מסתכם ב־776.8 מיליון שקל, הוכיח בשנות פעילותו הקצרות שהכספים המועברים אליו הם בזבוז כספי ציבור.
המנכ"ל אלדד קובלנץ לא רוצה שתדעו כמה צופים בטלוויזיה של התאגיד, ועבור איזה פלח של צפייה הוא מקבל ממשרד האוצר 776 מיליון שקל, ולכן החליט לפרוש מוועדת המדרוג, שבדקה את שיעור הצפייה בשידורי התאגיד. עד הפרישה נרשמה בשידורי החדשות צפייה של אחוזים בודדים, ולפעמים גם של שברי אחוזים. עכשיו, כששידורי הרדיו של התאגיד יהפכו דומים לשידורי התחנות האזוריות, אין כל הצדקה להמשך קיומו של התאגיד גם מעל גלי האתר.
כבר תקופה ארוכה שתושבי קריית שמונה חולמים על האפשרות להקים בית חולים קדמי נוסף בצפון, שישרת את תושבי העיר בעת חירום ויעניק להם טיפול רפואי דחוף, שנמנע מהם בגלל המרחק מבית החולים בצפת. עם תקציב של 777 מיליוני שקלים אפשר היה להקים שם את אחד המרכזים הרפואיים המשוכללים בישראל.